הונדה אקורד R - אקורד חזק

בהונדה למדו היטב יריבות אירופאיות כאשר החליטו לאמץ כינוי נפרד עבור הגרסאות הספורטיביות ביותר. כמו ב.מ.וו עם ה-M או אודי עם ה-S, החליטו בהונדה שהגרסאות החמות באמת שלהם יקראו R (רייסינג) והקדימו את טויוטה שבחרה ב-T. הכוונה ב-R אינה למכוניות ספורט-אלגנט, אלא כאלה שהן טהורות, קלילות וחזקות יותר, אשר מיועדות להיות כלי נהיגה ולא קישוט. האקורד האירופאית הייתה ב-98' - יחד עם האינטגרה והסיוויק - מהראשונות במשפחת ה-R, וסמנה גם מיתון בקו הקיצוני של השתיים הראשונות. והאקורד היא גם נושאת R ראשונה - וכנראה לא אחרונה - של הונדה שמגיעה לכביש המקומי.

הכנף

כנף אחורית מוגזמת, כאילו מדובר בג'מבו ולא במכונית, יוצרת רושם כאילו עברה ה-R מקצה שיפורים דווקא באחת הסדנאות המקומיות. למעשה זה נראה כאילו מישהו הבריג לאחוריה כנף גנובה מאימפרזה טורבו. כנף זו לא ממש משתלבת בנוף הכללי, כי הונדה בצעו רק שינויים קלים למראה האנמי של האקורד האירופאית. מה שיש מעבר לכנף הם חישוקים יפים, שמבליטים צמיגים רחבים ונמוכי חתך, כמו גם שינויים קלים לחרטום. חובבי הטריוויה, ורק הם, יבחינו בפגוש השונה וביחידות התאורה המפוצלות. ה-R אפילו מסתירה את שני המפלטים במקום להתגאות באפקט הויזואלי שלהם.
אבל תהיה זו טעות לחשוב שסך השיפורים מסתכם בכנף. הונדה דווקא בצעה שינויים לא מעטים מתחת למרכב המוכר כל-כך באירופה וקצת פחות בארץ. וכך, שינויים וחיזוקים למתלים גררו הארכת בסיס גלגלים ב-2 מ"מ, הרחבת הסרן הקדמי ב-1.2 ס"מ, והאחורי ב-1.1 ס"מ. ה-R גם נמוכה ב-1.5 ס"מ. לכך יש לצרף מערכת בלימה מחודשת עם דיסקים גדולים יותר מלפנים, והקשחה כללית של המרכב. אגב, אחת התוצאות של השינויים והרחבת הצמיגים הוא קוטר סיבוב גדול יותר לעומת הדגם הרגיל.

מתיישבים

מושבי ספורט, שנראים כאילו נלקחו ממכונית מירוץ, מחבקים אותך בחוזקה מייד בכניסה לאקורד. בלון הניפוח שנועד לכיוון קשיחות המשענת, מעורר חיוך ונראה כאילו נלקח ממכשיר "E.K.G". האם לחץ הדם עומד לעלות? עוד לא. כי לפני שנוהגים, האקורד הזו דווקא מורידה את לחץ הדם. ממושב הנהג היא פשוטה כמו משפחתית יפנית טיפוסית, כאשר האפרוריות הפלסטית שולטת. אבל לא רק אפרוריות, אלא גם מחסור בולט באבזור. זה מתחיל בפרטים קטנים כמו חוסר בתאורת מפות וסגירה נפרדת לפתחי האוורור, וממשיך בכך שיש רק שתי כריות אוויר, אין בקרת אחיזה או יציבות (אז מה אם היא מיועדת רק לנהגים שיודעים את המלאכה) , ועוד לא הגענו למחשב דרך, בקרת אקלים, תאורה למראות האיפור... ורשימת החסרים עוד ארוכה. במכונית שעולה 200,000 שקלים היינו מצפים ליותר. גם המתגים, בייחוד מנופי האיתות/מגבים נראים זולים, ואילו לחצני תאורת הערפל ממוקמים רע - חריג בהנדסת האנוש הטובה. ההגה מדופן העור וידית הטיטאניום לבורר ההילוכים משפרים מעט את התמונה.

