מותר לצפות שראש הממשלה יודיע לאנשי ש"ס שאין צורך במכתבי ההתפטרות שלהם משום שהם מפוטרים מכוח הצבעתם בשבוע שעבר נגד הממשלה ובהתאם לחוק המעבר ולהודעה שנמסרה להם כי הצבעתם לפיזור הכנסת, משמעה התפטרות מהממשלה.
מותר לצפות שראש ממשל של מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית יפסיק לתת יד להרס המוחלט של כל רקמת סדרי השלטון והמשפט בישראל. מידת ההגינות הציבורית שעדיין אנו מצפים לה מנבחרים צריכה להתקומם נגד סיעה הסבורה כי שותפות בשלטון משמעה שררה וכסף לאנשי שלומה בלבד וכי יש בה שחרור מוחלט מכל מחויבות לכללים ולחוקים, למעמד ולזכויות החלים על כל אזרח, קל וחומר על כל נציג ציבור.
הגיע הזמן להפסיק להתרפס בפני החמדנות והתובענות חסרת השובע והמעצורים של אנשי ש"ס. למעשה, את מה שאנו רואים בדיעבד, ראינו כבר מבראשית. אסור היה לברק להרכיב ממשלה שהכוח המוביל בה הצביע נגדו, שכל האינטרסים הציבוריים החשובים של שלום, פיתוח, קליטת עליה, השכלה גבוהה ותרבות זרים לאנשיה, ועניין כלל הציבור מעניין אותה כקליפת השום. אנשי ש"ס אינם מבינים מהו טיבה של דמוקרטיה, מה טיבה של אחריות קולקטיבית של ממשלה ומהי משמעות זכויות כל אדם, איש, אשה וילד.
יש לאפשר להם ללכת לאופוזיציה ובהקדם. ירכיב ברק ממשלה מצומצמת, יקדם תהליכים ויילך לבחירות שאף יהוו את משאל העם על הסדרי השלום עם הפלסטינים. אין לחשוש מהכרעת העם, אם מיידעים אותו בדברי אמת וקוראים לסחיטה סחיטה ולמרמה מרמה ולרע רע, וגם למלחמה ולחמדנות קוראים בשמם הנכון ובתארם המלא.
מי שרוצה להיות מנהיג לעם חייב להתייצב במלוא האמת, במלוא האני-מאמין האישי, ובכלל זה בתיאור הקשיים, ולגייס את הציבור לעמוד עימו במערכה. ההתרפסות, העמדת הפנים, הרציונליזציה לוויתורים, הפחדים וכל היתר מביאים לפיחות באמינות ולתבוסה. הנביא ירמיה, כאשר יצא אל העם, הזהיר: "אל תחת מפניהם פן אחיתך מפניהם". אל תחת, אהוד ברק. לחשים וכשפים ואיומים מטילים אימה ופחד רק על היראים מפניהם.
