אלפא רומיאו 156 - הזרקת נעורים

בערך 50 קילומטרים אחרי שנטשתי את רומא לאנחות, תוך כדי דהירה לא סוציאלית בעליל על האוטוסטרדה, הבנתי מה מפריע לי באלפא 156 המחודשת. זה לא היה המנוע החדש, בוודאי לא השינויים המינוריים בעיצוב. מה שבאמת הפריע לי היה שלא התרגשתי.

לכאורה, התנאים היו לא פחות מפנטסטיים. אחת:אלפא 156 בידיים, וזה תמיד היה וכנראה יהיה תענוג מוטורי. הוסיפו לכך כבוד איטלקי מהיר, בו נהגים שומרי חוק משתדלים שלא לעבור את המהירות המותרת ביותר מ-30 קמ"ש - שזה 160, איך שלא תסתכלו על מד המהירות. נתיב שמאל משמש כאן רק לעקיפה מהירה ותנועת בזק ימינה, משאיות כבדות לא מעזות להפריע. שמש חורפית, 10 מעלות, והכי רחוק שרק אפשר מהצרות של המזרח התיכון, לא אידיאלי?

זכרונות

לא. מהסיבה הפשוטה שלא יכולתי לסלק מהזיכרון את ההתלהבות העצומה מהפגישה הראשונה, לפני ארבע שנים, עם המכונית הזו. עיצוב משגע, רעיונות מבריקים, הגה טוב, מערכת מתלים ראויה, יציבות מרשימה ואפילו רמת גימור ואבזור שמסוגלת להתחרות סוף סוף עם הצמרת. טוב, לפחות עם החלק העליון של הטבלה. ועוד לא הזכרתי את המנוע, או הצליל.

ועכשיו מה? פחות או יותר אותו הדבר. ולכן קשה היה להתרגש. בארבע שנים שחלפו החליטו באלפא, ודי בצדק יש לומר, כי אין סיבה לשנות את הקווים הייחודיים של ה-156. כך שמבחוץ, הצללית הוותיקה במונחים מוטוריים לא מעוררת תחושות מיוחדות.

בפנים לעומת זאת, כן החליטו באלפא לשנות וגם אם המראה הכללי נותר זהה, שינויים ועדכונים יש בכל פינה. ראשית, חלקי הפלסטיק עברו שינוי טקסטורה בולט, תרתי משמע. הריפוד והדיפון עברו שדרוג מקובל, אך חשוב יותר, נוספו מספר אלמנטים חשובים - כך טוענים האיטלקים לפחות. כמו למשל בקרת אקלים מפוצלת לנהג ולנוסע. אלא שזו, למרבה הפלא, לא המשיכה דווקא בקו האלמנטרי-ענייני של המקור, אלא מציגה שלושה פקדים/צגים גדולים, עיטורי כרום מסביב ותפעול שרחוק מלהיות ברור. זו מן הסתם הדרך של אלפא לפנות לקהל המחפש לכאורה פינוקים שלא העניקו לו כאן עדיין. נגיד, אבל למה צריך את כל הכרום הזה במכונית ספורטיבית, בדיוק כמו שלא צריך את זה במקומות אחרים בקונסולה המרכזית, או בידיות הדלתות. עניין של טעם?

ואם מאלה עוד אפשר להתעלם, הרי שהתצוגה העילית במרכז, זו המתנוססת על חלקה העליון של הקונסולה הקדמית, באמת לא מוצאת חן בעיני. ניחא הצג האדמדם, תעזבו את העובדה שבהתאם למוטו "הנהג הוא הכל", היא צריכה היתה לפנות אל האוחז בהגה. אבל למה צריך היה לעזאזל להשתמש בפלסטיק שחור ומבריק, זול מדי למראה, וכזה הנראה כתוספת שלאחר יד? מה היה נגרע אילו הצג המולטי-פונקציונלי (כמובן) היה שקוע בתוך הקונסולה עצמה, כפי שעושים יצרנים רבים?

היו ימים

ואם לפני ארבע שנים היינו מוכנים – כולם היו, תאמינו לי - לסלוח לאלפא על פשלות קטנות במיתוג וגימור, האם כבר אין לכך סיבה ממשית. למה למשל צריך למצוא מתג חימום מושב אי שם באזור המפתן, לא נראה ולא מורגש? למה נורית החיווי צריכה להמצא לצדו, מוסתרת עוד יותר? למה המתג מפסיק לפעול פתאום, ומדוע במכונית אחרת הוא מפעיל לפתע את הקשחת המסעד, סתם ככה? למה הפלסטיקים לא מחוברים היטב למקומם ואחד לשני, ומדוע נוריות האזהרה בלוח המחוונים הכפול והנפלא לא נראות כלל? כמו שאמר עמיתי ג., האיטלקים למדו במשך השנים סוף סוף מהגרמנים, שצריך לעשות מתגים איכותיים, רק אף אחד לא הסביר להם איפה לשים אותם, ואיך להתקין היטב.

יש כוח

כך שבמחשבה נוספת, די ברור למה לא מצאתי מספיק סיבות להתרגש, נכון? אז זהו, שלא ממש. כי במקרה הזה, ה 156 הכחולה – צבע שעושה לה עוול נוראי אגב – צוידה באחד המנועים המעניינים והמרשימים בהם נתקלתי לאחרונה. מדובר כמובן ב-JTS החדש, יחידת כוח עם הזרקה ישירה סופר-מודרנית שעושה לאלפא רק טוב. שלא כמו במקרים אחרים, למרות שמדובר ברצון לחיסכון בדלק ולשמירה על איכות האוויר אותו אנו נושמים- קשה היה להבחין בכך. מה שיש במפגן הוא כוח, שימוש וניצול, מסל"ד נמוך יחסית. ומה שעוד יש, הוא הספק מירבי מרשים למכונית לא קיצונית של 165 כ"ס ב-6,400 סל"ד ומומנט מירבי של 21 קג"מ ב-3,250 סל"ד. אלפא מתגאים בכך שמנוע 2.0 ליטר זה משחרר יותר כוח ומומנט ביחס לנפח מכל מנוע אחר מסוגו.

זה אמנם נכון, אבל אין לכך משמעות מיוחדת. שיאים תמיד ישברו, רק שמסקרן יהיה לפגוש במנוע כל כך חלק ושש אלי סל"ד גבוה. נחמד אם כן גם לגלות כי את האופי המקורי של הטווין ספארק הצליחו לשמר. זאת, למרות שימוש בראשי צילינדר, בוכנות, גל זיזים ומערכת פליטה חדשים כולם.

הבטחות

כמו בעבר, גם מנוע חדש זה מעודד אותך לנהוג בהילוך אחד נמוך מכפי שהיית עושה בנניח, מכונית ספורט סדאן אחרת. הסיבה לכך אינה דווקא יחס העברה ארוך מדי, כי הוא לא. כמו בכל אלפא כמעט, הקו האדום אינו תיאורטי בלבד בהילוך הגבוה. על הכביש המהיר באיטליה, עם ישורת ארוכה ותנועה דלילה, הגיע ההילוך החמישי עד מעבר לאזור ההספק המירבי,ב-6,400 כזכור. בתרגום ל"עברית" מדובר בסביבות ה-220 קמ"ש, הגם שמד המהירות היה מעט יותר אופטימי. ואיך שלא תסתכלו על זה, מדובר בקצב מהיר מאוד ל-2 ליטרים, בצד השפוי של 200,000 שקלים בארץ, ושלא נושא לוגו של יצרן יפני.

