שורד מי ששורד אחרון

אחרי שיחה ארוכה עם איתן זון, הזוכה בעונה השלישית של "הישרדות - אפריקה" (ששודרה בארץ בערוץ NXA), יש לי שתי בשורות. הטובה: הוא יהודי, רווק, נראה טוב וגם די מקסים. הרעה: למרות שלוקח כמה דקות לעלות על זה, כל עניין התהילה בהחלט עלה לו לראש. ככה שאתן לוקחות את הסיכון שלכן. מומחיות לקריאה בין השורות מוזמנות לקחת את הכתבה הבאה לנסיעת מבחן. חובבי "הישרדות", לעומת זאת, מוזמנים ליהנות מהמנצח היהודי הראשון, שלא מתבייש להגיד מה באמת קרה לו מאז הזכייה.

מה שלומך?

"אצלי הכל מצוין. מה כבר יכול להיות רע? את יודעת שביקרתי בישראל ב-97'? שיחקתי כדורגל במכבייה בנבחרת ארצות הברית. שהיתי בישראל חודש וחצי בבית מלון בנתניה, ומאוד נהניתי. החלק של הכדורגל היה כמובן מצוין, ובשבילי להיות באזור שבו כולם יהודים היה חוויה עצומה וראשונית. גדלתי על סיפורים על ישראל, ולראות את כל הדברים הללו היה משהו בלתי נשכח".

יש סיכוי שתגיע לבקר אותנו שוב?

"לא בעתיד הקרוב, אבל בטח מתישהו. ממה שאנחנו קוראים וממה שרואים בטלוויזיה, זה נשמע כרגע כמו מקום קצת מפחיד. חוץ מזה, זו תקופה סופר עמוסה בשבילי עכשיו. אין לי רגע מנוחה".

בארצות הברית עברו כבר מזמן לעונה הרביעית של "הישרדות", שצולמה במראקש. הסידרה אומנם כבר אינה להיט כמו אז, כשהיתה תוכנית מציאות חדשה ומתוחת פנים, אבל זכייה במיליון דולר היא בהחלט משהו שיכול לשנות חיים. רק שאיתן מתעקש שלמרות שכל הדברים הגדולים השתנו אצלו, הדברים הקטנים נשארו בדיוק אותו דבר: "לפני התוכנית הייתי שחקן ומאמן כדורגל, אימנתי נבחרת אוניברסיטה בניו ג'רזי. היו לי חיים הכי נורמליים, רק שהם סבבו מסביב לכדורגל".

ומה השתנה?

"אני לא מאמן באוניברסיטה ואני לא משחק כמו ששיחקתי, ולא כי אני לא רוצה. אהבתי את החיים שלי לפני התוכנית, ולא ממש רציתי שהם ישתנו. הכסף מצוין, אבל אני לא הולך לקנות בית חדש או מכונית חדשה. עכשיו אני עסוק, כי יש לי הרבה הרצאות והופעות פומביות ואירועי צדקה. זה כיף, כי אני מטייל המון, ופתאום מזמינים אותי לאירועים גדולים כמו טקס ה'גראמי'. בכלל, אני פוגש המון אנשים שלא דימיינתי שאפגוש אי פעם, כמו כוכבי קולנוע וספורטאים. אני מרגיש שהיה לי מזל להגיע לתוכנית, שלא לדבר על לזכות. אני מרגיש שהאחרים הרבה יותר ראויים לתהילה הזאת ממני".

לא בטוח.

"הם עבדו בשביל זה כל החיים שלהם, ואני עבדתי חודש אחד".

אבל אחד קשה.

"מאוד מאוד. הכי קשה בחיים שלי".

היית עושה את זה שוב, כשאתה יודע מה שאתה יודע עכשיו?

"בהחלט. אין שום ספק. אני צופה בעונה הרביעית, ומת להיות שם. אולי זה בגלל שאני בחור הישגי, פשוט רציתי לזכות".

באמת האמנת שתגיע הביתה עם מיליון דולר?

(צוחק) "לא ממש. כשנמצאים בתוך זה, אי אפשר לדעת מה הולך לקרות, וזה לא שהיתה לי מין אמונה פנימית בלתי ניתנת לעירעור. מצד שני, לא הגעתי לתוכנית, כמו חלק מהאנשים האחרים, כדי לקבל עבודה בדוגמנות או בגלל הכיף. באתי כי רציתי לזכות, וכל הדברים האחרים היו פשוט מכשולים".

אחרי שקים זכתה באתגר האחרון, היה נדמה שאתה בטוח שהסיפור נגמר בשבילך.

"נכון, זה באמת מה שהרגשתי. מיותר להגיד שאני שמח שהיא החליטה מה שהחליטה. בכלל, שנינו הסתדרנו טוב כבר מתחילת המשחק, לא ממש ברור לי למה, ואנחנו בהחלט שומרים על קשר. זה מה שכל כך טוב במשחק הזה. כדי לשרוד אתה צריך חברים, אבל בשביל חברות אתה צריך לבטוח באנשים, ובמשחק הזה אי אפשר לבטוח באף אחד".

