עוד חותמת בפספורט

דידי הררי משתטח על קברי "צדיקים" כמו דון קורליאונה בסיציליה. כתבנו הצבאי רוני דניאל עולה לרגל אל שדות הקטל בעבר בווייטנאם. מירי בוהדנה ודדי זוהר גולשים ממרומי "סיטי טאוור" אל מנעמי האיים הקנריים. גילת אנקורי מגלה את סינגפור. אהרן ברנע מתרפק על שורשים שאין לו באירלנד. הדצים מתוודעים אל מיסתורי האיים הקריביים. גלית גיאת טופפת במקצב הפלמנקו מ"בוסתן ספרדי" אל נופי ספרד. אדיר מילר כובש את תאילנד, וריקי גל ואקי אבני נראים בהודו כאילו היו בה מאז ומעולם.
אם תרצו, זה (על קצה המזלג) חלק מהתפריט חובק העולם שמכין שף "פספורט", ניר חכלילי, לעונה החדשה, הרביעית במספר, הבאה עלינו לטובה ב-19 במאי בערוץ 2 (20.30). לעונה הזו יש בכיסו כמה וכמה הפתעות, אבל את הנ"ל הוא חושף כבר בתוכנית הפתיחה, שבה כל אחד מהם מצדיע בדרכו לניו יורק שאחרי פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, דווקא מהסוטול של המקום בו הוא מכייף. "גם לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר העיר הזאת, מרכז העולם החופשי, עדיין תוססת, עם חיי לילה, עם הצגות, עם מסעדות, עם מה לא", הוא פותח את העונה בהכרזה לאומה.
חכלילי, 46, נשוי ואב לשני בנים (זיו, 18, מוסיקאי, ואדם, 14, העוסק בעיקר בספורט), מנייד בעולם את, הידוענים מחברת ההפקות שהוא מנהל עם רעייתו, מיירה. "דווקא בתקופה הקשה הזו, כשהתיירות היא הענף שנפגע ראשון, אנחנו מתעקשים להמשיך לעסוק בצד היפה הזה של החיים עם הנסיעות, החופשות והכיופים", הוא אומר. "נשאר לנו רק לקוות שהמצב יירגע ושהתוכנית שלנו לא תיראה מופרכת לגמרי, אלא קרובה יותר למציאות".

זו חתיכת בריחה, התוכנית שלך.

"נכון, ממש אסקפיזם בהצהרה. כשמגיע הקיץ, אנחנו מציעים לצופים שלנו לברוח איתנו מכל מה שקורה פה".

כלומר, המרענן הלאומי?

"אפשר לקרוא לזה גם השלגון הרשמי...".
כשמבקשים ממנו סודות ממטבח המסעות שלו, הוא נענה ברצון. "אנחנו ממשיכים לחפש קשר בין האורחים לבין המקומות שאליהם הם נוסעים, או עוזרים להם להגשים משאלות לב. אם אבי קושניר עשה בעבר מסע שורשים בהונגריה, רוני דניאל יבקר באתרי הקרבות בווייטנאם, שככתב צבאי הוא רצה כבר שנים להגיע לשם, ואני בטוח שההתרגשות שלו תעבור גם לצופים. בתוכניות שלנו יש מינון בין מקומות רחוקים, אפילו נדירים מבחינת התייר הישראלי, כמו צ'ילה, שאליה תגיע רות גונזלס, שביקשה ארץ בדרום אמריקה, לבין מקומות קרובים, כמו טורקיה, שבה הסתפק נאור ציון, ומסלולים מקובלים, כמו יורודיסני ופארקי שעשועים אחרים באירופה, לשם יצאה חני נחמיאס עם בתה, מאי".

נראה שכמה מכוכבי "פספורט", כמו חני, יכולים לקבל אצלך כרטיס נוסע מתמיד.

"כן, היא כבר היתה בעונה הראשונה. גם הדצים וגילת אנקורי חזרו".

נגמרו לך הידוענים?

"דווקא נוספו שמות חדשים, אבל אם יש אורחים שכבר היו לנו איתם תוכניות מאוד מוצלחות, אנחנו לא חוששים לחזור אליהם".

לגבי ריקי גל ואקי אבני, השיבוץ שלהם לגמרי לא חוכמה.

"כשהידוענים, כמו שאתה קורא להם, נמצאים ממילא בחו"ל ואנחנו יכולים להצטרף אליהם שם, למה לא? זה מה שעשינו עם אקי וריקי, כשהבאנו אותם מאתר הצילומים של סרטו של מנחם גולן, 'השיבה מהודו', לתוכנית שלנו. עשינו איתם טיול מקסים, שיוקדשו לו שתי תוכניות, אבל הוא לא היה מתרחש אם הם לא היו שם. יש תוכניות שמסתייעות במשרדי התיירות של המדינות השונות או במשרדי נסיעות מכאן".

