כמה שקרים אפשר לכתוב על אמריקה. כמה שקרים יכולים האמריקאים לספר לכם כדי לצאת נחמדים איתכם. לא שהייתי נוקב במספרים, אבל אמריקאים מיומנים מסוגלים לומר לכם "לא" באלפיים דרכים שיישמעו כמו "כן". קשה לעקוב.
במהלך שנותיי בארצות הברית נתקלתי בהרבה לאווים, אבל איש מעולם לא אמר לי לא, כך שבסך הכול, הרגשתי מצוין. להלן, בהתאם, המילון המלא לשקרים אמריקאיים נפוצים:
"תודה שבחרתם לטוס טי.וו.איי. אנחנו מעריכים את העסק שלכם"
מי אתם בכלל, עדר בהמות, ולמה לא תרדו כבר מהמטוס המזורגג אחרי 13 שעות. המנקה צריכה להיכנס.
"לאן אתה צריך להגיע, אדוני? הנה, תן לי את המזוודות בבקשה"
הכנופיה שלי בהארלם טוענת שאני מפגר, אבל החלטתי לנסות לעשות כסף לגיטימי מתיירים. אנא עארף? לא יילך, תמיד אפשר לחזור למכור קראק בשכונה - לא ככה?"
"כן, נהדר. למה שלא תתחיל בזה שתשלח לנו קורות חיים, ומשם נראה מה הלאה"
אין לנו כל עניין להעסיק אותך במילניום הנוכחי או בזה שאחריו. נסה בזה שאחריהם.
"מאוד אהבתי חלק מהעבודות שלך"
היו בסדר, נו. מה, שבגלל זה נעסיק אותך? איזה ליצן, בחיי.
"האנגלית שלך דווקא בסדר"
אנאלפבית. תחזור לעצים.
"הזמנתם מקום?"
המסעדה אמנם ריקה, אבל ימות העולם אנחנו לא מכניסים אתכם בלי ז'קטים. מאיזה עולם שלישי אמרתם שאתם?
"זה בסדר, אנחנו מקבלים צ'קים"
פושע מסוכן שכמותך. רק שניה, תן לי להרים טלפון לחברת אישרור הצ'קים שלנו, זה לא ייקח יותר מרבע שעה ועוד תחקיר ביטחוני קצר בטלפון - פשוט תענה להם לכל השאלות - והם בטח ישמחו לאשר את הצ'ק שלך. וכמובן - רק ליתר ביטחון - אני ארצה גם את מספר כרטיס האשראי שלך. זאת החתימה שלך? היא זהה לזאת שבדרכון? אפשר לראות?
"אפשר לראות רישיון נהיגה?"
אתה שקרן, רמאי ומחבל עד שלא יוכח אחרת, וגם קצת אחר כך.
"אני עושה מסיבה. תביאו דיסקים"
אנשים יעמדו וידברו זה עם זה אצלי בדירה משך ארבע שעות.
"היא בדיוק בקו השני/בפגישה"
היא לא רואה טעם לבזבז זמן בשיחות עם ישראלים זרים.
"אתה רוצה להשאיר הודעה ואני אדאג שהיא תחזור אליך?"
יש לך עניין לבזבז עוד שלושים שניות מחיי ללא כל טעם?
"תפקסס לנו בקשה בכתב"
עיתונאי אתה, הא? ואני איוונה טראמפ. בסדר.
"ישראל! מקום נהדר. הייתי שם פעם, מזמן"
התנדבתי בקיבוץ בגיל 15, שנאתי כל רגע, חיכיתי רק לחזור ואפילו הסקס לא היה מי יודע. עד היום, אגב, לא חזר לי חוש הריח.
"מצטערים, יש פה היום מסיבה פרטית, נשמח אם תבואו בכל יום אחר"
וגם אז תהיה פה מסיבה פרטית. יודעים מה? עם איך שאתם נראים, תמיד תהיה פה מסיבה פרטית.
"אנחנו נזדקק למסמך מהבנק שלך, אדוני"
לעולם לא, ואתה מוזמן לתפוס אותי פה במילה, לעולם לא נחתום איתך חוזה דירה.
"אנחנו בהחלט צריכים להיפגש. אני בהחלט אתקשר אליך"
זו הפעם האחרונה שאתה רואה אותי או שומע ממני אי-פעם, וזאת הבטחה.
"היא היתה מאוד עסוקה בימים האחרונים"
וזו הסיבה שהיא לא החזירה צילצול כבר חודש וחצי.
"יש לי ניירות מסודרים, אל תדאג"
אני כאן על ויזת תייר לשלושה חודשים ואם משרד ההגירה יתפוס אותי עובד יגרשו אותי מהמדינה בשניה ויקנסו את העסק שלך בסכום פנטסטי.
"מצטערת, אדוני, אין לנו שירותים בחנות"
ולא רק זה, אלא שממש כרגע חזרתי מהם, וגם היה נפלא. אבל אתה - אני לא רואה אותך קונה משהו בקרוב, נכון?
"אתה יכול לאיית לי את השם?"
אתה רוצה להגיד לי ששלטונות ההגירה שלנו ממש נתנו לך להיכנס לארצות הברית עם השם הזה?
"מה שלומך היום, אדוני?
1. בסופרמרקט: אתה מאמין שאני פה כבר תשע שעות, שואלת אותה שאלה כל חצי דקה?
2. במסעדה: הזמנתם מקום? כי אחרת אני זורק אתכם מיד.
3. בכניסה לבניין: דיר-בלאק אם בכריסטמס אני שוב לא רואה ממך טיפ סביר.
4. בטלפון: אתה לא מכיר אותי, התקשרתי מטעם חברה מסחרית ובשתי הדקות הקרובות אני אנסה לשכנע אותך למסור לי מרצונך את מספר כרטיס האשראי שלך.
"תודה על שהתקשרת למוקד העזרה ללקוחות של צ'ייס מנהטן בנק. אנא בחר אחת מבין האפשרויות הבאות"
אין שום סיכוי, ואתה מוזמן לתפוס אותנו במילה, שניתן לך לדבר עם מישהו חי ממש, להלן בנאדם. כמו כן, אין לנו שום פתרון לבעיה הנוכחית שלך. אבל אתה מוזמן להמשיך ללחוץ על הלחצנים בטלפון עד שתרגיש מותש מספיק.
"זה כרטיס הביקור שלי. אם אתה בפילדלפיה תתקשר"
בשניה זו מחקתי אותך מזכרוני לנצח.
"כמה זמן אתה כבר בניו יורק?"
כמה זמן עוד נצטרך לעמוד פה ולדבר?
(מתוך "החלום האמריקאי - המדריך המלא" מאת רענן שקד, הוצאת ידיעות אחרונות)
