חיים שפויים בעולם לא שפוי
המורה הרוחני המפורסם אנדרו כהן מגיע בסוף השבוע לישראל לרגל צאת ספרו. כאן הוא מסביר למה לישראלים קשה עם מורים רוחניים, ולמה נצטרך לוותר על ההזדהות הלאומית המוחלטת שלנו כדי להגיע להארה
ביום ראשון הקרוב מגיע ארצה אנדרו כהן – מורה רוחני מן המרתקים והנודעים הפועלים היום. כהן מגיע לישראל לרגל צאת ספרו החדש, "לחבוק שמיים וארץ" (הוצאת ידיעות אחרונות) והוא יקיים כאן סדרת פגישות קצרה עם קהל שוחרי ההארה.
כהן ידוע כמורה רוחני מהפכני למדי. בהרצאות ובסדנאות שהוא עורך ברחבי העולם משתתפים מדי שנה אלפים, והוא מפיץ את הגותו גם בספרים, מאמרים ובאמצעות כתב העת רב-ההשפעה What Is Enlightenment, אותו הוא ייסד ועורך. אך לא הכריזמה האישית שלו, וגם לא יכולתו המפורסמת להקנות את תובנותיו לשומעים באופן חווייתי, הם שמייחדים את כהן. ייחודו בניתוץ לא מעט פרות קדושות בעולם הרוחני, ובדגש שהוא שם על כך שחיים רוחניים צריכים למצוא ביטוי בחיי המורים והתלמידים בצורת יושר, ניקיון כפיים והקדשת החיים למען הכלל. עמידתו על נקודה זו הפכה אותו לדמות שנויה בחלוקת בעולם הרוחני.
כהן מפתיע בגישתו ובמראה הרגילים שלו: אין לו הפוזה של מורה רוחני. הוא נשוי מזה שנים רבות, מטפל במסירות בגור הכלבים שלו, מתרגל יוגה להנאתו ולא מוותר על אהבת נעוריו – תיפוף בלהקת ג'אז מודרנית שהקים עם מספר תלמידים קרובים ושעימה הוא מופיעה ברחבי ארה"ב ואירופה. עם זאת, כמורה רוחני הוא רציני ביותר וממוקד, וב-16 השנים בהן הוא מלמד, לא נקשר שמו לתופעות ניו-אייג' זולות או לשערוריות הפוקדות לעיתים את עולם המורים הרוחניים.
תורתו של כהן מבוססת על מה שהוא מכנה "בהירות הכוונה": הדרישה ממי שרוצה באמת בחופש רוחני – חופש מהשעבוד לפחדיו ולתאוותיו של האגו – כי יעמיד שאיפה זו לפני כל שאיפה אחרת. הוא מעודד את שומעיו לחקור את שאלת ה"מי אני" באמצעות מדיטציה והתבוננות, ולאור מה שמתגלה להם – חווייתית ואינטלקטואלית – לשאול את עצמם "כיצד עלי לחיות", כלומר איך להגיב לחוויה זו בחיי היומיום.
- ישראלים רבים לא מכירים את תורתך. תוכל להציג אותה בכמה משפטים?
"אני מנסה לעזור לאנשים לחיות חיים של שפיות בעולם לא שפוי. אני מנסה לעזור להם למצוא תחושת מובן ותכלית בחוויה האנושית, וזה לא קל בעולמנו. ואני מנסה לעודד אנשים להפוך רציונליים. שכן למרות שהאינטלקט של רבים מאיתנו הוא רציונלי מאטד, הרי שעמוק בתוכנו, ברמה הרגשית הבסיסית, רבים מתוכנו נוטים להיות מאוד לא רציונליים".
- איך זה מיושם?
"מה שאני מלמד מבוסס על הכרה חווייתית. כל תורה המבטיחה לשחרר את היחיד ולשנות את החברה מן היסוד לא תוכל לעמוד על קרקע מוצקה אלא אם כן תהיה מבוססת על חוויה רוחנית עמוקה. ללא המרכיב החווייתי היא תהפוך, בסופו של דבר, לעוד אידיאולוגיה. רק חוויה רוחנית ישירה תעניק לאדם את הטעימה של שחרור עמוק ויסודי שהמילה 'הארה' מבטיחה".
- "הארה" היא מילה שכדאי להבהיר. אנשים חושבים לרוב שזהו מצב שבו האדם משאיר את העולם מאחור, אחת ולתמיד, ועובר במצב של אושר עליון, מעבר לעולם וללא כל תלות בו. התיאור הזה נשמע לרבים כחוסר אחריות, כהפניית עורף למחויבויות שהחיים מציבים בדרכנו.
"אתה צודק, אבל מה שמניע אותי לעזור לאדם לחוות את האמת הסופית לגבי הזהות שלו, שהיא מעבר לזמן ולמחשבות, הוא משהו אחר לגמרי: זה הרצון לאפשר לו להשתחרר מיחסו המכאני למחשבות ולחיים עצמם, יחס מותנה עד-כאב ולגמרי לא חופשי. ובשחרור הזה הוא יכול לחוות חופש עמוק ביחס לשכלו, לרגשותיו, לזמן, ובסופו של דבר לעולם כולו. המטרה היא לשנות את העולם מן היסוד, ונוכל לעשות זאת רק אם ליבנו ושכלנו יהיו משוחררים".
- כשאתה אומר שזהותנו האמיתית, זו שמתגלה כשאנו חווים הארה, היא מעבר לזמן ולמחשבות, אני שואל את עצמי אם זה משהו שאנחנו, כישראלים, מסוגלים לו. כי המצב פה מטיח בפנינו, השכם והערב, את זהותנו הישראלית-יהודית, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.
"אני מקווה שאיש לא ייפגע אם אומר שבסופו של דבר זה תלוי לחלוטין בסדר העדיפויות שלנו. האם היותו של אדם יהודי או ישראלי היא השורה התחתונה? או האם העובדה שנולדנו בגוף יהודי-ישראלי היא רק חלק ממבנה מורכב של זהות עצמית, ואינה בהכרח החשובה או המשמעותית ביותר? על כל אדם להחליט על כך בעצמו. כי אם המודעות למורשת היהודית, או לזהות היהודית-ישראלית, היא המרכיב החשוב והמשמעותי ביותר בזהותו של מישהו, אז כל השאלה של הארה הופכת להיות מיותרת. שכן חוויית ההארה מַפְנה את כל האנשים, תהא זהותם התרבותית והאתנית אשר תהא, לגילויה של זהות עמוקה יותר החפה מכל רעיונות מקובעים על העצמי".
- האם זה אומר שכדי לאמץ השקפה מוארת על החיים עלינו להתעלם מהעובדה שאנו ישראלים או יהודים?
"בכלל לא. אם העובדה שמישהו נולד יהודי-ישראלי מהווה חלק מזהותו, זו עובדה שעליו לקבל ולאמץ, לפחות במידת מה. אך השאלה אם עובדה זו צריכה להיות המרכיב העיקרי בזהותו – ובכך לקבוע את יחסו לחיים – היא עניין אחר לגמרי. אם המטרה היא תובנה מוארת, אז על האדם לבחון מחדש את הרעיון שהיותו ישראלי ויהודי הוא ההיבט החשוב ביותר של זהותו האישית. וזה אומר שאולי אני ישראלי ויהודי, אבל אני לא רק ישראלי ויהודי. אני גם דברים רבים אחרים. ובהקשר לחוויית ההארה עצמה, פירוש הדבר שאני גם העצמי הבראשיתי והנצחי, החף לחלוטין מכל תחושה של הזדהות".
- אבל תחושת ההזדהות החזקה שלנו קשורה מאוד לתחושת הקיום שלנו.
"כמובן. ההֵקשר ההיסטורי שבו נוצרה מדינת ישראל דרש שילדי המייסדים ונכדיהם יחונכו להיות מאמינים חזקים, חסרי ספקות ובלתי מנוצחים, שיהיו מוכנים להילחם עד מוות כדי להגן על פיסת אדמה זעירה שהם סבלו כל כך כדי לזכות בה. כך שהיום, בתודעתם של כמעט כל הישראלים, צעירים וזקנים כאחד, קיימת אמונה בלתי ניתנת לעירעור בדבר החשיבות הראשונה במעלה של זהותם התרבותית, לא רק כדי שהזהות הזו תישמר אלא כדי שהתרבות עצמה תשרוד. המיקוד הראשוני של כל אדם בישראל, גם אם אינו מודע לכך, הוא הישרדות והגנה עצמית. וברמה המעשית והרציונלית זה בהחלט הגיוני. אבל נראה לי שבנקודה זו בהיסטוריה, כשישראל שרויה בפיצול ובעימות עמוק בינה לבין עצמה וגם ביחסה לעולם החיצון, יהיה טוב לבחון מחדש כמה מהרעיונות הבסיסיים האלה שמצאו עוגן בליבם ובשכלם של ישראלים. בחינה כזו תפנה מרחב לפרספקטיבה שונה על המצב, שתאפשר להביט על כל מה שקורה בצורה שהיא אולי גדולה ורחבה יותר. כך ייווצר מרחב לאפשרויות שאפילו לא חלמנו עליהן".
– ישראלים לעיתים חשדנים מאוד לגבי מורים רוחניים.
"ויש להם סיבה טובה, מכיוון שלא מעט מהמורים הרוחניים והגורואים והסואמים ואפילו הרבנים הם בעצם אנשים מושחתים. נביאי שקר היו מאז ומתמיד, והעולם הפוסט-מודרניסטי אינו שונה. אך קיומם של נביאי שקר אינו שולל את קיומה של אמת עמוקה או נשגבת יותר, או משמעות רחבה יותר, כאפשרות פוטנציאלית בתודעתו של המין האנושי".
- בשנים הראשונות לעבודתך כמורה גם אתה נחשבת לדמות שנויה במחלוקת על-ידי רבים. למה?
"כי אני דורש מאנשים שיבטאו במעשיהם את מה שהם אומרים. אנשים רבים יודעים לדבר גבוהה, אבל לא מוכנים להיות נאמנים לדבריהם גם במעשים, וזה בדיוק המקום שבו נכשלים מורים רוחניים כה רבים. אבל הבעיה היא לא רק מורים רוחניים. רוב האנשים לא מוכנים בשום אופן לוותר על היצמדותם לאגו ולפיצול בתוך עצמם, ולוויתור שיאפשר להם להיות אנשים שלמים באמת בעולם משוסע ומפוצל. והסיבה שאיננו רוצים לעשות זאת היא שרוב בני-האדם אינם מודעים לכך שהם שקועים ביחס אנוכי, בלתי-מודע והרסני ביותר כלפי החיים, המבוסס על אהבה עצמית ועל התעסקות אובססיבית בעצמי, השקוע כל-כולו באגו. הבודהא קרא לזה 'סָמְסָרָה', שפירושו מצב שבו אדם אבוד לחלוטין מבלי שהוא יודע זאת. זה כמו לישון מבלי לדעת שאתה ישן.
"כך שהסיבה שיש כאלה שעבורם אני טיפוס שנוי במחלוקת היא שלא זו בלבד שאני מעודד אנשים להתעורר ותובע מהם להתעורר וצועק באוזניהם להתעורר, אלא גם עומד על כך, ודורש, שהם יחיו את ההתעוררות הזו בזמן אמיתי כבני אדם. אני תובע מהם להיות בני אדם שלמים ובלתי-מפוצלים בעולם שסוע ומפוצל. ואילו האגו – אותו חלק של עצמנו שקשור מאוד לעובדת היותנו נפרדים ולעמידתנו בנפרד מהכלל, ושמונע מאתנו לחוות את האושר העילאי של האחדות – מוחה על הדרישות האלה ומתנגד להן באלימות. ומכיוון שאני מורה אמיתי שדורש זאת מאלה הטוענים שהם מחפשים רוחניים, במוקדם או במאוחר מתגלה מי מחפש רוחני אמיתי ומי לא".
- מה אתה מקווה להשיג בביקור הזה בישראל?
"מהפכה של שפיות. אני מקווה שמספר משמעותי של אנשים ישאפו לגלות את החלק של עצמם שקיים מעבר למחשבות ומעבר לאגו ומעבר לזמן, ובכך יגלו פרספקטיבה שונה לגמרי, שתעודד אותם לרצות למצוא יחס שונה כלפי החיים, יחס חופשי מעימותים, שמהותו היא אהבה".
לפנייה לכתב/ת 