ואז יש לך בעיה עם מגבלות הפירסום, לא?

"בישראל יש צנזורה מוזרה מאוד על פרסומת שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם - אולי פרט למשטרים הפונדמנטליסטיים המוסלמיים - שבה אומרים לך מה מותר להזכיר בתוכנית ומה לא. הרשות השנייה יושבת מעלינו. אסור לנו לומר מי הן חברות התעופה שאיתה אנחנו טסים, בפרט אם מדובר ב'אל על'. לדבריהם, מוצר שנרכש בישראל אסור להזכיר ולפרסם אותו. מעציב שכאשר הענף קורס, מגבלות הפרסומת הן שמעסיקות את המפקחים על השידורים שלנו, שנוחתים עלינו בעשרות כללים מטופשים".

אז אתה נאבק בהם, וכל כולך ב"פספורט".

"כשהקמתי את החברה עם אשתי, הכוונה היתה להפיק עוד הרבה דברים. יש אלינו פניות מגופי שידור שונים, בעיקר מ'רשת', שם הייתי מנהל התוכניות לפני 'פספורט' וזה הבית הטלוויזיוני שלי, אבל אנחנו לא מספיקים. להפיק עשרים תוכניות 'פספורט' לוקח שנה. תאמין לי שלא הייתי בחופש מאז שהתחלתי לעבוד על התוכנית".

דווקא אומרים שכל העבודה על תוכנית כמו "פספורט" היא חופשה אחת גדולה.

"אז אומרים. רק אני יודע כמה עבודה יש מאחורי הכיף הזה, וטוב שאשתי מתחלקת איתי בנטל".

אתה ממליץ על הפטנט של חברה משפחתית?

"זה תלוי במשפחה. במשפחה שלנו זה עובד טאץ' ווד, אם כי זה לא רק שנינו, איתנו גם המפיקה הראשית, יעל לשם-רביץ וגם רן צחור, שממשיך איתי מאז שהפקנו את התוכנית של דודו טופז".

טענת פעם שאתה מרגיש חוסר פירגון מצד הברנז'ה.

"היום זה לא לגמרי מדויק. הברנז'ה למדה לאהוב את התוכנית, אבל באיזשהו מקום יש באופן טבעי קנאה לצד האהבה. יש כאלה שלא מבינים כל כך נכון את מה שאנחנו עושים, ומתרעמים איך אנחנו נותנים פרסים לאנשים שיש להם. אז למי שלא הבין עד עכשיו, אני מזכיר שקודם כל אנחנו עושים תוכנית טלוויזיה. כל השאר משני".

שנים היית עורך מוסיקלי בגלי צה"ל. איך היה המעבר אל מול המצלמות מעמדתך המסורתית מאחורי הקלעים?

"למרות שהרבה שנים דיברו איתי על הגשה, אף פעם לא לקחתי את זה ברצינות. בסך הכל החלפתי עמדות באופן די טבעי. אני לא שחקן, בדרן או משהו כזה, אלא מפיק שגם מגיש את התוכנית שלו וההפקה אצלו לפני הכל. בהחלט ייתכן בעתיד מצב שבו לא אגיש תוכניות שאפיק. מי שחושש מתחרות מצידי, יכול להיות רגוע. לא שיניתי מקצוע".

בפספורט הפרטי שלך נשאר עוד מקום לחותמות נוספות?

"אני משתדל לנסוע כמה שאני יכול, אבל בעיות של לוחות זמנים מונעות ממני להצטרף לכל הנסיעות. כשאני נשאר כאן, אפשר לסמוך עלי שאני עובר על כל החומרים שצולמו בנסיעה ומכיר כל פריים".

מה אתה מחפש כשאתה מגיע ליעד כלשהו בעולם?

"מה שעובד עלי יותר מדברים אחרים זה הנוף האנושי. כמו רבים אני אוהב בתים, הרים, יערות ואגמים, אבל זה לא מרגש אותי כמו האנשים שאני פוגש בכל מקום, מתרבויות שונות ועםמנהגים שונים".

משלוש העונות הקודמות יש לך מסקנות לגבי אלה שאתה לוקח אותם לראות עולם?