בשיחה שהיתה לי עם ג'ף פרובסט, מנחה התוכנית, הוא שיבח אותך וטען שיש לך את התכונות שצריך כדי לנצח במשחק הזה.

"באמת?".

כן. אתה לא מאמין לי?

(צוחק) "לא יודע, זה מוזר. אני מחבב את ג'ף, הוא בחור נורמלי ונחמד, אבל לא חשבתי שהוא מעריך אותי כל כך".

אבל עם הזכייה בא לא רק כסף, אלא גם, למרות הכל, קצת תהילה שהופכת את החיים להרבה יותר נוצצים. איתן, כבר אמרנו, הוא בחור צעיר שנראה לא רע בכלל כשהוא נמצא בציביליזציה, בסביבת מכונת גילוח ומראה. ומיליון הדולר? הם רק הצ'ופר. אלא מה, שהבחורות האמריקאיות הפלסטיות, יש להן דרכים משונות לומר לכם שהן אוהבות. רשות הדיבור לבחור הצעיר והמתולתל מהצד השני של האוקיאנוס: "אני עושה הרבה הרצאות, ובחלק של השאלות והתשובות השאלה הראשונה היא תמיד 'אני יכולה לקבל חיבוק?', ובסוף, כשאני יורד, יש תור של נשים שמחכות. זה מצחיק, את יודעת. היתה לי חברה לפני התוכנית, והיא חיבבה אותי, אבל אחרי שזכיתי היא א-ה-ב-ה אותי. מכל מקום, כבר נפרדנו, ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר את העניין בי".

אגב, לפני כמה שבועות נודע שאיתן טוען שבת זוגו הנוכחית, ג'ניפר לאב יואיט (שאתם אולי מכירים מ"שולחן לחמישה"), היא אומנם בחורה נחמדה והכל, רק חבל שאפילו אחרי חמישה דייטים היא לא נותנת לו להתקרב אליה יותר מדי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

למרות שאיתן נגע באושר, עדיין יש לו חיבה עמוקה לבחורות עם תווית "מייד אין יזראל", או כמו שהוא מנסח את זה: "אז עכשיו כולם מכירים אותי אצלכם? אולי בכל זאת כדאי שאבוא לבקר. אני מת על בחורות ישראליות, וזה בטח יהיה נחמד. אני היהודי הראשון שהיה בתוכנית, וזכיתי, אז כאן מתייחסים אלי כפוסטר בוי היהודי".

דיברת לא מעט על כוונתך לנצל לפחות חלק מהכסף למטרות צדקה. זה יצא לפועל?

"התחלתי להקים אירגון ללא מטרות רווח שיפעל למניעת איידס בזימבבואה, שזה משהו שרציתי לעשות עם הכסף מאז שנודע לי שזכיתי. שיחקתי שם כדורגל מקצועי במשך שנה, ונחשפתי לבעיה הגדולה הזו שם, ועכשיו אני יכול לעשות משהו כדי לעזור. מה שאנחנו עושים בפועל, זה להסביר על אמצעי המניעה לשחקני כדורגל מקצועיים, ואז הם הולכים לבתי ספר ומסבירים לילדים, שמעריצים אותם. כיום אחד מכל ארבעה ילדים שמת שם, מת בגלל המחלה הזו, ואנחנו מאוד מקווים שהפעילות הזאת תשנה את המספרים הנוראים האלה".

היו לך הפתעות כשצפית בתוכנית? היו דברים שלא תיארת שאנשים יגידו או יעשו?

"בהתחלה לא היה לי מושג מה קרה בשבט השני. היינו מנותקים, אז לדעת מה הלך שם היה הישג גדול מבחינתי. חוץ מזה, אנשים אמרו עלי דברים שבחיים לא חשבתי שיגידו עלי. אבל מה אכפת לי? בשבילי הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר".

מה היה החלק הכי קשה בכל החוויה?

"כל העניין המנטלי נהיה קשה. פיזית ידעתי שאני די בסדר, כי אני ספורטאי מקצועי, אבל כל הזמן לחשוב על המשחק, לחשוב אם מישהו מדבר עליך, ולא לישון בלילה, כי אולי מישהו צריך אותך? זה לחץ איום, לנסות להבין מה אמיתי ומה מזויף. אני חושב שזה משחק של מערכות יחסים. כל אחד יכול להדליק אש או לנצח במסלול מכשולים, אבל מה שמשנה באמת זה איך אתה מסתדר עם המתחרים האחרים. אתה צריך להיות חכם במה שאתה אומר ובמה שאתה לא אומר. עדיף להמעיט כמה שאפשר בדיבורים, כדי שאנשים לא ישימו לב אליך יותר מדי. אני לא אוהב להיות במרכז תשומת הלב, ובמקרה הזה זה התאים. רציתי לחזור עם האינטגריטי שלי, ובשבילי זה עבד".