תנו לצה"ל לנצח

"מקורות ביטחוניים" מספרים כי אזור עין עריכ נסגר בפני העיתונות מפני שהרמטכ"ל לא רצה שיצלמו אותו בקרבת המחדל. החתול בלע לפתע את לשונו של האיש שנהג להתראיין תחת כל עץ רענן. בפעם האחרונה שמענו אותו אי-אז בתחילת החודש, בעיצומו של הספין התקשורתי שאיים עלינו בהתקפת טילים איראניים. "אני חושב שאנחנו מוכנים ברמה טובה," אמר הרמטכ"ל.

למחרת הבטחתו להגן עלינו מפני העוצמה האיראנית, לא הצליחו חייליו של מופז לעצור פלסטיני בודד מלחדור למושב ולרצוח אם ובתה. אחרי יומיים נדרש צה"ל לפעול באופן מיידי ברצועה. לקח למופז 48 שעות כדי להתארגן לכניסה נועזת אל תוך היעד המבוצר דיר-אל בלאח. אף מבוקש לא נלכד. אף רקטת קסאם לא נמצאה. אחר-כך נהרגו שלושה חיילים בתוך הטנק הכי חסין בעולם, חייל נורה במחסום ברמאללה והנשק של חברו נחטף מידיו, ואחר-כך שישה חיילים נפלו בקרב שלא התרחש בעין עריכ.

מעט מאוד אירועים מסתיימים בשנים האחרונות בלי שוועדת חקירה תקבע ש"התגלו מחדלים חמורים בתפקוד החיילים". 35 שנה הושחת כושרו של צבא ההגנה לישראל בהנצחת הכיבוש, ועכשיו מתפלאים ש"התגלו מחדלים חמורים בתפקוד החיילים". הגדרה חדשה לשיא החוצפה. 35 שנה שולחת המדינה את צבא ההגנה שלה לעיסוקים מחפירים, מהטלת עוצר, סגר, כתר, הריסת מאות בתים, עקירה והשחתה של אלפי דונמים של מטעים ושדות, ועד ירי באלפי פלסטינים, וגולת הכותרת, הגנה על ההתנחלויות והמתנחלים.

לא מזמן הקרינה הטלוויזיה כתבה על איזה בֶּרל ושמֶרל, אדוני הארץ, שרוצים לקצר את דרכם לעבודה ולעבור דרך שטחי A, למרות שנסלל לכבודם כביש עוקף. צה"ל מקצה לצורך העניין 12 חיילים, שני כלי-רכב משוריינים וטנק אחד. בין רוח-הקרב שהפגינו מגיני מושב חמרה לבין החיילים שהתגייסו לצה"ל כדי לעשות פעמיים ביום בייביסיטר לשני פרזיטים, נמצא רוב רובו של הכוח שעליו מפקד רא"ל מופז. זהו צבא שהאימונים שלו מקוצצים משנה לשנה, שגם חיילי המילואים המותשים שלו הוכשרו רק להגן על כיבוש.

ועכשיו הם לוקחים גם את חיל האוויר, רשת הביטחון האמיתית היחידה שלנו, ומשפילים אותו לדרגת רעש וצלצולים במסווה המנטרה השקרית "מלחמה בטרור". מנצלים את כלי הנשק האסטרטגיים שבידיו, את המטוסים והטייסים המתקדמים בעולם, כמכשירים לענישה קולקטיבית, לנקמה פרימיטיבית, להטלת פצצות במשקל טון בלב ערים נושבות, לצורך הפגנת עליונות כוחנית, אדנותית ומתייהרת על עם כבוש שחמוש בקלצ'ניקובים ובמרגמות תוצרת בית.

באתר האינטרנט שלו מגדיר חיל האוויר את ייעודו: "להתמודד בשדה הקרב העכשווי, לעמוד מול איומים מתוחכמים ולהעניק לצה"ל – ולמדינת ישראל כולה – שמים נקיים". ונשאלת השאלה אם לצחוק או לבכות. בין תשע משימותיו המוצהרות באתר אין אף אחת שמזכירה, ולו במעומעם, את מה שהוא נדרש לבצע בימים אלה. חיל האוויר הישראלי, שהפיל 687 מטוסי אויב בקרבות אוויר, שהשמיד את חיל-האוויר המצרי בשלוש שעות ביוני, שהגיע עד הכור בעיראק, עד אנטבה באוגנדה, עליו נאמר היום "מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו מפקדה של הביטחון הכללי הפלסטיני במחנה הפליטים ג'בליה". הו, איך נפלת משמים הֵילֵל בן-שחר!

לצה"ל יש הילה של מנצח בעיניים עצומות וביד אחת קשורה מאחורי הגב. אלא שכדאי להזכיר שהפעם האחרונה שצה"ל ניצח במלחמה – גם אם ניצחון פירוס – היתה במלחמת יום הכיפורים, לפני שלושים שנה בקירוב. הוא לא ניצח במלחמת לבנון והוא לא מנצח במלחמת שלום הכיבוש וההתנחלויות. ומה אם תפרוץ מלחמה אמיתית, נגד צבאות סדירים, עם טנקים ומטוסים וטילים וחיילים שאולי, בניגוד לחיילינו, מתאמנים לקראתה שנים ארוכות? שאול מופז אומר שיהיה בסדר. אני מקנאה במי שמאמין לו. הדבר היחיד שעוד יותר נורא ממלחמה כוללת, יהיה כשצה"ל לא ינצח בה.