שעת הביזיון ושעת היקיצה

משרד האוצר הניח אמש על שולחן הכנסת, והכנסת דחתה ברוב קולות, את "חוק תוכנית החירום הכלכלית".
כישלונה הצורב של הממשלה (ביזיונה) בהעברת תוכניתה לצמצום הגירעון התקציבי מחמיר מאוד את מצבו הרעוע של המשק הישראלי ויוצר סיכון בל ישוער לעתידו הכלכלי של כל אחד מאזרחי המדינה. יש בו פוטנציאל של משבר מיידי; אין ספק כי תגובת השווקים למפלת האוצר בכנסת תורגש כבר היום. כישלון ההצבעה הכלכלית בכנסת מעמיד בספק את המשך קיומה של הקואליציה הממשלתית, שאינה מסוגלת להתאחד לשום דבר זולת מלחמה בערפאת.
הצורך ב"חוק תוכנית החירום" החדש נוצר כשלשר האוצר וראשי משרדו התברר שהגירעון התקציבי השנה עלול להיות כפול מהמתוכנן (6% מהתוצר המקומי, ולא 3%). חריגה כה בוטה בגירעון, אם לא תתוקן מייד, עלולה לדרדר את המשק הישראלי לשפל של שנות ה-80. גירעון ממשלתי של 30 מיליארד שקל השנה יגרום להאצה באינפלציה, לעלייה חדה בשיעורי הריבית, לדחיקת רגלי ההשקעה העסקית, להעמקת האבטלה ולפגיעה בלתי נמנעת בדירוג האשראי הבינלאומי של ישראל, על כל המשתמע מכך לחוסנה של הכלכלה ולחוסנו של השקל. זהו גירעון שהמדינה לא יכולה לחיות אתו.
תוכנית החירום של האוצר היא אפוא מלחמת אין ברירה. בלי להקל ראש בביקורת על הרכבה של התוכנית ועל פרטיה, דבר אחד חייב להיות ברור לכולם: חיתוך עמוק, כואב ומדמם בתקציב הוא בלתי-נמנע.
במרכזה של תוכנית החירום הממשלתית, כפי שהכנסת התבקשה וסירבה לאשר, עומד שינוי – אפשר לומר ללא הפרזה מהפך – במדיניותה החברתית של הממשלה. אחרי שנים של גידול בלתי-מרוסן בתשלומי ההעברה הסוציאליים, הציעה הקואליציה של שרון, בן אליעזר ופרס לא רק לבלום את התרחבותם העתידית של תשלומים אלו, אלא לקצץ אותם בעשרות אחוזים. תשלומי הגמלאות והקצבאות של הביטוח הלאומי לזכאים שונים – מגימלאים ועד ילדים - היו אמורים להתקצץ השנה ובשנה הבאה ב-7.5 עד 8 מיליארד שקל. ממשלות מעטות העזו בעבר לנקוט צעדים כה מרחיקי לכת בתחומים הרגישים חברתית והמקודשים פוליטית.
אך ראש הממשלה ושר האוצר לא הצליחו לשכנע ברצינותה של "מלחמת אין-ברירה כלכלית", לא את הציבור הרחב ולא את כל מפלגות הקואליציה. המחיר המשקי הכבד של העימות הצבאי עם הפלסטינים לא הופנם עד כה. הציבור, שזכר את פיתולי תוכניות החירום הקודמות של משרד האוצר ואת ההנחות המופרכות שעליהן התבססו, איבד מזמן את אמונו בקברניטי המשק. אמינות האוצר בוזבזה לחינם והאזרחים עייפו מקריאות השבר הסתמיות. עתה באה שעת היקיצה.
העבודה, כדרכה, זיגזגה, הלכה ימינה ושמאלה וימינה. בתוך סיעת הליכוד נחשפה מחלוקת עמוקה בין שר האוצר לשרת החינוך, שנמנעה מלתמוך בממשלתה שלה. ש"ס הקימה נגד התוכנית חזית יעילה עם מפלגות חרדיות אחרות ועם הרשימות הערביות, ממש כאילו הייתה הרוח החיה של האופוזיציה. ש"ס רחוקה מלהבין מה קורה למשק הלאומי.
רצוי גם לזכור, שביקורת חריפה על פרטיה של תוכנית החירום נמתחה על ידי בנק ישראל, המוסד לביטוח לאומי, הסתדרות העובדים, פרופסורים לכלכלה והתאחדות התעשיינים. האוצר סירב להתחשב בביקורות אלו, מתנשא כדרכו. עם זאת, אין בביקורת הנכונה והמנומקת על תוכנית החירום כדי להצדיק את התנהגותה המופקרת, הנוגדת את סדרי השלטון התקין, של סיעת ש"ס, ששריה הרימו ידיים נגד הצעת החוק של הממשלה שבה הם חברים. ראש הממשלה שרון היה חייב להגיב על כך מייד. בצדק החליט שרון לפטר מייד מהממשלה את שרי ש"ס ולכונן קואליציה מרכזית שתעביר תוך ימים תוכנית חירום כלכלית הכרחית. אולי אף משופרת מזו שהונחה על שולחן הכנסת.
אסור שהסקטוריאליות, העיוורון והאנרכיה ינצחו והמשק כולו יפסיד.