"מסקנה אחת, וכאן לא אפתיע אף אחד, שהכי משעשע לנסוע עם קומיקאים. האינטראקציה שלהם עם הנוף האנושי תורמת תמיד לתוכנית, כפי שספי ריבלין הוכיח בספארי בקניה וציפי שביט בפרובנס. בכלל, זאת תוכנית שממנה ניתן ללמוד על משתתפיה. 'פספורט' זו תוכנית האירוח שנותנת למשתתפיה הכי הרבה זמן מסך בדקה ועוקבת אחריהם מספר ימים. כאן, בלי אור הזרקורים, בלי תפאורת אולפן ובלי חליפות, מתקבל פן מאוד אינטימי שלהם. למשל, אני בטוח שהצופים ישמחו לקבל את שירלי ואת איה, הבנות הנחמדות של 'ערב טוב עם גיא פינס', בלבוש מינימלי וסמלי. בשונה מידידי, איל פלד...".

היי, אתה הזכרת אותו!

"איך אפשר שלא? חשוב להצביע על השוני בין התוכניות שלנו, כדי שלא יהיו ציפיות. 'פספורט' היא תוכנית יותר חווייתית. לא נשענים רק על גיאוגרפיה והיסטוריה, אלא רוצים להראות מה המקום עושה לאורח בתוכנית".

תסכים שלא פעם המקום ממלא תפקיד משני בלבד. אזכיר לך את התוכנית מהשנה שעברה, שהראתה את דנה דבורין ואת דנה אשכנזי. לידן, את מי בכלל עיניינו החמורים של כרתים?

"אתה צודק. לא פעם הכריזמה של המשתתפים גוברת על זו של הנופים. בכל זאת, החוויה היא העיקר".

אתה מגיע לעונה הרביעית. יש מקום שעוד לא היית בו?

"אוהו, יש הרבה מקומות. רק השנה הייתי בהודו, ובעקבות התוכניות שצילמנו אני כבר מתכנן תהליך הפוך לספר ולסרט 'השיבה מהודו'. עכשיו הבנתי למה כל כך הרבה ישראלים נוסעים לשם אחרי הצבא. יש שם סוג של שיחרור שאין שני לו. עד היום גם לא הייתי בכלל בדרום אמריקה, למשל".

לתוכנית הפתיחה גייסת את ה"כפיל" שלך...

"כאמור, התוכנית הזאת מוקדשת לניו יורק ופרט להצדעות שהזכרנו, רואים בה את קני קריימר האמיתי מוליך את הצופים למחוזות 'סיינפלד' ואת ניר הוד עורך לנו סיור של גלריות. גם הייתי בחנויות האופנה של 'סקס והעיר הגדולה', והבאתי קטע עם ג'וליה רוברטס, 'אשה יפה', אז איך אפשר בלי ריצ'רד גיר, שרבים התעקשו שאנחנו דומים? יכולתי להביא הנה קטע על ניו יורק, שלא שודר, מראיון שערכתי איתו לפני שנה ל'רשת'".

איך משפיע המצב הבטחוני בארץ על ההפקה בחו"ל?

"זו תופעה שבה נתקלנו רק בימים אלה. כשיצאנו עם אהר'לה ברנע לאירלנד, נתקלנו לראשונה באנטי ישראליות כשנכנסנו עם המצלמות לפאבים. האירים לא בדיוק ששו הפעם לשמוע שמדובר בצוות טלוויזיה מישראל. אני מקווה שזה ישתנה בקרוב. הרי הזיכרון של כולם קצר, כמו שלנו...".

מה יש לך לומר לסיכום?

"לאלה שהשנה לא יוכלו, לנסוע לחו"ל - אני מאחל שבאמצעות 'פספורט' יוכלו לעבור את החוויה דרך הכורסה. זה יותר זול ויותר בטוח. ולנוסעים, אני בטוח ש'פספורט' תספק להם רעיונות למכביר".

ארכיון מרגש

אחת התוכניות המרגשות ביותר בתולדות "פספורט" היתה זו שבה ליווה ניר חכלילי את דודו דותן בנסיעתו להונג קונג, חודשים ספורים לפני מותו הנמהר. "התוכנית עם דודו, שבה באה לידי ביטוי אישיותו המצחיקה והאנושית גם יחד, מציגה פן נוסף של 'פספורט' שעליו לא חשבנו כשיצאנו לדרך", אומר חכלילי. "שייבדלו לחיים ארוכים כל אורחי, אבל נבנה אצלנו ארכיון המתעד אנשים שהקהל מאוד אוהב, בשעות יפות בחייהם, כשהם מבלים איתנו אי שם בעולם. מצד אחר אנחנו משתפים פעולה עם יגאל שילון בספיישל 'פיספוסים', שיורכב מחומרים שלא שודרו מסיבות מובנות".