שתף קטע נבחר

משק במלחמה

למשק הישראלי אין מקורות בלתי נדלים להתייצב באותה רמת מוכנות מול כל הסיכונים הביטחוניים האפשריים, ואין מנוס מלהכריע מה חיוני פחות או יותר

באווירה של דיכאון ופסימיות עמוקה נפתח אתמול בירושלים הכנס הכלכלי השנתי, "כנס קיסריה", של המכון הישראלי לדמוקרטיה. משתתפיו, מהמגזרים העסקי, האקדמי והממשלתי, ציירו את עתידם של המשק והחברה בישראל בצבעים קודרים מאין כמותם. שוב ושוב הושמע במהלך הדיונים המשפט הבא: בלא שינוי מהיר ומובהק לטובה במצבה הביטחוני של ישראל, המשבר הכלכלי הוא בלתי נמנע.
היטיב לבטא את הסכנות מנכ"ל טבע לשעבר, התעשיין אלי הורוביץ, איש אופטימי מאז ומתמיד: המשק לא יחזיק מעמד, הזהיר, אם לא יסתמן בהקדם מפנה מדיני, ולא תוקם גדר הפרדה מן הפלסטינים. ענפים יקרסו, השקעות זרות ומקומיות ייפסקו, כושר התחרות של המשק יישחק, גל של פשיטות רגל יכה בבנקאות, רמת החיים תרד, רמת האבטלה תזנק. הפערים יעמיקו מאוד: השכבות האמידות והמבוססות יוכלו לרפד את הנפילה על-ידי אכילת החסכונות והוצאת כספים לחוץ לארץ, השכבות החלשות יחושו על בשרן את מלוא הפגיעה של המלחמה עם הפלסטינים והשלכותיה.
שר האוצר לשעבר, ח"כ בייגה שוחט, דיבר בכנס במונחים כמעט אפוקליפטיים, כשקרא לממשלה להתעורר למציאות לפני ששיעור האבטלה יגיע ל- 17% מכוח העבודה, וההכנסה הלאומית לנפש תרד ל- 14 אלף דולר בשנה, לעומת קרוב ל- 18 אלף דולר אשתקד. "אנחנו במסלול נסיגה למדינה חצי-מפגרת", הזהיר פרופ' אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע.
זו חזות מפחידה, אך לא בלתי סבירה. שלוש שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, שהייתה קצרה יחסית והתחוללה הרחק ממרכזי האוכלוסייה האזרחית, נסחפה ישראל לסחרור של אינפלציה, פיחות ומיתון. אז התחיל העשור האבוד של המשק הישראלי, שהסתיים רק ביולי 1985 וגבה קורבנות כלכליים וחברתיים אדירים. ישראל של 2002 לא יכולה להרשות לעצמה עוד עשור אבוד כזה, או אף גרוע ממנו.
לחוזי השחורות הצטרף גם האוצר. הנחת העבודה של משרד האוצר לשנה הבאה היא המשך הקיפאון הכלכלי: צמיחה של 1% בלבד, שפירושה ירידה נוספת בתוצר לנפש וגידול נוסף באבטלה.

תקציב הביטחון שוחק את הבסיס היצרני

בנאום חשוב שהשמיע במהלך הכנס דרש שר האוצר סילבן שלום רפורמה יסודית בתקציב הביטחון וקיצוצו במיליארדי שקלים. שלום, וכמותו בכירים באוצר, סבורים שלא ניתן לחוס על משרד הביטחון במסע הקיצוצים התקציביים הצפוי השנה ובשנה הבאה. ההשקעות הגדולות בבניין צבא המוכן למערכה צבאית כוללת לא נותנות תשובה מספקת לאופייה המיוחד של המלחמה בטרור הפלסטיני. מתבקשת חשיבה חדשה ושונה על הקצאת משאבים לביטחון. למשק הישראלי אין מקורות בלתי נדלים להתייצב באותה רמת מוכנות מול כל הסיכונים הבאים בחשבון, ואין מנוס מלהכריע מה חיוני פחות או יותר.
תקציב הביטחון מתחיל לשחוק את הבסיס היצרני של הכלכלה, עוד לפני שנלקחו בחשבון העלויות הכבדות של השהייה של צה"ל בשטחים הפלסטינים שנכבשו מחדש. שהייה זו תהיה, כך הובהר אתמול בקבינט המדיני, ממושכת מאוד. הממשלה ומערכת הביטחון משוכנעות שזהו הכרח בל-יגונה לנצח את הטרור, לפחות עד שתוקם גדר ההפרדה. מדובר במיליארדי שקלים; מהיכן ייקח אותם המשק הסובל ממיתון חריף?
שרון וממשלתו חייבים להקשיב היטב לנאמר השנה ב"כנס קיסריה". קול-קורא היוצא ממנו נבדל מהותית משחרור הקיטור שאפיין את הכנסים הקודמים. זהו קול תחינה לגדר הפרדה מן הפלסטינים ולהסדר מדיני אתם כתנאי הכרחי (אך לא מספיק) לעצירת הגלישה המזורזת של המשק הישראלי במדרון חלקלק.
מדיניות ריבית תומכת-יציבות, גHרעון תקציבי בר-שליטה, הגדלת ההשקעה בתשתיות וצמצום מהיר בכוחה של הביורוקרטיה – כל אלו עניינים חשובים, שכבודם במקומם מונח. אך הם מחווירים מול הבעיות שבפניהן עומדת כעת כלכלת ישראל הקטנה, הנדרשת לשאת על גבה את המלחמה הגדולה. מלחמה העלולה לשבור את גבה.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים