צ'ייני הנץ

חודש לפני בחירות 2001 בישראל הביע סגן הנשיא צ'ייני את חששו בפני ידידים בוושינגטון, שמא יצטרף שמעון פרס למרוץ "ויגנוב את הניצחון מגנרל שרון". עם הרכבת ממשלת האחדות שאל צ'ייני: "מדוע מחזיר הגנרל את תהליך אוסלו לחיים?"

תפישת העולם של צ'ייני, סגן הנשיא החזק ביותר בתולדות ארה"ב,המפקח על מדיניות החוץ והביטחון ועל איוש המשרות הבכירות בממשל, נשענת על על זיקה עמוקה להיסטוריה, לערכים ולביטחון לאומי. "הקאובוי מוויומינג", המחונן בתחכום וושינגטוני מלוטש, מסתייג ממושגים כמו "סדר עולמי החדש" ו"מזרח תיכון חדש".

זהות יועציו הבכירים מעידה על דרכו. ראש לשכתו הוא סקוטר ליבי, עו"ד נוקשה הידוע בדעותיו הניציות, ויועצו לעינייני המזה"ת, ג'והן האנה, נמנה על מבקריו העקביים של תהליך אוסלו. צ'ייני הוא האחראי למינוי מזכיר ההגנה ראמספלד וסגנו וולפוויץ, שמהווים את הסמן הניצי של הממשל.

צ'ייני משוכנע שעוצמה ונחישות - ולא מו"מ וויתורים - ימנעו ממשטרים וארגונים רדיקליים וטרוריסטיים לפתח יכולות כימיות, ביולוגיות, בליסטיות וגרעיניות, שיסכנו את קיום הדמוקרטיות המערביות.

הוא בוגר מלחמת המפרץ ושואף לתקן ולא לחזור על שגיאות 1991. לכן הוא אינו מנהל מו"מ עם סדאם חוסיין להפסקת אש, אלא פועל להשמדת התשתית המזינה את האש. לכן, הוא אינו מייחס חשיבות יתר לקואליציה עם מדינות ערב, אלא מאמין ביעילות הפעולה הצבאית החד-צדדית, גם אם אירופה, רוסיה, סין והערבים מסתייגים ממנה. לכן הוא היה הראשון לשבח את הפצצת הכור הגרעיני בעיראקי ב-1981, "שהעניקה לארה"ב אופציה קונבנציונלית נגד סדאם חוסיין ב-1991. לכן הוא אינו בוטח בערפאת, שתמך בפלישת עיראק לכווית ותקע סכין בגבו של שליטה, שפתח את שעריו ואת כיסיו בפני אנשי אש"ף. לכן גם נמנע צ'ייני לפי שעה מפגישה עם ערפאת (למרות לחצי מחלקת המדינה, פרס ובן אליעזר), ודחה את הבקשה לפגישה אישית עם פרס.

ביקורו של צ'ייני בישראל - כשליחו של הנשיא בוש - נועד להעמיק את שיתוף הפעולה ולפתח את היחסים המיוחדים מול איומים איסלאמיים משותפים. לעומת זאת, ביקורו של אנתוני זיני, שליחו של מזכיר המדינה קולין פאוול, נועד להעמיק את מעורבות ארה"ב במו"מ, והוא מטפח נייטרליות ופוגע ביחסים המיוחדים.

לפני בואו ארצה הצדיק צ'ייני את השימוש שעושה ישראל במטוסי אף-16 נגד הטרור הפלסטיני. עמידתה של ישראל על צורכי הביטחון שלה, מבלי להתקפל בפני לחץ החיזבאללה, אש"ף, מצרים וארה"ב, תואמת את תפיסת עולמו של צ'ייני. ביום סגריר הוא מעדיף את ישראל הנחושה של 1981 על פני ישראל ההססנית והנסוגה מבית המדרש של אוסלו.