אוסטרליה לא מחכה לישראלים

כל התחנונים וההסברים לא עזרו

איריס החליטה להתחיל את טיול התרמילאים שלה באוסטרליה. כמה חודשים לפני כן היא השתחררה מהצבא, ואחותה, המתגוררת בסידני, הזמינה אותה לבקר אצלה. אבל יומיים לאחר שנחתה בסידני התחיל הסיוט הגדול שלה.

השתיים שהו בחנות הבגדים שבבעלות האחות, הממוקמת במאנלי, איזור התיירות המפורסם של העיר. האחות יצאה לשירותים, ואיריס נותרה כמה דקות לבדה בחנות. שיעמם לה והיא קיפלה בגדים וסידרה את המדפים. ואז נכנס השוטר לחנות. הוא שאל את איריס משהו, אבל היא לא הצליחה להבין את המבטא האוסטרלי הכבד שלו. הוא הבחין באנגלית הקלוקלת שלה וביקש לראות את דרכונה.

ללא חשש ובחיוך רחב מסרה לו איריס את דרכונה והצביעה של החותמת שהוטבעה בו בשגרירות אוסטרליה בתל אביב. אבל במקום להחזיר לה חיוך, ערך השוטר שיחת טלפון מהירה, ותוך דקות ספורות הגיעה ניידת משטרה למקום.

השוטרים הסבירו לאיריס כי ויזת התייר שלה מבוטלת מאחר שהיא נתפסה 'על חם' כשהיא עובדת. כל התחנונים וההסברים, שלה ושל אחותה, לא עזרו. היא הועלתה אחר כבוד לניידת, שלקחה אותה לבית אחותה לאסוף את חפציה , ומשם הועברה למחנה המעצר 'וילווד' הידוע לשמצה. המחנה הזה, שמאכלס מהגרים בלתי חוקיים, נמצא במערב סידני, מרחק ניכר ממרכז העיר. כל המאמצים שעשתה אחותה של איריס להביא לשחרורה היו לשווא.

השלטונות האוסטרליים דאגו להביא למחנה המעצר מתורגמנית מקצועית, שתירגמה לאיריס את דברי פקיד ההגירה אשר בא לראיין אותה. איריס סיפרה לו את סיפורה. כל הסבריה, לפיהם היא רק רצתה לעזור לאחותה בקיפול הבגדים, וכמובן לא קיבלה תשלום על כך, לא הועילו. הפקיד הסביר לה באדיבות כי אין כל דרך להוכיח שלא שולם לה עבור העזרה, לכן משרד ההגירה מבטל לאלתר את הוויזה שלה והיא חייבת לעזוב את המדינה.

האפשרויות שעמדו לפניה היו לעזוב מיד מרצונה הטוב, בליווי משטרתי כמובן, או להיות מגורשת מהמדינה. במקרה של גירוש, היא תיתקל בקשיים רבים אם אי פעם תרצה לשוב לבקר באוסטרליה.

כדי לעזוב את אוסטרליה מרצונה החופשי, נאלצה איריס לשלם את דמי שהותה במחנה המעצר. לאחר הראיון עם פקיד ההגירה, היא הובאה לפני שופט מחוזי, עם עוד עשרות מהגרים בלתי חוקיים ותיירים. השופט שמע את טענות הפקיד, חתם על צו גירוש ואיריס הועלתה אחר כבוד למטוס הראשון שיצא לארץ.

"הישראלים חייבים להיות מודעים לחוקים המקומיים"

אוסטרליה נחשבת יעד אטרקטיבי מאוד לתיירות תרמילאים, בשל נופיה הפראיים והמגוונים והמרחבים האינסופיים, לצד היותה ארץ מסודרת עם תשתיות מעולות ומכניסת אורחים. אבל לאחרונה החמירו השלטונות האוסטרליים את יחסם לישראלים המגיעים ליבשת הדרומית עם אשרת תייר ומבקשים לעבוד בה ללא היתר. ישראלי שאין לו ויזת עבודה ונתפס עובד, נעצר מיד ונלקח למחנה מעצר. לאחר כמה ימים הוא מובא בפני שופט מחוזי, שבדרך כלל גוזר עליו גירוש מיידי.

