4 מהרוגי הפיגוע הובאו למנוחות

הבוקר (ד') הותרו לפרסום שמות ששת החיילים שנהרגו אמש בהתקפת המחבלים במחסום בעין עריכ.

ההרוגים הם: מפקד המחלקה, סגן משה עיני, בן 21, מפתח תקוה; סמ"ר בני קיקיס, בן 20, מכרמיאל; סמ"ר מרק פודולסקי, בן 20, מתל אביב; סמ"ר מיכאל אוקסמן, בן 21, מחיפה; סמ"ר ארז תורג'מן, בן 20 מירושלים; סמ"ר תמיר עצאמי, בן 21, מקרית אונו.

הלוויתו של תמיר עצאמי התקיימה היום ב-14.00 בבית-העלמין הצבאי בקררית שאול; בני קיקיס הובא למנוחות ב-16.00 בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכרמיאל. הלוויתו של מרק פודולסקי נערכה ב-15.00 בבית העלמין הצבאי בחולון. ארז תורג'מן הובא למנוחות ב-15.30 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הלוויתו של משה עיני תיערך מחר ב-15.00 בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. מועד הלוויתו של מיכאל אוקסמן טרם נקבע.

סגן משה עיני - "הבנאדם הכי שמח"

עשרות מנחמים, ביניהם ראש עיריית פתח תקוה, הגיעו היום לבית משפחת עיני, שאיבדו את בן הזקונים, משה.

סגן משה עיני, בן 21, בנם של נורית ועזרא משכונת כפר גנים בפתח תקווה, הותיר אחריו גם שני אחים: שמוליק, בן 27, קצין לשעבר ביחידת מסתערבים, השוהה בחו"ל בשל עבודתו בחברת היי טק, ויעל, בת 24.

ביום שישי האחרון חזר משה לחופשה אחרונה מהצבא, וכהרגלו, בילה עם חבריו.

"ראינו סרט בבית של חבר, ישבנו בבית קפה, החלפנו קצת חוויות", סיפר חברו ניב זכנברג, "כמו תמיד, משה היה שמח. אחד שיודע ליהנות מהחיים, אוהב לתרום למען החברה, והכי חשוב, אוהב תמיד להיות ראשון".

עיני סיים את לימודיו בתיכון אחד העם בפתח תקוה, התגייס לצבא לקורס טיס, ומשם עבר להנדסה קרבית.

"אין אדם שלא אהב אותו. הוא זה שהחדיר את השמחה לבית המשפחה", סיפר בן דודו, חיים.

גם חברו דור סיון אומר כי התכונה הבולטת אצל משה היתה שמחת החיים. "זה הבנאדם הכי שמח שאני מכיר, בעל אנרגיות עצומות. קשה לנו לדבר עליו בלשון עבר".

קרוב משפחה של משה אמר כי "אנחנו יודעים לאן שלחנו את הילדים שלנו. אנחנו חינכנו אותם לאהוב את המדינה ולתרום ככל שניתן אבל כשזה נגמר זה נגמר. רצינו שהם יהיו קצינים ולוחמים וזה המחיר, לדאבוני"

שכן המשפחה, יואל כהן, המכיר את משפחת עיני מזה 25 שנה, סיפר כי "משה היה פייטר, בחור נמרץ, שגדל עם הילדים שלי. הוא היה בחור צעיר שהוא אדם גדול. לשמוע שהוא נפל, זה להצדיק את האמרה שאלוהים לוקח את הטובים".

סמ"ר תמיר עצאמי - "היה גאה בכומתה האפורה"

אבל כבד ירד על משפחתו של סמ"ר תמיר עצאמי, בן 21, בקרית אונו. עם היוודע דבר האסון, החלו להגיע לבית המשפחה מאות בני משפחה וחברים.

אמו של תמיר, רחל, סיפרה כי הפעם האחרונה שראתה את תמיר היתה בסוף השבוע. לדבריה, פרידתם היתה חטופה, כי היא מיהרה לעבודה.