כדאי רק להזכיר, למי שחשש מאובדן אופי, שמערכת הפליטה החדשה לא נטרלה את הצליל המופלא של היצירות לבית אלפא. למרות שהיא מותאמת היטב לתקני הזיהום - ומן הסתם גם הרעש - החדשים. החגיגה לאזניים עדיין כאן – וכן, זו סיבה נוספת לעשות שימוש תכוף בעיקר בהילוך השלישי והרביעי. תיבת ההילוכים הידנית עדין מאפשרת משחק מקדים עם הבורר הנאה, אם כי הגיע הזמן לשפר מעט את מערכת השילוב, שבמקרה זה לפחות התגלתה כלא ממש ברורה ומדוייקת.

יש סלספיד, אתם אומרים? נכון, יש - אבל בניגוד להבטחות אודות שיפור המערכת, אותם קיבלנו אישית מעל דפי יחצ"נות מאז הצגת ה-147, אין מקום לצהלות שמחה. כמובטח, זמן השהייה בתיבה, שאינה עושה שימוש במצמד רגיל אלא משחררת את הנהג לאחיזה בצמד מנופים מאחורי ההגה או בורר דקיק (מדי), אכן התקצר. אלא שבניגוד למובטח, היא לא הפכה לידידותית יותר, תוך ביטול הקופצנית שאפיינה אותה בעבר. למעשה, נראה כי על חשבון קיצורי משך פעילות המצמד, התווספה כניסה ברוטלית מדי להילוך גבוה יותר. וזה לא ממש נעים אם אתה ממהר ולא משחרר את הלחץ מהמצערת ועלול אף להפריע במיוחד בנהיגה בכביש מפותל והררי עם שילובים תכופים מעלה–מטה. אז נכון, אתה אכן מרגיש כמו חואן פאבלו מונטויה בהכנה לקראת פנייה, עם גז ביניים אוטומטי ומדוייק להפליא. אבל עד שיבוא מקצה שיפורים אמיתי, או עד שתוצע תיבה אחרת, מומלץ להביט בעיקר לכיוון הגיר הידני.

רגע לפני הסוף

מה שהמערכת הזו כן מאפשרת היא אחיזה רצופה בגלגל הגה שעבר שדרוג וזכאי גם עכשיו למחמאות. הוא מרגיש נפלא, נראה מצוין ועושה עבודה מהירה ומדוייקת למדי כבעבר.

ברשותכם, אוותר הפעם על תיאור מערכת השמע של בוס (BOSE), פשוט מכיוון שלא מצאתי כל סיבה להקשיב לצליל גיטרה במקום קונצרט שסתומים. מאותה סיבה, פחות או יותר, אין לי הרבה מה לומר על בקרת השיוט החדשה והמיותרת. כן כדאי לצין את חיבורי ה-IsoFix למושבי ילדים מאחור, לדור הצעיר שמצטרף לנסיעה. כמו גם את יחידות הקסנון שמוצעות כאופציה, וחייבות להגיע כסטנדרט עבור נהגי לילה. כך גם לגבי כריות החלון, כפי שאלפא מכנה את ציוד הבטיחות לראש, שמגיע מעתה בכל מכונית - בנוסף לכריות הסטנדרטיות.

ויש מערכת לסיוע בבלימת חירום, שהפתיעה אותי לפחות פעם אחת. יש מערכת למניעת נעילת גלגלים בעת שילוב להילוך נמוך (מדי) על קרקע עם אחיזה בעייתית (מדי). אם תבקשו יפה, אני מתחייב להסביר למה מכנים אותה "מוטור שלפונג רגלונג". ולא, זה לא באיטלקית.

אז למי שמתקשה להמתין, אפשר לומר שה-156 החדשה תגיע אלינו בסביבות חודש מאי הקרוב ובמחיר גבוה רק במעט מהדגם הנוכחי. מי שכלל לא בטוח שאי פעם תעשה עליה זו ה-GTA, אבל למרות החובה העיתונאית - ואולי בעצם בגללה - אני חייב לזוז, כי היא מחכה לי. ולה לא נותנים לחכות.