רק לפני שבוע טיפלה הקונסוליה הישראלית באוסטרליה במקרה כזה. מבחינתו של אפי בן מתתיהו, הקונסול הכללי של ישראל באוסטרליה, המקרה הזה היה הקש ששבר את גב הגמל וגרם לו לצאת באזהרה למטיילים הישראלים.

"מדובר בצעיר בן 17, שחלומו הגדול היה לבקר ביבשת המקסימה לפני תחילת שירותו הצבאי ומצא עצמו בבית הסוהר יום לאחר נחיתתו באוסטרליה", סיפר בן מתתיהו אתמול. "הצעיר החליט להתחיל את מסעו כאן בעבודת קטיף בחווה. לרוע מזלו, בעל החווה, שאליו הוא הגיע כדי להתעניין באפשרות של עבודה, דיווח עליו לשלטונות ההגירה, והם עצרו אותו מיד. לא יכולנו לסייע לו בהרבה. הצלחנו רק לזרז את הליכי הגירוש ולהעלות אותו במהירות המרבית על המטוס הראשון לארץ. כדי לחסוך לו שהייה בבית המעצר.

"החוק האוסר על תיירים לעבוד אינו חדש, אולם בזמן האחרון יש שיטפון של מטיילים ישראלים ש'גילו' את אוסטרליה, החליטו להישאר כאן קצת יותר ולממן את שהייתם בעבודות מזדמנות, והאוסטרלים החליטו לשים לזה סוף".

בן מתתיהו מבקש להדגים כי החוקים המחמירים נגד עבודה ללא היתר חלים על כל תייר, מכל מדינה, ולא רק על הישראלים. "אוסטרליה היא מדינה מסבירת פנים לתייר, ורוב הישראלים שמגיעים לכאן חוזרים הביתה בשלום", הוא אומר. אלא כשמדובר בעובדים בלתי חוקיים הפנים נעשות ידידותיות קצת פחות. "שלטונות ההגירה החלו לאחרונה לעודד 'הלשנה' על עובדים בלתי חוקיים באמצעות תמריץ כספי שהם משלמים לחוואים" מזהיר בן מתתיהו.

"ברוב המקרים בעלי החוות, הזקוקים לידיים עובדות, לא מדווחים על עובדים בלתי חוקיים, אבל יש חוואים שהתמריץ הכספי מפתה אותם. בשבועות האחרונים מבצעת המשטרה פשיטות באזורים חקלאיים, שבהם עובדים ישראלים רבים בעונה הבוערת בקטיף. השוטרים בודקים בקפידה את דרכוני העובדים, כדי לוודא שיש להם היתר עבודה.

"הישראלים חייבים להיות מודעים לחוקים המקומיים. האוסטרלים נחמדים אבל לא תמימים וקשה 'לסדר' אותם. אני חושש כי אם יתרבו מקרי הישראלים המגורשים, הדבר יכול להשפיע על מידת הפתיחות במתן אשרות תייר לישראלים בקונסוליה האוסטרלית בתל אביב".

ולא יוכל לחזור לאוסטרליה בעתיד הקרוב

קובי בן 27, נכלא גם הוא במחנה במעצר 'וילווד' שבועות ספורים אחרי איריס. המקרה שלו הסתיים בגירוש: הוא הועלה על המטוס בליווי שוטרים וגורש, על חשבון משלם המיסים האוסטרלי. קובי לא יוכל לחזור לאוסטרליה בעתיד הקרוב.

