שתף קטע נבחר

צו שמונה

האם גם המלחמה הזאת יסיימו המילואימניקים בתחושה של פועלים שחורים, שרק האחווה ותחושת האחריות לחיי המדינה מובילות אותם אל עוד קרב?

מרמאללה, מתוך הערפל הגשם והקור, מבין הרחובות החמושים במעבדות נפץ, בניין הביטחון המסכל המלא במבוקשים או מתאבדים או מנהלי תעשיית המוות שלהם. מרמאללה, שכם, קלקיליה, בית לחם וג'נין – צו החירום (צו 8) הוא ברור.
צו קריאה שכולם נענו לו. 30 אלף אבות לילדים, 20 אלף סטודנטים, 10 אלפים בעלי עסקים עזבו הכול, לבשו מדים, הרכיבו חגור ובאו לעוד מלחמה. חלק מהם כבר נפצעו מירי או ממטען, מכוויות קור או מכוויות אש, ואחרים כבר לא יחזרו אל חייהם האזרחיים. לא יחזרו אל חייהם בכלל. אפילו הסרבנים שביניהם הלכו לתקופה ממושכת בכלא.
אבל מרמאללה המתפוצצת והקפואה לא ברור אם שאר אזרחי המדינה קיבלו גם הם צו 8. לא ברור אם חברי הכנסת והממשלה מבינים את משמעות הצו, החירום, ההתגייסות, השותפות, הדאגה איש לחיי אחיו.
במפקדת החטיבה דווח על ארבעה חיילים שנפגעו מכוויות קור ואין בינתיים חליפות סערה. הקמב"ץ שלח קצין לחנות בירושלים, הוציא אישית כמה מאות שקלים וקנה שקיות חום לחיילים. סמג"ד אחר ביקש מחבר, קבלן בניין, לשלוח 2,000 שקי חול למיגון הנגמ"שים. בסיס הציוד הצה"לי לא עומד בינתיים בעומס הגיוס, והמילואימניקים מאלתרים פתרונות. כמו תמיד.
2,000 חיילי החטיבה מתפזרים למשימותיהם. המחסור במכשירי קשר, העדר הטלפונים, מעשיר את חברות הטלפון הסלולריות במאות אלפי שיחות טלפון לצרכים מבצעיים. חשבון הבנק שלנו גויס גם הוא בצו 8. יש מי שמרוויח.
כלי הרכב הפרטיים, כרגיל, מזרזים את ההתארגנות. בהיעדר משאיות וג'יפים צבאיים הם כבר בדרך מכאן לשם על חשבון האזרח שגם משלם מיסים, גם משרת במילואים וגם משלם מכיסו ובחייו על "התענוג".
צו 8 ברמאללה. מלחמה משתוללת עכשיו, ויש לשאול בפשטות האם יואילו חברי הכנסת לחזור מהפגרה שלהם כדי לחוקק סוף סוף, אחרי ארבע שנות ויכוחים ודחיות, את החוק שמחייב לבטח את חייהם של חיילי המילואים?
מתי יבינו חברי הכנסת שיש לתגמל סוף סוף את אלה ששוכבים עכשיו במארבים בבוץ ליד מפקדות הטרור, כדי לפצות אותם ואת משפחותיהם על הפגיעה הכלכלית, המאמץ וההקרבה האישית למען הכלל? האם ראשי האוניברסיטאות, האליטה של ההשכלה הישראלית, יבינו סוף סוף כי עליהם לדאוג אישית לכל סטודנט מגויס? האם חברות הטלפון הסלולרי למשל, יודיעו שגם הן מתגייסות ומוותרות על ההכנסות מהטלפונים שבשימוש חיילי המילואים בעת המלחמה? האם חברות הדלק יוזילו את מחירו למען המאבק בטרור ויוותרו על מקצת מרווחיהן? האם המעסיקים יחליטו במפתיע על משכורת 13 לכל חייל שגויס למילואים? אולי חברות המזון ישלחו איזה סנדוויץ'? ואולי אפילו חברות הגרביים יגייסו איזה 100,000 זוגות גרביים יבשות?
האם כל זה יתכן? האם כל אלה מבינים שצו ה-8 נשלח גם אליהם, או ששוב יישארו המילואימניקים לנפשם ויסיימו עוד מלחמה בתחושה של פועלים שחורים שרק האחווה והרעות מחזיקות אותם ביחד, שרק תחושת האחריות לחיי המדינה מובילה אותם אל עוד קרב.

סא"ל (מיל.) איתי לנדסברג, גויס בצו 8

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים