האקטואליה של 1 במאי

מה לא אמרו לנו: שהפועלים נעלמים, שהסולידריות נגמרה, שלא יהיו יותר משברים, שהקפיטליזם מצא את הדרך להתפתחות נטולת משברים, והעיקר – אם העשירים יהיו עוד יותר עשירים, כולנו נרוויח.
מה שנכון נכון: העשירים בישראל נעשו הרבה יותר עשירים, הודות להפרטה שהעבירה לידיהם בנקים וחברות ממשלתיות; הודות להטבות מס מפליגות, המגדילות את הכנסותיהם השנתיות ב-50 מיליארד שקל; הודות לשכלול הניצול של העובדות והעובדים (למשל, באמצעות חברות כוח אדם והעבודה הזמנית); ובגלל הפניית העורף של הרוב בהנהגת ההסתדרות לתפיסות החברתיות שעומדות מאחורי הדגל האדום של האחד במאי.
אך ככל ש-50 המשפחות העשירות מחזקות (בעזרתה הנדיבה של הממשלה) את שליטתן במשק הישראלי, כן גדלים האבטלה, העוני והמצוקה, ומחריפה המתקפה על הזכויות החברתיות הבסיסיות. בימים אלה מתכננת הממשלה להמשיך ולקצץ בקצבאות הילדים, ואם תצליח בכך היא תקצץ (במהלך השנתיים הבאות) שליש מקצבאות הילדים, ותוסיף לאלה שחיים מתחת לקו העוני עוד 100 אלף ילדים.
הניתוח החברתי הרדיקלי והקריאה למהפכה חברתית נתקלים היום בתקשורת עוינת במיוחד, המגויסת להצדקת השיטה הקיימת. כלי התקשורת מעלים על נס את הקפיטליזם כשיטה חברתית שבה יש לכל אחת ואחד הזדמנות להסתדר בחיים וגם להתעשר, ומספרים לנו מדי יום שאם את או אתה לא מוצאים עבודה, חיים על שכר מינימום ואין לכם דירה – זו בעיה אישית שלכם ולא בעיה חברתית.

ההיפך הוא הנכון

בואו נשאל את עצמנו: מדוע גדל מספר המובטלים בישראל ל-300 אלף? האם זה משום שעבודתם של המפוטרים איבדה את משמעותה החברתית? מה פתאום! הם פוטרו, או לא מצאו מקום עבודה, משום שעבודתם לא מביאה למעבידים ולבעלי המניות בתאגידים מספיק רווחים. כלומר, עבודתם לא יעילה מבחינת ההון, ולא מבחינת החברה. כלומר, אבטלה היא תוצאה של משטר חברתי שמטרתו העיקרית היא הגדלת הרווח (של מעטים), בלי להתרגש מהמחיר החברתי של שכבה הולכת וגדלה של "מיותרים": מובטלים, חסרי בית, נוער שוליים, וסתם עניים וחסרי השכלה.
חברה שתפקידה לספק רווחים למאיון העליון לא יכולה להיות הומנית ואכפתית לזולת. חברה כזאת גם תהרוס את הסביבה, אם הדבר יביא להגדלת רווחים. חברה כזאת הופכת גם את היוצרים שבה לכאלה שצריכים "לספק את הסחורה" לבעלי ההון בצורת המצאות טכנולוגיות או אופרות סבון ובידור-משכיח-צרות להמונים. חברה כזאת מטפחת שנאה לזר ולאחר, כי טמטום גזעני מפלג בין העובדים ומקל על ניצולם
הקפיטליזם מטפח אשליות, אך סופן להתפוגג. בתנאיי משבר, פיטורים ורמיסת זכויות עובדים, מגלים גם אלה המועסקים בענפי ההיי-טק כי הם בעצם שכירים, וכי המשותף ביניהם לבין פועלי הייצור, המורים והפקידים רב על המפריד. ואילו פועלים יהודים וערבים, שבאותו יום מקבלים מכתבי פיטורים מאותו מנהל, מתייצבים תמיד יחד למאבק על הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
לכן דווקא ב-1 במאי חשוב להזכיר את הסיסמה הישנה והטובה: "מה שטוב לפועל - טוב לישראל". שכר גבוה ותעסוקה מלאה, ולא רווחים מפולפלים, הם הערובה לחברה משגשגת. צריך להיאבק בגזירות של הממשלה, אבל באותו זמן חשוב לזכור כי הפתרון היסודי הוא השחרור מהניצול החברתי, ובניית חברה שהאדם, ולא הרווח, במרכזה.