אָבֵל גם החילוני

הכנסת קבעה בחוק שבתשעה באב חייבים אזרחי ישראל להתאבל, לא לאכול ולא לשתות, לא לשיר ולא לצחוק - כל זאת בשל החורבן שהביאו על עם ישראל, לפני אלפיים שנה, קנאים דתיים שהחליטו כי מותר לצפצף על העולם. הקנאים הדתיים של ימינו מכתיבים לנו אורחות חיים וכופים עלינו אבל.

יש אמנם חוק חדש, אך גם מציאות חדשה, שמעוררת רגשי בקרב חילונים, הומניסטים, וציונים שרצו להקים כאן חברת מופת, מדינה דמוקרטית שביסודה "שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, בלא הבדל מוצא, גזע, דת ומין", מדינה של חופש מצפון ודת - כן, גם למאמינים בהכרזה המכוננת שלנו יש על מה להתאבל.

מרבים להצהיר אצלנו שישראל היא יהודית ודמוקרטית. יהודית? תלוי איזה יהודי אתה: זה שמאמין שכל בני האדם נבראו בצלם ושווים בזכויותיהם לחירות ולכבוד, גם הגר הגר עמכם בכם כאזרח יהיה, או יהדות מתנשאת, שונאת זרים, שמכריזה: "החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם" (דברים ז' ב').

אשר לדמוקרטיה, כאן סימן השאלה מיותר. אם אנחנו עוסקים בדמוקרטיה פורמלית, ללא ערכי שוויון או זכויות אדם, כי אז ישראל היא בהחלט דמוקרטיה, בייחוד אם הדגש הוא על דמוקרטיה יחידה במזרח התיכון. אבל אם מדובר על דמוקרטיה מהותית - יש על מה להתאבל.

איזו מין דמוקרטיה

באיזו דמוקרטיה קובע ראש הממשלה שיש לו תוכנית סודית שאינה ידועה אפילו לשריו, ובשם תוכנית זו הוא שולח חיילים ואזרחים במילואים להרוג וליההרג, להרוס ולנפץ, ולרסק ולעצור ולהרעיב, ולשלול חופש תנועה, מזון ומים ושירותי יסוד משלושה מיליון בני אדם? באיזה מקום, בשם תוכנית סודית, הופך הצבא ערים למחנות מעצר, עוקר נטוע, והורס כבישים ובתים? באיזו דמוקרטיה עוצרים אלפי אנשים בלי צו ובלי משפט? באיזו דמוקרטיה מכריז ראש הממשלה כי דינן של קולוניות שנמצאות בשטח כבוש כדין מטרופולין של מדינה ריבונית ("נצרים היא כמו תל-אביב")? והיכן עוד, למען כמה אלפי מתנחלים, שולחים אזרחים בצו 8 ליהרג, ומוציאים תקציבי עתק מהקופה המדולדלת כדי להרחיב את הקולוניזציה בשטחים הכבושים?

ממשלת ישראל מדברת בשם אחדות. מנופחת מרוב אחדות, מנהלת מדיניות של קולוניאליזם ברברי, ועדיין - מתגאה בתואר דמוקרטיה.

מדינה הקובעת שהיא אינה מדינת כל אזרחיה ומפלה חלק מנתיניה על בסיס קבוע, בכל נושא ועניין – אינה דמוקרטית. אפילו על הקרקעות שהוחרמו מהערבים (2.5 מיליון דונם שהועברו לקק"ל, "לבעלות העם היהודי", בראשית שנות ה-50), אין לתת להם לגור, לשיטת ח"כ דרוקמן והגב' לימור לבנת. ערבים – הם שיגורו באוויר, זה על גבי זה על גבי זה.

לא נהיה פראיירים

והנה מפנה את תשומת לבי ח"כ יוסף פריצקי לחוק חדש, שיאפשר להרוג אמהות על ילדיהן מבלי לשאת בשום אחריות. אפשר לקצור אותם במוקשים, בירי צלפים, בירי טנקים או מהאוויר, ובהתאם לנהלים. את הקורבן, כמובן, אין צורך לפצות. שם החוק שעבר בקריאה ראשונה: "חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 5)", העוסק בהגשת תביעות נגד המדינה על ידי נתין מדינת אויב, או תושב אזור עימות. הצעת החוק עליה הצביעו היא בעלת אופי רטרואקטיבי.

היום, בהיסטריה של הדמוגרפיה והטרנספר, אפשר יהיה להרוג יותר נשים וילדים ולא לשלם שום פיצוי. לא פלא שבשעת הדיון על הצעת החוק אמר שר המשפטים: "לא נהיה פרייארים, מה פתאום לשלם על נזק?". ובכן, "אם מפוצצים בית שחשבו שיש בו פצצות", שואל ח"כ פריצקי, "ומסתבר שהיה שם גן ילדים. נניח שהחיילים חסינים בשל טעותם, אבל המדינה לא אחראית בגין טעות?"

וממשיך השואל: "ונניח שיגיע ארצה לענייני מסחר או ביקור תיירותי אדם שאזרחותו לובית, או לבנונית, או איראנית – כולן מדינות אויב – כי אז מותר לשדוד אותו, להתעלל בו, להרוג אותו? שהרי החוק החדש, אם יתקבל, קובע: "אין המדינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם למי שהוא נתין של מדינת אויב", וכן: "אין המדינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם לתושב אזור עימות", כגון ילדים שעלו על מוקש שטמן צה"ל או אשה וילדים שנורו למוות בשדה.

אז הרי לנו שלטון "'דמוקרטי" לתפארת, וכל החוזר וקורא את "הכרזת העצמאות" ומשנן את ה"אני מאמין" הקולקטיבי שלו, כל החוזר וקורא את חזונם של הרצל, בן גוריון, ויצמן וז'בוטינסקי, יכול בט' באב ללבוש בגדי אבל, כי יש לו על מה להתאבל ועל מה לבכות.