ממלכתי-דתי-גזעני

"תלמידים אתיופים? יש לי יותר מדי" (מתוך "ידיעות אחרונות", אתמול).
מטרד החינוך והתרבות, הדואג ליחסי הציבור של עצמו, רשם הערה בתיקו האישי של מנהל בית-ספר. קצת קשה להחליט עכשיו בצערו של מי להשתתף: בצערו של ילד שוקולד אחד, שלא יוכל להמשיך עם חבריו מהגן לביה"ס, או בצערו של המנהל שכתבו לו הערה בתיק (אולי גם הוא לא יוכל להמשיך בבית-הספר בלי חתימת הורים).
מזלו של אותו מנהל שגם אביו של הילד הוא ממוצא אתיופי, ולכן לא מורגל בתגובות ספונטניות. "הרגשתי מושפל. דמעות חנקו אותי". לו אני נתקלתי במנהל הזה, אין לי ספק שהייתה מוגשת נגדי תלונה במשטרה על תקיפת עובד ציבור. גם אין לי ספק שילדי ירוויחו מזה שיעור חשוב. זה הסיכון בלהיות ילד אתיופי לאמא ג'ינג'ית.
הידיעה בעיתון, כמו ידיעות דומות שהתפרסמו בשנים האחרונות בזמן ההרשמות לבתי-הספר, קורעת את הלב. גם אם מנקים ממנה את השוליים העיתונאיים שמוסיפים צבע לסיפור - עדיין נשאר הצבע שהדליק את האש, והצבע הוא שחור. מטרד החינוך קובע, כהנחיה לבתי-הספר, שיש "מכסה" לתלמידים כושים. לא חשוב אם הם נולדו כאן, אם הוריהם משכילים, עובדים, משרתים את המדינה, תורמים לחברה, וגם לא חשוב אם לילדים עצמם אין שום קשיי למידה. אתה כושי? לא בבית ספרנו! ובייחוד אם אתה בית-ספר ממלכתי דתי, או דתי וקצת ממלכתי, או דתי ולא ממלכתי בכלל.
החינוך הדתי בישראל הוא דוגמה מדהימה לסוגים שונים של גזענות ואפליות בכיסויים מרהיבים של "חינוך תורני", "נפרד", יחיד ומיוחד. בחלוף השנים, מאז שלמדנו כולנו בממ"ד הסטנדרטי, נוצרו להן, במסגרת החינוך הממלכתי הממומן על-ידי אגף נפרד במשרד החינוך, סוגים שונים ומשונים של בתי-ספר, שכל מטרתם היא לצמצם את קהל היעד שלהם לאוכלוסיות הכי ספציפיות שאפשר להעלות על הדעת, עם שני קצוות: מצד אחד, החרד"לים החדשים, שהפרקטיקה הדתית שלהם נושקת לפרקטיקה החרדית והלימודים התורניים הפכו לעיקר. שם, הבסיס המקובל לקבלת התלמיד הוא סוגיות כמו איך האמא מתלבשת ואיך שומרים בבית שבת; מהצד השני מדובר בבתי-ספר ליאפים צעירים, שהשילוב במסגרות "מעורבות" (עם חילונים מאותו סוג יאפי) הם העיקר, וגם להם חשובים ההורים יותר מילדיהם.
התחרות במסגרת האפשרויות הביזאריות שהאגף לחינוך דתי במשרד החינוך מתיר, מאפשרת מצב שבו יש בתי-ספר בהם אתה רוצה שהילדים שלך ילמדו, ולעומתם יש בתי-ספר ששם לומדים מי שהוריהם לא עונים על הקריטריונים.
אני יודעת היטב שהחינוך החרדי מרחיב את סוגי הגזענות שלו גם אל אשכנזים וספרדים, ושגם בחינוך החילוני אפשר למצוא מאפיינים גזעניים. אבל מכוח ההרגל ותחושת השייכות הנרכשת - מהחינוך הממלכתי-דתי אני מצפה ליותר. ותמיד מתאכזבת.
את המנהל הנ"ל ואת דומיו צריך להעיף ממערכת החינוך. גם אם פעלו כפקידים קטני-ראש של משרד החינוך, הם כשלו במילוי הוראה לא מוסרית, בגזענות ובהלבנת פנים (כן, כן, למרות שהם כושים).