חדשות - או ספקולציות מפחידות?

חרטא-ניוז

בשבוע שעבר התבשרנו שאתר "תיק דבקה" הוא המועמד הישראלי היחיד לקבלת פרס בטקס פרסי ה-Webby, הגירסה האינטרנטית לטקס האוסקר, שיתקיים ב-18 ביוני השנה. האתר בהחלט ראוי להתמודד, לנוכח הפופולריות הבינלאומית הרבה שלו, אך דומה שמקומו בהתמודדות אינו בין אתרי החדשות, יחד עם אתר הבי בי סי.
"תיק דבקה" הוא חלוץ בזרם של אתרים שאפשר לכנותם "דרמה-ניוז", אח חורג לז'אנר החדשות בעירום ולחדשות המוזרות. אתרי "דרמה ניוז" כמו "תיק דבקה" משופעים בתחזיות מבשרות רע ובמזימות בינלאומיות, כאשר בין השורות חבוי מסר בנוסח, "אם חשבתם שהמצב הנוכחי רע, חכו למחר".
הידיעות שמתפרסמות ב-"תיק דבקה" אינן שונות במהותן למידע הגולמי שמגיע לידי כל כתב צבאי ועיקרן שמועות, דיווחים שפורסמו בעיתונות הרשמית, שמץ של אמת והשלמת פרטים באמצעות הגיון בריא. בשביל הקהל האמריקני, שמהווה רוב בקרב גולשי האתר, המרקחה הזו מרתקת ומתאימה לרוח התקופה, בה הקוראים מצפים לידיעות מבהילות ותצלומים מעוררי בהלה, גם כאשר אין סיבה לפאניקה.
"התקשורת משתוקקת לפרסם כותרות בנוסח 'חשד: בין לאדן קשור גם לפקקי התנועה בעיר התחתית", כותב הווארד קורץ בוושינגטון פוסט. "תיק דבקה" בסך הכל עושה את מה שרוב כלי התקשורת הרציניים אינם מרשים לעצמם, אך ספק אם המפחידון המקוון הזה הוא אמין.
למשל, "תיק דבקה" בישר בעבר כי הטיל שפגע במטוס חברת סיביר אייר והביא להתרסקותו בים השחור באוקטובר 2001 שוגר על ידי טרוריסטים. "מקורות המודיעין" של האתר צפו כי המתקפה האמריקאית על עיראק תחל בחודש פברואר, 2002, ורמזו לפעולה צבאית ישראלית-אמריקאית בלבנון, בסוריה ואף בעירק בסוף השנה שעברה.
אלה ידיעות שיפגעו קשות במהימנות של כל כלי תקשורת רשמי שיפרסמן, אך באינטרנט, בו הרגע הנוכחי הוא עבר רחוק, מי זוכר ומי סופר?
"תיק דבקה" אמנם דיווח ב-24 בפברואר כי המצור מעל ערפאת יוסר, וצפה בראשית השנה את גל הטרור הצפוי ובישר על מינוי בוגי יעלון לרמטכ"ל לפני כלי התקשורת האחרים, אך מקרים אלה הם ספק ניחושים מושכלים, ספק ידיעות בדוקות.
אתרי "דרמה ניוז" כמו "תיק דבקה" מעניינים ומבדרים אך סביר להניח שבניגוד לאנשי טקס ה-Webby, רבים מהגולשים המבקרים בהם יודעים לסווגם בקטגוריה המתאימה.

