לוקחים את החיים לאט
31 ערים באיטליה החברות ב'ארגון הערים האיטיות' הכריזו על עצמן כעל מקום מפלט מקצב החיים המהיר שמכתיבה הכלכלה העולמית. שם אוכלים לאט, נוסעים לאט ולוקחים את הזמן בהפסקות הצהרים
בין גגות רעפים אדומים, מחוץ העיר האיטלקית ברה, מתנשא מגדל כנסייה גבוה ובראשו שעון גדול, המפגר בחצי שעה. לתושבי ברה אין בעיה עם זה; להם זה נראה מספיק מדויק. אף שהיא סמוכה לאזור התעשייה של טורינו, ברה מדיפה ניחוחות פרחי לילך, והחוקים בה מחייבים נינוחות.
ברה היא המולדת של תנועה בינלאומית המעודדת 'מזון איטי' (ההפך מ'המזון המהיר' האמריקני). בנוסף היא אחת מ-31 ערים באיטליה המאוגדות בארגון 'הערים האיטיות', שהכריזו על עצמן כמקום מפלט מקצב החיים המהיר שמכתיבה הכלכלה העולמית. פרנסי העיר, שבה חיים 27,866 תושבים, הודיעו שכל חנויות המכולת הקטנות יהיו סגורות בימים ראשון וחמישי. כיכר העיר חסומה לכניסת מכוניות, "כי תנועת רכב היא גורם המעלה את הלחץ".
הפירות והירקות בחדרי האוכל שבבתי הספר הם אורגניים. העירייה נותנת תנאים מועדפים לאנשים שמשפצים את בתיהם באמצעות חומרים טבעיים המצויים באזור, ומקצה את המקומות הטובים במרכז העיר לחנויות שמוכרות גבינות מיוחדות או שוקולד מתוצרת עצמית. אם יצליחו פרנסי העיר בתוכניתם, תתפשט התנועה בהדרגה ותצבור מאמינים בכל רחבי אירופה.
שמירה על הזכות להנאה
זה לא רעיון מופרך כל כך. תנועת 'המזון האיטי', שקמה לפני 15 שנה, היתה תגובה להתפשטות רשת מקדונלד'ס שפתחה סניף בכל פינה באיטליה. התנועה שמה לה למטרה "להילחם בנזקי המזון המהיר", ובמושגים רחבים יותר, בהתפשטות תרבות העבודה האמריקנית: 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. היום יש לתנועה 66 אלף חסידים בעולם כולו. הם מתגייסים להגנה על מוצרים מקומיים מפני פגיעה של הרשתות הגדולות, וכראוי לשם התנועה, מקפידים לעשות הפסקות צהרים ארוכות ונינוחות. "המשימה שלנו היא במהותה שמירה על הזכות להנאה", אומר ראש התנועה, רנאטו סארדו.
הטענה למען 'אירופה איטית' היא לא רק שאיטי זה טוב, אלא שזה גם עובד. ב-1999 הקימה תנועת 'המזון האיטי' את ארגון 'הערים האיטיות', שהתחיל עם העיירה גרב שבטוסקנה. מאז, הארגון תפס תאוצה, וערים נוספות באיטליה הצטרפו אליו.
הוא הצליח לשקם את הכלכלה המקומית על ידי עידוד התוצר המקומי והתיירות, ועכשיו יש רשימת ערים שמחכות גם הן לחסות תחת גג 'הכלכלה האיטית'. צעירים רבים עוברים מהערים הגדולות לברה, בה אחוז המובטלים קטן במחצית מאשר באיטליה כולה. "זו התשובה שלנו לגלובליזציה", אומר פאולו סאטורניני, מייסד ארגון 'הערים האיטיות' וראש עיריית ברה.
לא 'למירוץ העכברושים' האמריקני
הארגון הוא רק דוגמה קיצונית לתנועת המחאה נגד 'מירוץ העכברושים האמריקני'. עכשיו, כשמדינות אירופה מתאחדות לשוק כלכלי אחד, המקביל בגודלו לשוק האמריקני, צריכה היבשת להחליט מה תהיה דמותה של אירופה החדשה.
"המסר שלנו הוא ששימת הדגש על מדיניות חברתית ועל רווחת העובד איננה רק פועל יוצא של הכלכלה, אלא גם יכולה להיות חלק בלתי נפרד מאסטרטגיה כלכלית נבונה", אומרת אנה דיאמנטופולו, שרת העבודה והרווחה באיחוד האירופי.