לא מדינה מצורעת

מספר התיירים המגיעים לישראל ממשיך לרדת, חברות תעופה זרות רבות ממשיכות לצמצם את מספר הטיסות לארץ וממנה, ובשעות מסויימות נראה נמל התעופה בן גוריון כמתחם כמעט נטוש. חברות הספנות משתדלות לקצר את עגינת אוניותיהן בנמלי ישראל עד המינימום שבמינימום. אנשי עסקים זרים עושים ככל יכולתם – "שמיניות באוויר" – כדי להימנע מלבוא לארץ. מופעי תרבות מעטים בלבד עדין מגיעים מחוץ לארץ לבימותינו –רובם ככולם ממדינות מתפתחות ומארצות הגוש הסובייטי לשעבר, והביטולים הולכים ומתרבים, עם תירוצים ובלעדיהם. הכדורגלנים האירופים קיבלו השבוע הכשר מארגונם לבטל משחק מכריע בישראל ולקיימו במקום נייטרלי. נייטרלי, משמע לא חשוף לטרור. סביר להניח שבעקבותיהם יפסיקו להגיע לארץ הספורטאים (המעטים) שעדיין הגיעו.
הדימוי של ישראל כאיזור מלחמה מסוכן מכה שורש בתודעת העולם. זו התפתחות שהשפעותיה על המשק הישראלי חמורות מנשוא. היא גורמת לקריסה של ענף התיירות ושל ענפי המשנה הסמוכים לו. היא הופכת את ישראל לחבל ארץ, שאדם שפוי לא יבחר מרצונו הטוב לבוא אליו. היא פוגעת בכושר התחרות של מפעלי ייצוא ישראלים, הנאלצים לוותר על ביקורים של לקוחות ועל משלחות של משקיעים. זהו נתק קריטי: מה שרחוק מהעין גם רחוק מהכיס. שיחת טלפון וועידת וידאו אינן מחליפות את המגע האישי החיוני בחיים העסקיים.
נוסף על ההשלכות האובייקטיביות החמורות, ההתייחסות של העולם לישראל כאל מדינה חצי מצורעת מעמיקה את תחושת הבידוד, הניכור והדיכאון הסובייקטיביות שלנו ומחזירה את אזרחי ישראל לקונספציה (השגויה והמסוכנת) של "עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב".
אך במקום לשבת באפס מעשה, לבכות על צביעות העולם ולגדף את הגויים, יכולה ממשלת ישראל לנסות לפתור כמה בעיות ובכך להקל על זרים לבקר בישראל גם בימים אלו.
הנושא הראשון הוא הביטוח. חברות ביטוח בחול מתחמקות מלבטח מבקרים בישראל או מסתפקות במכירת ביטוחים יקרים מאוד, לעתים במחיר ההופך את הנסיעה העסקית (וכמובן התיירותית) לישראל לבלתי כדאית בעליל. לשטח ההפקר הזה יכולות ל היכנס חברות ביטוח ישראליות. בסיועו של האגף לשוק ההון במשרד האוצר ישווקו החברות הישראליות לכל אזרח זר, הקונה כרטיס טיסה לארץ, פוליסת ביטוח נגד סיכוני מלחמה וטרור במחיר נמוך מאוד. פוליסות דומות, תפורות לפי הצרכים, ימכרו במחיר סמלי גם לקבוצות ספורט, לאמנים ולמשקיעים, כשאת תפקיד המבטח הסופי תיטול על עצמה הלכה למעשה מדינת ישראל כריבון. אין ספק שבכך יוסר אחד המחסומים המשמעותיים בדרכם של אזרחי חוץ לישראל.
הנושא השני הוא המחיר. המחירים של שירותי האירוח התיירותי בישראל נקובים בדולרים ולא הותאמו לתנאי המשבר הפוקדים את התיירות הנכנסת. בעלי העסקים התיירותיים סבורים שאין טעם להוזיל את השהייה במלונות ישראלים, כי "אי אפשר לשחרר אדם מפחד הטרור על ידי פיתוי של מחיר". אבל הם טועים. כשלילה בחדר מפואר במלון בתל אביב יעלה שליש ממחירו של לילה בחדר במלון ממוצע באתונה, יימצאו לא מעט תיירים בעלי נטיות הרפתקניות שיעוטו על ההזדמנות. משרדי האוצר והתיירות צריכים להתנות כל סיוע משמעותי לענף התיירות במדיניות מחירים גמישה. לישראל יצוא מוניטין של ארץ יוקרה, וזה הזמן להפוך אותה לארץ זולה לתייר.
הנושא השלישי הוא ההסברה. אי אפשר "להסביר" את הפיגועים כתופעה שאינה קיימת ואינה מסוכנת, אך אפשר להדריך ולהזהיר את התיירים הפוטנציאליים שבעת שהותם בישראל יימנעו מביקורים במקומות המועדים לפיגועים ויישמרו על עירנות גבוהה – גם על חשבון הסקרנות הטבעית.
מדינת ישראל צריכה להשקיע כסף, מאמצים ואמצעים כדי שלא תדבר בנו התווית של מדינה דחויה ושל ארץ גזירה.