מהפיכת סוף שבוע פרוע

כבר חודשיים רצות השמועות שהצמד המופלא התאחד שוב, שיש דיסק חדש ומדהים בפתח שהוקלט בחשאיות מוחלטת וגם הופעת קאמבק, ואומרים שלסוד, שירעיד בקרוב את הרוק הישראלי, היו שותפים פחות אנשים מהרייטינג של הסדרה "חפרפרת". היום זה יתגלה.

גלגל"צ היו גאים מאוד על השגת הבלעדיות, ומול שער התחנה היפואית עמדו השניים- רמי פורטיס וברי סחרוף, על גיטרותיהם ונגניהם. הש.ג. היה אף הוא מאוד נרגש וביקש חתימה "לחברה שלי" ואז פתח את הדלת. פורטיס וסחרוף נכנסו, וברגע שיצא הש.ג. מתחום ראייתם נפרש חיוך ענק וערמומי על פניהם. הם ידעו שלשמועות אין שחר- הם הפיצו אותן בעצמם. לא יהיה דיסק, גם לא הופעה. זה יהיה משהו הרבה יותר גדול- היום תתחיל המהפכה.

הם עלו במדרגות. השעה הייתה כמה דקות לשתיים. כשיתן קולו ה"טווווו" הראשון של המבזק, יתחיל את פעולתו סם ההרדמה שאיש הקשר שלהם בתחנה, המכונה בשם הקוד י', שם בשניצלים שהוגשו לארוחת הצהרים, וכל התחנה תשקע בשינה עמוקה. בקומה הבאה הם התפצלו- פורטיס, ע. חשמלאי בעברו, פנה אל ארון החשמל; לרוז, לוטנברג, צורי, אגמון וכל השאר התפזרו בין החדרים כדי לבדוק שכל אנשי התחנה אכן טעמו את מנת הסם הדרושה להצלחת המבצע וכדי לרכז את כולם יחד; ברי עלה לחדר ההנהלה. כמה חיילים חייכו אליו בדרך, איש לא שם לב שמהכיסוי של הגיטרה שהחזיק בידו טפטפו טיפות שקופות שסימנו קו רטוב על רצפת התחנה.

פורטיס ניתק כמה חוטים, חיבר אחרים ופתאום השתתק המבזק ברקע, בדיוק באמצע החלק המשעמם באמת על מדד הדאו ג'ונס. התדר מת. הוא החל לרוץ במעלה המדרגות לאולפן בו דפק י' על התופים שהעירו לפתע את הדממה וצעק "מ-ה-פ-כ-ה ".

על השולחן נערמה ערמת דיסקים שלא ראו אור ניאון גלגל"צי מעולם- הדרה, אלג'יר, שי נובלמן, שלום גד, ריר, סדרני הדשא, הכוכב הלבן, שירים של פונץ' שהם לא "עדינה", האצולה, פרויקט הגומיה, רוקפור באנגלית ועוד ועוד. פורטיס פתח את המיקרופון ואמר: "צהריים טובים, וברוכים הבאים לרדיו טטטטטטטטטה (על משקל אינקובטור- הערת המחברת) גלגל"צ מתה, אין יותר סופשבוע רגוע וגרוע, אנחנו מהפכת סופשבוע פרוע ואנחנו שולטים עכשיו בתחנה. נמאס לנו מילדות קטנות וצורחות שירי פופ מפגרים, מעכשיו תשמעו מוזיקה אחרת ומי שלא מוצא חן בעיניו- רד רד, מעל תחנת הרדיו שלי! אה, כן- כל שעה עגולה נוציא להורג בשידור חי את אחת מקלטות התשדירים המעצבנים של התחנה ההיא, מ"הופה סטופה" ועד הילדים המעיקים שמקליקים שמדליקים ראשון, עד שייענו כל דרישותינו".

קיר הגיטרות שבא אחרי הצהרת כוונות זו הקפיץ את אלדד קובלנץ ממושבו אל הטלפון. אך בטרם חייג הבחין בסחרוף העומד בפתח משרדו. ברי הוריד את משקפי השמש והביט בו במבט קר ואפל- "תוריד את השפופרת". קובלנץ בהה בו מופתע ואז הבחין ברצפה הרטובה. "משהו נוזל מ..." -התחיל לומר. "דלק", קטע ברי את דבריו והוציא מצית מהכיס, "תניח את הטלפון או שאני שורף את הבניין".

ערב.

החיילים החלו להתעורר וגילו שהם נעולים באולפן השירותרום. קובלנץ התלונן על כך שבמעמדו הוא זכאי להיות כלוא בחדר נפרד משאר החיילים, ואחרי שעה של מריבות נשבר לחברי המהפכה מהויכוח האידיוטי והם הובילוהו לאולפן ג'. מהעבר השני של הזכוכית כיוון פורטיס את הקומפקט על לופ נצחי של הבורגניות, ועם פרוץ התו הראשון בחלל האולפן, יצא ונעל את הדלת מאחוריו.

צה"ל טרם הגיב על ההשתלטות, נדמה כאילו איש לא הבחין במתרחש. למעשה היו המוני מאזינים שהבחינו במהפך המוזיקלי, אך איש מהם לא ראה צורך להתקשר ולהתלונן על השינוי המבורך... עד בוא הלילה. אחד מ"נאמני גלגל"צ", אותם נודניקים חסרי חיים שפסגת יומם הוא תזמון הפקק ממורשה לגלילות, פנה לרשויות לאחר שהתקשר לדווח על עומס ברחוב קפלן ונענה בטריקה זועמת. חדר המצב של המטכ"ל החליט ליצור קשר עם המורדים והתקשר לטלפון באולפן- "אין קשר, הו הו הוווווו", ענה פורטיס וניתק את הקו.

מכאן המשיך הפסקול של Fuck your dreams this is heaven לנגן בלי הפרעות מיותרות לתוך הלילה.