הבלוגים והתקשורת הממסדית: פחד ושנאה מול ניצנים של קבלה

הבלוג חודר לאתרי החדשות באינטרנט. אמצעי התקשורת האישי הזה, שבתחילת דרכו שימש גולשים פרטיים כדי לשתף אחרים בלבטים והרהורים ולהפנות לידיעות חדשותיות ולדפים מעניינים ברשת, משתלב לאחרונה גם באתרי החדשות המסורתיים, שמופעלים על ידי גופים שמקורם בטלוויזיה ובעיתונות הדפוס.
למשל, רשת פוקס החלה לפרסם בלוגים נבחרים של גולשים מדי שבוע באתר החדשות שלה, רשת ABC החלה להפעיל בלוג פרשנות פוליטית בשם "הרשימה" (The Note), הטיים החל להפעיל בלוג לענייני המזרח התיכון ואף MSNBC הצטרפה לקדחת הבלוגים עם בלוג מדיניות חוץ, בלוג של פרשנות פוליטית ובלוג מדע.
לכאורה, העיתונות הממסדית באינטרנט מאמצת את הבלוגים אל חיקה אך מתחת לפני השטח מתחולל מאבק ביניהם.
"ברוכים הבאים לבלוגיסטאן, המדיום העיתונאי שבו כל מחשבה או פיפס מתפרסמים", כתב עיתונאי ה"גלוב", אלכס בים, והתייחס לתופעת הגרפומניה שנפוצה מאוד בבלוגים. העיתונאי אריק אלטרמן האשים באתר The Nation את הבלוגר אנדרו סאליבן, כי הוא נרקיסיסט ואגוצנטרי.
סאליבן, הומוסקסואל מוצהר בעל משנה שמרנית, הירבה לתקוף בבלוג הפופולרי שלו כתבים ליברליים מהניו יורק טיימס ועיתונים אחרים. הוא האשים את הטיימס בשמאלנות ובסיקור בלתי הוגן של הנשיא בוש ובהעדפת הדמוקרטים, ובמקביל כתב טור דו שבועי עבור העיתון. לאחרונה, כאשר החליטו בניו יורק טיימס כי הסאה הוגדשה, סאליבן פוטר מהעיתון.
האם ייתכן שהעיתונות המסורתית בלחץ? "הבלוגרים מכעיסים את העיתונות הממסדית מאחר שהם מציעים חלופה לניו יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס וושינגטון פוסט מלאי החשיבות העצמית", כתבה העיתונאית נורה וינסנט בטור שהתפרסם בלוס אנג'לס טיימס.
וינסנט סבורה כי מתחולל מאבק פוליטי בין העיתונות הליברלית הממסדית (להלן, האליטות הישנות) לבין הבלוגרים הפוליטיים שרובם בעלי תפיסת העולם השמרנית (תופעה אופיינית גם בקרב הבלוגרים הישראליים ג.מ.), אשר רובם תומך במלחמת ארה"ב נגד הטרור ובצעדי ישראל בשטחים. "רבים מהעיתונאים בעיתונות הממסדית מוטים פוליטית לא פחות מהבלוגרים אך לבלוגרים יש לפחות ההגינות להודות שהם מוטים לכיוון פוליטי זה או אחר", היא כתבה.
"כאשר נושכים את היד שמאכילה אותך לפעמים חוטפים בחזקה סטירה. אבל אני לא מודאג. אני אמשיך לנשוך", כתב סאליבן בבלוג שלו לאחר שפוטר.
סאליבן אינו מחוסר עבודה גם עכשיו. הוא מדווח על הכנסות של כמה אלפי דולרים בחודש מתרומות של גולשים ועמלות מאתרי מסחר אלקטרוני. כ-200,000 גולשים מבקרים בבלוג של סאליבן מדי חודש, נתון שלא יבייש כל אתר עיתונות קטן, והשפעתו כעיתונאי עלתה דרמטית מאז הפך לבלוגר.

"האם הבלוגים יהרגו את התקשורת הממסדית?"

זו הכותרת של כתבה שתתפרסם בגיליון הבא של "ניוזוויק". שאלה זו היא במוקד ההתערבות המעניינת של דייב וינר, מפעיל הבלוג scripting.com ומרטין ניסנהולץ, מנכ"ל ניו יורק טיימס דיגיטל.
על פי ההתערבות, השניים יבקשו ממשקיף אובייקטיבי לקבוע בשנת 2007, אם חיפוש בגוגל אחר חמישה הסיפורים העיתונאיים החשובים ביותר שקרו בשנה זו יפנה בראש הדירוג לאתר הניו יורק טיימס או לבלוגים שדיווחו על הסיפורים הללו. אם יתברר כי בלוגים שדיווחו על שלושה מהסיפורים החשובים של השנה גבוהים יותר בדירוג של "גוגל" מדפי הניו יורק טיימס בהם פורסמו הסיפורים האלה, ניסנהולץ יפסיד.
ההימור שלי: וינר יפסיד. הבלוגים מציעים אמנם יתרונות על פני אתרי החדשות הרגילים: הפנייה האישית, הפורמט הידידותי ומהירות הפרסום, אך הם אינם מאיימים על העיתונות המסורתית. לרוב, הבלוגרים אינם מוסרים מידע חדש בבלוגים שלהם ומתבססים על ידיעות וכתבות שפורסמו באתרי החדשות הרשמיים. רוב הבלוגרים אינם עיתונאים מקצועיים ועובדים בעבודות נוספות ומפעילים את הבלוג בזמנם הפנוי.
יש להניח שהבלוגים ימשיכו להתפתח כעיתונות עממית לצד העיתונות הממסדית באינטרנט ובכלי התקשורת האחרים, והשפעתם על אתרי החדשות תגבר. איך יראו אתרי החדשות העתידיים? למשל, אילו הניו יורק טיימס היה בלוג, סביר להניח שהיה נראה כך.
הצלחת הבלוגים עשויה אף להצביע על דמותה של כל העיתונות בעתיד. עיתונות זו תתבסס יותר מתמיד על אישיותם של העיתונאים, שישמשו כספקי מידע וכפרשנים בעת ובעונה אחת. כל גולש יוכל לבחור לעצמו את הבלוגר הדוגל בערכים הקרובים ללבו, שידווח על החדשות בכתיבה אישית ולא יסתפק בנתונים יבשים. "הבלוגרים הם האנטיתזה לשדרן חסר הפנים, ולטור המערכת הלא חתום", כותבת ג'ודית שולביץ בניו יורק טיימס.