אי אחד ליום: קאליירי, סרדיניה

כתבות נוספות בסידרה 'אי ליום': מדירה, חוואר, מזרח כרתים ו- עם יאכטה, בין איים יווניים.

הכל התחיל עם הסרט המופלא 'פאדרה פאדרונה' של האחים טאבייני. היופי האנושי-פראי של סרדיניה שהוצג בסרט - שיגע אותי. רק הסתיימה הקרנת הסרט וכבר ידעתי: סרדיניה קסומה שכזו, שהיא חלק בלתי נפרד מאיטליה, מוכרחים לא רק לראות. צריך להאזין שם לקולות. להריח את הריחות. לנגוע בה.

הפעם החלטתי שהכפרים פחות מעניינים אותי. התמקדתי בקאליירי (Cagliari), בעיר הגדולה של סרדיניה דווקא.

וכבר אנחנו נוחתים לידה. מהרגע הראשון אני מחפש את הפרימיטיביות כפי שניסו להראות לי בסרט, אך לשווא. לפתע אני מגלה דווקא את ברהמס, מוצרט, פוצ'יני ושות'. איזו אירוניה: אני, 'התרבותי' שבא מישראל, מגלה שקאליירי תרבותית בלי מרכאות. זו עיר עם חיי מוסיקה עשירים מאלה של תל אביב.

קאליירי נשפכת ישר אל תוך הים. דמיינו לכם שספינות נוסעים היו מגיעות לתל אביב ועוגנות בכיכר דיזנגוף. ואכן, האוניות כאן נכנסות היישר אל תוך מרכז העיר. אל החנויות. אל בתי הקפה.

בסרדיניה פועל משולש הקסם: נוף פראי לא מקולקל, מוסיקה בשיאה עם בית אופרה מדהים, ואוכל משגע. הנוסחה הזו של נוף-מוסיקה-אוכל - זו נוסחה מנצחת. קשה לעמוד בפניה.