הוא הגיע לאוסטרליה עם ירון, חברו הטוב עוד מהצבא. עד מהרה השתלבו השניים בנוף של חוף בונדי, האזור בסידני שאליו מגיעים כל הישראלים, ועשו חיל במכירות תכשיטים בשווקים המקומיים. ואז הכיר, בפאב על החוף, את ניקול, צעירה אוסטרלית שהפכה לחברתו. היחסים בין השניים פרחו. אבל אז תפס ירון את קובי 'על חם' עם ניקול. כעבור יום מצא עצמו קובי במחנה המעצר, לאחר שירון הלשין עליו כי הוא עובד. תוך יום אחד איבד קובי את חברו 'הטוב' ואת אהובתו.

מטיילים השוהים בית מלון בחוף בונדי, המוצף באופן קבוע בישראלים, סיפרו לנו אתמול כי המידע על הישראלים המגורשים עבר ביניהם כמו אש בשדה קוצים. למרות זאת, החליטו טל וחברתו סיגל לנסוע בשבוע הבא לחווה מסוימת, כדי לעבוד בקטיף.

"אנחנו מודעים לאפשרות שיתפסו אותנו", סיפר טל, "אבל בחווה שאנחנו מתכננים להגיע אליה עובדים חברים שלי והבעלים שלה מאוד מרוצה מעבודת הישראלים. הוא מעודד אותנו לבוא, ולא יסגיר אותנו".

"יש לישראלים מוניטין של עובדים חרוצים"

אילן (33) חזר לפני שלושה שבועות לישראל, אחרי שהות של שנה וחצי במלבורן. הוא בין בני המזל שהצליחו לקבל ויזת עבודה, מצרך מבוקש בקרב הצעירים הישראלים המגיעים ליבשת הדרומית.

"שני סוגים של ישראלים מגיעים לאוסטרליה", הוא מספר. "המטיילים, שחלקם גם משלבים עבודה וטיול, ואלה שבאים כדי לעבוד וחולמים להשתקע במקום. העבודות בדרך כלל מזדמנות: תחנות דלק, ניקיון, שיפוצים ומלצרות – בערים, וחקלאות ורעיית צאן – בחוות. יש לישראלים מוניטין של עובדים חרוצים ומסורים, שלא בוחלים בעבודות קשות ו'שחורות'.

"במהלך התקופה שבה גרתי במלבורן פגשתי מאות ישראלים שעבדו באופן בלתי חוקי. בכלל, מאז שארצות הברית החלה להקשות על הכניסה אליה, אחרי הפיגועים של ה-11 בספטמבר, מציפים זרים את אוסטרליה, בהם ישראלים רבים, שמבקשים לנסות בה את מזלם. האוסטרלים לא אוהבים את זה".

שמעון, רווק בן 32, מסתובב כבר שבעה חודשים באוסטרליה. "טיילתי בכל היבשת, ועכשיו הגיע הזמן לעשות קצת כסף", הוא אומר. כעת הוא מוכר בגדים מהודו בשוק המרכזי של סידני. לדבריו, לשוטרים האוסטרליים לא איכפת מי הוא ומה הוא עושה, כל עוד אף אחד לא מתלונן עליו. "אני לא דואג, אבל בכל זאת משתדל להיזהר", הוא מוסיף.

גם התרמילאים שבדרך לא מודאגים. בחנות 'למטייל' שבדיזנגוף סנטר בתל אביב, המשמשת מעין 'מרכז מידע' למטיילים הישראלים, פגשנו אתמול את נמרוד בן ה-21, שלא חולם לשנות את מסלול הטיול שלו. "הישראלים ימשיכו לנסוע לאוסטרליה וגם לעבוד, זה ברור" הוא אומר.

בפינת הספרייה של החנות ישבו חבר'ה עם מדריכים ומפות, טרודים בתכנון המסע לאוסטרליה. על לוח המודעות תלויות עשרות פתקאות קטנות על חיפוש שותף או שותפה לטיול באוסטרליה וניו זילנד. עדי מרמת גן, שעומדת לצאת לשם בסוף מרץ, אמרה:" אני לא מתכננת לעבוד באוסטרליה, אבל תמיד יש אפשרות שהכסף יגמר, ואז לא תהיה ברירה".

השתתפו: עמליה ארגמן-ברנע וחמוטל דגני