לא טבח, קרב

כמה עשרות פלסטינים נהרגו בקרב במחנה הפליטים ג'נין. מספרם המדוייק ייוודע רק בעוד זמן מה. צה"ל, אחרי שהפריח גרסאות לא בדוקות, מדווח עכשיו על 45 גופות של הרוגים, כולם גברים חמושים. ככל הנראה, יש גם הרוגים אזרחים. אבל מה שאין בג'נין ולא היה בג'נין הוא טבח. לא טבח ולא קצהו של טבח, כפי שהתבטא אמש אחד מקציני המילואים שלקחו חלק בלחימה. הקצין כינה את החמושים הפלסטינים "לוחמים אמיצים אבל נבלים גדולים". נבלים, משום שהשתמשו באוכלוסיית המחנה כחומת מגן אנושית, והטמינו אינספור מטעני חבלה בבתי מגורים.
חלקים לא קטנים מהמחנה הרוסים, ומרחובות אחרים לא נותר דבר. זהו מראה של מלחמה עירונית עיקשת, אבל לא מראה של סראייבו ולא אפס קצהו של סראייבו.
אלה העובדות, פחות או יותר. לא כל העובדות: עוד יסופר על טרגדיות אנושיות בתוך הקרב וההרס ועוד ידממו הפצעים. דבר אחד כבר ברור: אין כל דמיון בין מה שבאמת קרה במהלך הלחימה בג'נין לבין תעמולת הזוועה על "בית-מטבחיים בג'נין", המופצת ברחבי העולם. הכינוי "בית-מטבחיים" הוענק למחנה הפליטים ג'נין על-ידי העיתון הבריטי "אינדיפנדנט" שהוא החממה של האנטי-ישראליות הארסית ביותר היוצאת לאור בלונדון, תחת הסוואה של מכובדות ואיכות עיתונאית.
כינויים אחרים שניתנו במהלך השבוע שעבר ברחבי אירופה ובמדינות ערביות למעשים שיוחסו לצה"ל במחנה ג'נין היו "רצח עם", "השמדה", "אסון הומניטרי בקנה מידה חסר תקדים", "סברה ושתילה 2", "סברניצה" (כפר שבו רצחו מיליציות סרביות כ-8,000 אזרחים בוסנים, כולל נשים וילדים), "מסע של נקם והרג", "טיהור נאצי", "סטלינגרד", "גטו ורשה" וכמובן "אושוויץ". איך אפשר לדבר על פשעי היהודים בלי להזכיר את אושוויץ?
סופרים ומשוררים נזעקו בפומבי לגנות את הטבח. עיתונאים שאינם יודעים לא ערבית ולא עברית ולא הורשו להתקרב לג'נין, ידעו לספר בוודאות לקוראיהם על ערימות-ערימות של גופות מרוטשות הסותמות את סמטאות המחנה; המספר של 500 ההרוגים, שאותו הפיצו הפלסטינים, הפך לעובדה שלצידה צויינה, בסוגריים, ההכחשה הישראלית.
איכשהו, בכל ההמולה השקרית הזו, איש לא טרח לשאול את החיילים שלחמו בג'נין מה קרה שם. עדותם הוחזקה מראש כלא-אמינה, כנראה גם על-ידי גורמים בכירים בצבא. הדיווחים מהשטח הוזזו הצידה לטובת הערכות מהמפקדה.
יש משהו מעליב ומצמרר עד מאוד בקלות שבה אומצה בדעת הקהל בחו"ל - ואף בארץ - הטענה המובלעת שחיילי צה"ל מסוגלים לבצע מעשי זוועה בלתי אנושיים, ושמפקדי צה"ל מסוגלים לתת פקודות כאלה. האנושיות הבסיסית של הלוחם הישראלי, של האזרח הישראלי, הוטלה כאן בספק. בלוחמי צה"ל בוצע לינץ' מוסרי. רק הרמטכ"ל, שאול מופז, בתשובה לשאלה מדוע הוא כה בטוח שלא היה טבח בג'נין, השיב את התשובה המתבקשת: כי חיילי צה"ל לא יעשו טבח.
סגירת מחנה הפליטים בג'נין בפני התקשורת היתה שגיאה חמורה והחטא הקדמון שהוליד את סיפורי הזוועה. סגירת ג'נין יצרה קרקע פורייה לתעמולת האימה ולמסכת הרמייה. דיווחים חיים של העיתונאים מהשטח, גם הקשים ביותר, היו מזימים בו במקום את השקרים הנוראים על ה"טבח", בטרם אלה נספגו בשיח התקשורתי והפכו ל"אמיתות".
כעת, הדבר היחיד שניתן לעשות כדי לתקן את הנזק עצום שנגרם לדמותם של ישראל ושל צה"ל הוא לכונן ועדת חקירה ישראלית בלתי תלויה, בראשות שופט בית-המשפט העליון בדימוס. ערב יום העצמאות ה-54 דבק בנו, העם בישראל, כתם שחור ששמו "הטבח בג'נין". חובה להתנקות ממנו, למען מצפונו ולמען מצפון ילדינו.