שרון. רק שרון

כמו משה רבנו שראה מנגד את הארץ המובטחת ואו-טו-טו הציג כפות רגליו עליה, כך גם אריאל שרון מלשכת ראש הממשלה בירושלים. הוא סבור, אולי משוכנע, שרק ייפטר מיאסר ערפאת ודרכו תהיה סלולה אל הביטחון ואפילו אל השלום. המקטרגים עליו טוענים שאין לו תוכנית מדינית ואין לו מושג מה יעשה ביום שאחרי ערפאת. לא נכון, כנראה. רק ע"פ אמצעי התקשורת אפשר ללמוד כי לשרון יש תוכנית מגובשת שתוליך את המדינה ליום השלום. ואלה, כך נראה, עיקריה.

א. סילוק ערפאת: שרון רואה בערפאת את המכשול. הסתלקותו של ערפאת מהתמונה בדרך הטבע, או בכל דרך אחרת, אינה רק סיום פרק עקוב מדם ביחסי העמים אלא סיבה למסיבה. דומה ששרון סבור כי ערפאת-סוף יהיה כזה יום חג בישראל ובחסות האופוריה שתשתלט עלינו אז הוא יוכל לעשות שורה של צעדים. בכך הוא הולך בעקבות עזר וייצמן שאמר בשעתו כי "אנו הישראלים חיים בין קטסטרופות לפסטיבלים". כאשר תגיע שעתו של ערפאת – ומי עשה זאת: שרון. רק שרון – יגיעו כאן קולות הפסטיבל עד השמיים. ואז יהיה אפשר להציג מפה.

ב. מתן שטחים לפלסטינים: יש אומרים 40-42 אחוז, יש אומרים יותר ויש אומרים פחות, ובכל מקרה לחבורה ששרון הוא מנהיגה, זה מחיר בלתי נסבל. שרון יאמר לפלסטינים, לאמריקנים, לישראלים: מי יכול להעביר שטחים לפלסטינים? נתניהו? הצחקתם אותי. אהוד ברק? הימין יעלה את המדינה בלהבות.

ג. הקמת מדינה פלסטינית מפורזת, שראש הממשלה כבר דיבר עליה לא אחת. לפלסטינים, לאמריקנים ואפילו לשמאלנים ייאמר אז: איזה קברניט יכול להסכים למדינה כזאת במצב הפוליטי הנוכחי בישראל? נכון: שרון. רק שרון.

ד. רצף טריטוריאלי למדינה הפלסטינית, סיפור לא פשוט שיכול לחולל טרגדיות רבות. רק מי שלא מבין במפות – ושרון מבין גדול במפות – יכול לזלזל בערכו של הרצף הטריטוריאלי. שרון ומתיישבי יש"ע יודעים מה המחיר הכבד הכרוך במתן רצף כזה אפילו אם פירושו גשרים עיליים ורכבות בלבד.

ה. פינוי יישובים מבודדים, שרבים מהם פרי תכנונו ויכולתו הביצועית של שרון בימים עברו. גם האדוקים במתנחלים מבינים היום, לנוכח המצב הביטחוני, שאין ברירה, מוכרחים להתפנות. ומי יכול לתת את ההוראה האיומה הזאת? ביבי? אהוד? פואד? נכון: שרון, רק שרון.

ו. החזקת בקעת הירדן, ששרון סבור כי אסור לסגת ממנה, כדי שלא ליצור רצף טריטוריאלי ערבי מקלקיליה עד בגדד.

אלה, כנראה, כוונותיו העיקריות של שרון. לכאורה זו תכנית מדינית סבירה ובת ביצוע, אף כי הכלה הפלסטינית והמחותן האמריקני לא נשאלו לדעתם. שרון יכול בהחלט להצליח במימושה. אבל יש בתוכנית זו בעיה. כולה בנויה על ההנחה שערפאת יעצום עיניים או יפרוש מרצון, שחמאס והג'יהאד האיסלאמי יקבלו אותה בשתיקה, אם לא בברכה ושקונדוליסה רייס תענה אחריה אמן. שרון כבר עבר הרבה בחיים והוא זוכר כיצד המלחמה בלבנון והשלום אחריה היו תלויים רק באיש אחד: בשיר ג'ומייל. ואז, בלילה אחד, סב האיש הזה על עקביו, אמר "לא", ומהתכנית המדינית המפוארת נשארו רק כמה ספרים עצובים.