מניעים

אבל ברור שממכונית שנקראת הונדה, ובמיוחד עם התואר החדש אך המחייב R, אתם יכולים לצפות למנוע שישפר את התמונה. הונדה היא יצרנית המנועים הגדולה בעולם וייתכן שזו הסיבה לדיבוק בתחום. מנועים מתוחכמים, שבעזרת תזמון שסתומים משתנה מצליחים לסחוט מנפח קטן הספק אסטרונומי, זו מומחיות ידועה של הונדה. גם אם לא ראינו זאת בדיוק בדגמי הסיוויק האחרונים, הרי שבאלה המחויבים יותר למשימה, מזכירה הונדה שהיא עוד לא אבדה את ה'רצפט'. האקורד R, עם תזמון משתנה לא רק לשסתומי היניקה (כמו שיש כבר להרבה מכוניות) אלא גם לפליטה, מצליחה לייצר ללא מגדש 212 כ"ס מנפח של 2,157 סמ"ק - קרוב כדי 4 כ"ס לרף ה-100 כ"ס לליטר.
איך זה מרגיש? עד שהמחט במד הסל"ד מגיעה לאיזור ה-5,500 סל"ד התחושה כאילו מדובר במשפחתית גדולה ומכובדת. אלא שמעט אחרי כן מוחלף פס הקול: גוון באס גברי נוסף לתזמורת, כאילו נפתח לוע שני במאייד הכפול של פעם, והמנוע מרגיש כאחוז דיבוק. זה הזמן בו הופכת חליפת ישיבות ההנהלה לסרבל מירוצים, והחגורות מתהדקות. עכשיו אתה כבר במכונית מירוץ, נע על המסלול במסגרת אליפות אירופה למכוניות סאלון (היכן שהאקורד היא מתחרה קבועה). אתה סוחט את המצערת עד תום, משחרר את הסוסים השואגים לדהרה כאשר הבוכנות, השסתומים, המזרקים וצמד המפלטים יוצרים ביחד אקורד מופלא שהאוזן לא רוצה להפסיק לשמוע. את המנגינה הזו, כך נראה באותם רגעים, אי אפשר להפסיק.
אבל מסתבר שדווקא אפשר, כמו שמוכיח מנתק ההצתה שמתערב באכזריות ב-7,800 סל"ד, רק 300 מעבר לקו האדום, ומפסיק את החגיגה. התחושה היא שמנוע ה-R לא רק יכול, אלא אף שמח, רוצה וצריך לטפס לגבהים רמים יותר. החגיגה כאן באמת מסתיימת מעט מהר מדי וה-VTI הזכורות מלפני חמש שנים יכלו לטפס מעט גבוה יותר.
טוב, אז מסתפקים במפגש עם המנתק והופ, אתה כבר בהילוך הבא. החלפת ההילוכים, למרות בורר הטיטאניום עם דמיון לזה שפגשנו לא מזמן ב-S2000, טובה אבל לא ברמה של הרודסטר.
בכל מקרה, האקורד היא מכונית מהירה כמו שרומז נתון האצה למאה קמ"ש של 7.9 ש', ועשויה להראות למכוניות רבות את הישבן. אבל זה יקרה רק אם תיקח את המנוע למקומות הגבוהים ההם, וכאן אגב לא יסייעו יחסי ההעברה המעט ארוכים. ובמצבים כאלה, אל תתפלא שצריכת הדלק תעמוד על 6.1 ק"מ לליטר.

ונוהגים

לאקורד אין בעיה להסתדר עם 212 הסוסים שעוברים לכביש דרך הצמיגים הקדמיים, גם בשל העובדה שהתפוקה עקבית. כמובן שפניות הדוקות ואיטיות, בצירוף רגל נחושה, יכניעו בסופו של דבר את הגומי השחור ויאפשרו לייצר החלקות כוח מכיוון החרטום. אבל גם אז הרחבת הקו נשלטת עד כדי חוסר צורך להרפות מהותית מהמצערת. הרפיה לא תוביל אף היא לדרמות, כי ישבן האקורד נעוץ היטב באספלט. כצפוי, על סוגי כביש מסוימים, ובייחוד על רטוב, אפשר לגלות יותר מקומץ לוחמת הגה בזינוק, אבל גם זה בגבולות הסביר. ההגה עצמו אינו מהיר במיוחד אך מספר, באמצעות שינוי במשקל, אינפורמציה חשובה על מצב הצמיגים הקדמיים. חבל שבמהירויות גבוהות הוא מאבד משקל והופך קל מדי. ואולם בסופו של דבר, קל לנסוע עם האקורד הזו מהר על כבישים תובעניים. זו אפילו משימה מהנה למדי.
באופן מעניין, למרות צמיגים סופר רחבים וכיול מתלים קשיח, מצליחה ה-R להתמודד עם שיבושי כביש באופן סביר, בייחוד מחוץ לעיר. ובכל מקרה, בעיר אל תצפו לנוחות צרפתית.

למה R

ה- R לטעמי היא מכונית מהנה למדי לנהיגה, שמשלבת בתכונות אלה גם נוחות ושימושיות יומיומית. במובן מסוים אין לה אף מתחרה אמיתית בשוק. כי אין כאן משפחתיות גדולות ספורטיביות בסגנון הזה. מצד שני לא ברור שצריך מכונית כזו, או במילים אחרות - מיהו בדיוק הלקוח? האם קהל היעד שלה אינו זה שיעדיף אימפרזה טורבו זולה משמעותית ועם יכולת גבוהה יותר? האם יש אכן קהל אחר שיעריך את הממדים והעידון העדיפים של האקורד? ובמידה שיש, האם הוא לא יירתע ממראה הפנים ומתג מחיר של כ-200,000 שקלים? השאלות קשות והתשובות מן הסתם יינתנו בשטח. בכל מקרה ברור שהגעתה של האקורד R לארץ היא אירוע חיובי. היא מתאימה לדימוי הספורטיבי שהונדה כה אוהבת ומטפחת, ואשר בזכותו מוכנים הלקוחות לשלם מחירים יקרים יחסית עבור סיוויק או אקורד.