בבומביי כמו בתל-אביב
האיסלם הקיצוני מנהל בימים אלה אורגיה של אלימות נגד היהודים ונגד ההינדים. על צווארן של שתי ציביליזציות דמוקרטיות מונחת חרבו של מוחמד
ביום שבו פלסטינית מתאבדת ניסתה להרוג חיילים במחסום מכבים, שרפו מוסלמים למוות 60 צליינים הינדים בהודו. ביום שבו ערך איש חמאס התקפה מחליאה על מסיבת בת מצווה בחדרה, תקפו מוסלמים את הקונסוליה האמריקנית בכלכלתה שבהודו. זמן קצר לאחר ההתנקשות בחייו של רחבעם זאבי, הסתערו מחבלים מוסלמים על בניין הפרלמנט ההודי בניו-דלהי. ראשו המכוער של האיסלם הקיצוני, זה ששיסף את גרונו של העיתונאי היהודי דניאל פרל, מנהל בימים אלה אורגיה פרועה של אלימות נגד היהודים ונגד ההינדים. על צווארן של שתי הציביליזציות הללו - הדמוקרטיות היחידות בין אירופה ליפן – מונחת חרבו של מוחמד.
אבל כאן לא מסתיים הדמיון. חבל קשמיר, סלע המחלוקת בין הודו לפקיסטן, שורץ כנופיות טרור מוסלמיות, שנהנות מחסותה של ממשלת איסלמבד. הן ממומנות על-ידי השירותים החשאיים הפקיסטניים ומטילות אימה על אזרחי החלק ההודי של המדינה. לא חולף יום מבלי שתריסרי קשמירים שמתגוררים בצד "הלא נכון" של החבל מוצאים את מותם מכדוריהם של זועקי "אללה אכבר". פקיסטן ה"פרו מערבית" טוענת כי אין לה שליטה על הארגונים המזוינים וכי אין באפשרותה לרסנם, אולם בפועל היא מעניקה להם את חסותה. מיותר לציין כי מעבר לקו הירוק לא שוררת מציאות שונה. הרשות הפלסטינית, הנהנית מתמיכה אוטומטית של העולם הערבי והמוסלמי, מעמידה פנים כאילו יש לה אינטרס אמיתי בשלום, אך מכשירה גדודי מתאבדים ומתאבדות. היום יוצאי חלציה הם הג'יהאדיסטים עצמם. כמו בבומביי, כך בתל אביב.
ליחסי הודו וישראל מלאו עשר שנים, אולם מעולם לא הצטלבו האינטרסים של שתי המדינות אל מול אויב כה ברברי. שתי מדינות גרעיניות אלה הולכות ונעשות שותפות לציר אסטרטגי חדש, שמעורר כבר עתה אי נוחות רבה בטהראן, בקראצ'י, בריאד ובקואלה לומפור. בהודו קיים מיעוט מוסלמי שקט ברובו המונה 100 מיליון איש, אולם החתרנות הפקיסטנית, קבוצות מיליטנטיות ומשבר קשמיר הופכים את תת היבשת למוקד פורענות דתי.
בשנים האחרונות חלה התקרבות רבה בין ירושלים לניו-דלהי, והסכמים צבאיים שנחתמו בשנים האחרונות מעל ומתחת לשולחן הם גולת הכותרת שלה. התקרבות זו היא שמעניקה משנה תוקף לחמימות השוררת זה תקופה ארוכה בין ישראל לבין טורקיה, המדינה המוסלמית השפויה היחידה במרחב.
היהודים וההינדים מבינים היום את מה שאירופה הנוצרית מסרבת להבין, אולם גם יומה עוד יגיע. חבית אבק השריפה של המיעוט המוסלמי בארצות המערב תתפוצץ במוקדם או במאוחר. 6 מיליון הערבים בצרפת ייצאו בבוא העת מן הבקבוק. ברוב הסכסוכים בעולם, ממערב הסהרה ועד דרום הפיליפינים, יש מעורבות מוסלמית קיצונית, שאינה פועלת בחלל ריק. היא זוכה לתמיכה רחבה של מדינות כמו ערב הסעודית, עיראק, איראן ופקיסטן. הסעודים הם אלה שליטפו את המפלצת של "אל קעידה", על מנת לקנות כמה שנים של שקט הרחק מגבול הממלכה. יחס אבהי זה הוא שהוביל למתקפת הטרור ב-11 בספטמבר בארצות הברית.
דניאל פרל נרצח משום שהיה יהודי. רוצחיו היו פקיסטנים. נגד הסופר הבריטי-הודי סלמן רושדי הוצאה בשעתו "פאתווה" שקוראת להורגו, על-ידי האיראנים. קו ישר מחבר בין שני האירועים האלה לבין מחסומי הקו הירוק בהם עוצרים שוטרים בגופם את השאהידים הפלסטינים. איגוף אסטרטגי של העולם המוסלמי מכיוונה של תת היבשת עשוי לצנן את התלהבותו של העולם המוסלמי, שנראה כאילו הוא מריח את סופה של ישראל מעבר לפינה.
