מסמך: תוכנית פרס לשלום

שר החוץ שמעון פרס מחדש את המאמצים לקדם את תוכנית השלום שגיבש עם אבו עלא. בימים אלה הוא מקיים שיחות עם ראש הממשלה אריאל שרון, גורמים בינלאומיים וגורמים פלסטינים, בניסיון לנצל את "חלון הזמן שנפתח לאחר מבצע חומת מגן", כהגדרת מקורביו. לידי ynet הגיע מסמך המפרט את תוכנית פרס.
לפי התוכנית תוקם מדינה פלסטינית תוך זמן קצר, בשלב ראשון על כ-40% מהשטח. לאחר מכן יתקיים משא ומתן על גבולותיה הסופיים, על נושא ירושלים, ההתנחלויות ופתרון בעיית הפליטים.
התוכנית תוצג בוועידת מפלגת העבודה הקרובה, כמשקל נגד לתוכניות שהציגו שר הביטחון בנימין בן אליעזר וחיים רמון. לתוכנית נוספו שני מרכיבים מאז פורסמה לפני חודדשים אחדים. הראשון: מעורבות בינלאומית של "הרביעייה", (קולין פאוול, קופי אנאן, איגור איבנוב וחאוויאר סולנה) ורמיזה לסנקציות כלכליות שיינקטו כלפי מי שלא יבצע את המוטל עליו. השני: איחוד מנגנוני הביטחון ברשות הפלסטינית.
מקורבי פרס אומרים כי עיקרי התוכנית מקובלים גם על ראש הממשלה אריאל שרון, כשהוויכוח העיקרי הוא על לוח הזמנים. על פי פרס, תוך שנתיים יושג הסדר קבע. שרון דורש הסדר ביניים ממושך יותר.
בסביבת השר פרס אומרים שחידוש המאמצים נעשה על רקע החיפוש האמריקני אחר יוזמה מדינית, והנכונות שהביע שרון ליוזמה שתביא להקמת מדינה פלסטינית במרכז הליכוד. כמו כן, פרס סבור שהרפורמה הדרושה ברשות הפלסטינית תוכל להתבצע רק בתוך מסגרת כוללת של "אופק מדיני ברור".

מסמך: עיקרי היוזמה

"דרך מעשית להסדר – שמעון פרס מאי ‏2002"

1. העבודה מאמינה שהדרך למנוע סכנה לקיומה של ישראל ע"י הפיכתה למדינה דו לאומית ללא רוב יהודי, היא בהקמת מדינה פלסטינית מפורזת לצידה של מדינת ישראל.
2. העבודה רואה בסיום השליטה על העם הפלסטיני מסקנה מוסרית של ההיסטוריה היהודית ואינטרס מדיני וביטחוני של מדינת ישראל.
3. דברים אלה ניתנים להשגה רק ע"י הסכמה של הפרדה מרצון.
4. הסכמה על אופק מדיני משותף, עשויה להביא להפסקת אש אמיתית כמבוא לשלום קבע.
5. כאשר דחה הצד הפלסטיני את הצעותיו של הנשיא קלינטון בקמפ דיוויד, הוא הטיל ספק בלב רבים אם אכן קיים שותף פלסטיני לתהליך של שלום. נראה שבמצב אי האמון שנוצר בעקבות דחייה זו, צריך שותף נוסף שיעניק אמינות למו"מ ואמון בתוצאותיו. למעשה נותר שותף כזה – הרביעייה שהוקמה במדריד (ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם). הסכנות ההולכות ונוצרות במזרח התיכון – איומים בליסטיים לטווחים החורגים מהדפנות הגיאוגרפיות של המזרח התיכון; טרור חוצה גבולות; ונשק לא קונבנציונלי – מחייבות את "הרביעייה" להתערבות דחופה, ולא מפוצלת כדי ליצור תנופת שלום מחודשת.
6. תכנית שלום חייבת להציע מהלכים שייזכו לנכונות בישראל, ואי דחייה בעולם הערבי. דבר זה יתכן לאחר הצעת השלום הסעודית, ולאחר ההבנות עם הפלסטינים (הבנות פרס – אבו עלא).
7. ההבנות שהושגו בינינו לבין נציגים פלסטינים (בראשות יו"ר הפרלמנט הפלסטיני), לא זכו לאישור או לדחייה פורמליים, והן קיימות מכוח ההגיון שמקרב מרחקים אידיאולוגיים בתוך ישראל ומגשר על פערים פוליטיים בינינו לבין שכנינו.
8. הבנות אלה נשענות על ארבעה שלבים:
א. שלב ראשון ומותנה: הקמת מרות פלסאינית אחת שתשים קץ לפיצול החמוש המעניק לארגונים קיצוניים אפשרות לפגוע בשלום, לערער את האוטונומיה הפלסטינית, ולהביא לפעולות הגנה של ישראל. קיום מפקדה אחת שתשלוט על כל כלי הנשק ותנצח על כל ההדקים, רק היא עשויה להביא להפסקת אש אמיתית.
ב. שלב שני: תוך זמן קצר (מספר שבועות) תבוא הכרה הדדית: ישראל תכיר באוטונומיה הפלסטינית כמדינה, שגבולות הקבע שלה יקבעו במו"מ על סמך החלטות האו"ם 242 ו-338 והכרתם של הפלסטינים בישראל כמדינה יהודית.
ג. שלב שלישי: מו"מ שימשך כשנה, כדי לפתור הנושאים השנויים במחלוקת: קווי גבול, ירושלים, פליטים, התנחלויות, סידורי ביטחון.
ד. שלב רביעי: יישום ההסכמים שיושגו, במשך שנה נוספת.
9. הסכמים אלה וההסכמים שיושגו, יגובו על ידי תמיכת הרביעייה, המייצגת במידה רבה הסכמה עולמית. גיבוי כזה יש לו ערך ממשי, מפני שהפרת הסכמה עלולה להביא לדה לגיטימציה בינלאומית ואף להפסקת סיוע בפועל.
10. אין טעם במעורבות צבאית חיצונית להשגת הסכם או לקיומו. צבא אינו יכול לתפקד אלא בשדה קרב, או לפקח על מצב שיווצר כתוצאה של הסכמה בין הצדדים. אין צבא יכול לבוא במקום הסכם, ואין הוא יכול לפעול בהיעדר הסכם. שלום ייכון בפשרה לא בירי.
11. לא קשה לצפות מראש את עמדת "הרביעייה": פירוק ארגוני הטרור הפלסטינים מנשקם, והקמת פיקוד אחד על כל נושאי הנשק; הפסקת טרור; הפסקת ההסתה; הקפאת ההתנחלויות; היערכות ישראלית מחוץ לשטחים; שקיפות כספית ושחרור כספים; הסרת מחסומים; פתיחת גבולות; הקמת אזורי תעשייה משותפים; שוקי עבודה פתוחים; שיקום כלכלי של הישות הפלשתינית; ופיתוח כלכלה מודרנית לכל העמים – המושתתת על כללי המשק הגלובלי; נהלי האיחוד האירופי, כללי אזור הסחר החופשי של ארה"ב. משק של פתיחות, תחרות, שקיפות וצמיחה.