"הוא היה עדין נפש, מתנדב ראשון ובעל מוטיבציה. הוא כל הזמן אמר לי שהוא גאה להיות עם כומתה אפורה, הוא קיבל את כל העיטורים האפשריים. לפני שלושה שבועות הוא אמר לי 'אמא, את יודעת, אני לא מפחד למות'", סיפרה רחל. "אני לא מאמינה שאני נכנסת לקטגוריה הזו. שאני נכנסת לסרט הזה. פחדתי מהנקישות האלה בדלת. איך ממשיכים?".

האם סירבה לזהות את גופת בנה ואב המשפחה הוא שעשה זאת. כשחזר אמר לה: "הוא ישן עכשיו".

סמ"ר בני קיקיס - "הכי בעולם אהב את אבא ואמא"

"בני אהב יותר מכל דבר בעולם את אמא ואבא". כך סיפר בדמעות יורי, אביו של סמ"ר בני קיקיס, בן 20, תושב כרמיאל. בני הותיר אחריו אח גדול, בן 29. ההורים סיפרו כי בני נהג להגיד שהוא מעריץ את הצבא וגאה לשרת בו.

"הוא היה הילד הכי חייכן בעולם, החיוך שלו יישאר אצלנו לנצח", אמרו ההורים.

סמ"ר ארז תורג'מן - "לא רצה להדאיג את ההורים"

"ארז לא רצה להדאיג את ההורים, ולא סיפר להם לאן הוא נכנס ואיפה בדיוק הוא נמצא בצבא", סיפר טל, אחיו של סמ"ר ארז תורג'מן.

ארז בן ה-20, תושב שכונת תלפיות בירושלים היה אוהד נלהב של קבוצת הפועל ירושלים בכדורגל. הוא הותיר אחריו הורים, שלום ואתי, שני אחים, טל בן ה-18 וזיו בן ה-11, ואחות, דנה בת ה-16.

סמ"ר מיכאל אוקסמן - חלם להיות קצין

סמ"ר מיכאל אוקסמן, בן 21, עלה לישראל מרוסיה לפני שש שנים, במסגרת פרויקט "נעלה". במשך השנים התגורר בקיבוץ סאסא. אביו ואחותו עלו לארץ רק לפני שישה חודשים והתגוררו בחיפה. אמו קיבלה את ההודעה הקשה בביתה ברוסיה.

עליזה סגס, מטפלת קבוצת "נעלה" בקיבוץ סאסא, סיפרה כי מיכאל היה בחור אופטימי במיוחד, שחלם להיות קצין בצה"ל. "אתה מחנך את הנוער על ערכים של תרומה למדינה, אבל כשהם נופלים אתה שואל את עצמך אם חינכת אותם כראוי", אמרה סגס.

אוקסמן, הוכר בצבא כחייל בודד. "הוא חלם להשתחרר מהצבא ולטוס לניו זילנד. אני לא מאמין שכל החלומות שדיברנו עליהם תמיד, לא יתגשמו לעולם", אמר חברו אלכסיי.

סמ"ר מרק פודולסקי - "לא הספיק להתאהב"

משפחת פודולסקי עלתה לארץ מאוקראינה לפני 11 שנה. ההורים אלה ואברהם, מתגוררים ביפו. מרק, בן ה-20, נהרג אתמול יחד עם חברו הטוב, מיכאל אוקסמן.

"אתמול בשש בערב הוא התקשר אלינו ולא אמר לנו שהוא ברמאללה, היינו רגועים כי לא חשבנו שהוא במקום מסוכן", סיפרה האם, אלה. "הוא תמיד מאוד רצה להתגייס לשירות קרבי ולפני הגיוס הלך לחדר כושר. הוא מת לפני שהספיק להתאהב, אף פעם לא היתה לו חברה".

אחותו אינה וינוקור, בת 25, גננת, סיפרה כי אחיה היה "חולה מחשבים" וכי מהכסף שהרוויח לפני הצבא קנה לעצמו מחשב. "עכשיו חגיגות פורים", אמרה אינה, "ואני לא אוכל לחגוג עם הילדים בגן".

(בהכנת הידיעה השתתפו: אלון חכמון, ורד לוביץ', אטילה שומפלבי שרון רופא ואפרת וייס)