דל-ארטה פינת שינקין

רווקי דור האיקס פוסט-לווין מתגוררים בבונבוניירה מסוגננת בצבעי פסטל תכלת-ורוד-צהבהב שמדגישים את האומללות המגוחכת, הבדידות המטמטמת והרוע המצוי שלהם. נדמה לי שחנוך לוין היה נהנה. ואולי דווקא משום שהיוצרים עשו שבת לעצמם ולא חשבו כל הזמן מה-הוא-היה-אומר-אילו.
מדובר למעשה במערכון שמתארך קצת מעבר למידותיו (שעה ורבע בלי הפסקה במקום שלושת-רבעי רצויים) המציג בפעם-המי-יודע-כמה את פרשת האהבה הבלי מושגת של הזוג הלוויני המוחמץ לדורותיו. הפעם הם אמנם צעירים, אבל לא יותר מוצלחים מהאוהבים והנאהבות, החושקים והנחשקות הגרוטסקיים של "סוחרי גומי" או "רומנטיקאים". חמישיה קאמרית של זוגות מתחלפים, שכל אחד מהם מהווה ברירת –מחדל זמנית לבני הזוג הלא-מאוהבים.
השמות המצחיקים נעים בין המיתולוגיה הפולנית לבין האופרה. זניידוך – רמי ברוך הנפלא - הוא "ילד אובד" שאכן לא מוצא את עצמו ושואל כל העת מי הוא (והתשובה היא: אפס, כלום, כמובן). אורנה בנאי היא פלוציקה, בתפקיד שממש תפור על לימור. נדב אסולין, דק וארוך, מפזז כחראבינו, שזה צירוף מצחיק של "חרה" עם "כרובינו" מהאופרה. עירית קפלן המוכשרת, העסיסית והדשנה עושה תפקיד נפלא כבולבה הבולבוסית (שגם מזכירה את טראס-בולבה ואת הייצריות הטאטאית) והשורה שלה "אני לא רזה אבל יש לי כבוד של רזה" היא בלתי נשכחת בנשכנותה. ואלון דהן מגלם מסכנות שולית לא-ממש-מעובדת כאויסטוינד – עוד שם שנודף ניחוח נפיחות.

מציצנות מתמדת

הליהוק מצוין, על גבול ההברקה, עם נטיה לקריקטורה שמודגשת על-ידי התלבושות הססגוניות שעיצבה רות דר. בכלל, רות דר מככבת בהצגה הזאת, ואחרי ההצגות הלוויניות הכהות והעגומות שעיצבה בעת האחרונה יש תחושה של הקלה והיפתחות בבמה הנקיה והבהירה של "רווקים". בעמוד 10 בתוכניה יש איורים של התלבושות. לגזור ולשמור! זה מזכיר, להבדיל, דמויות מהקומדיה דל-ארטה, אבל משינקין 2002.
אהבתי את המגע הקליל והפשוט של הבמאי אלדד זיו, שההומור שלו מוסיף מגע של חן ומרכך מעט את הרוע והאפרוריות שבין השורות, ואת המוזיקה הארץ-ישראלית במופגן של דני סנדרסון, שעושה כאן גיחה נדירה ומסקרנת לתיאטרון. המוזיקאים המשתקפים בעד חלון בירכתי התפאורה מוסיפים מרכיב של מציצנות מתמדת, הברקה משותפת של הבמאי והתפאורנית.
לזכותה של ההצגה ייאמר שהיא לא חוצה את הקווים לכיוון הבידור הקל, כמקובל באחרונה (וכפי שאירע בקברט לווין האחרון), למרות שהמחזה מלא הברקות מצחיקות כיד לווין הטובה עליו. אמנם בשלב מסוים המחזה ממצה את עצמו ומתחיל לנדנד (לא מעט "באשמתו" של זניידוך, רמי ברוך הצפוי-מדי, שמנדנד ומנדנד), אבל גם כך, ההצגה מומלצת.
פנינה קטנה גם אם לא מושלמת.

"רווקים ורווקות" מאת חנוך לוין, הקאמרי. בימוי: אלדד זיו. תפאורה ותלבושות: רות דר. מוסיקה: דני סנדרסון. תאורה: פליס רוס. משתתפים: רמי ברוך, אורנה בנאי, נדב אסולין, עירית קפלן, אלון דהן