השחיתות חוגגת, תזכורת
התאילנדים, הפיליפינים והרומנים הפכו כמה עסקני מפלגות לעשירים מופלגים. על הדרך לג'וב ולכסף ונר זיכרון לשני פועלים זרים שקיפחו את חייהם בשבוע שעבר בפיגוע ההתאבדות בתל אביב
הנה לפניכם סיפור שכולו אמת: איש עסקים ישראלי נפגש לפני זמן מה עם מנכ"ל חברה ממשלתית גדולה, בנוגע לעסקה של מיליוני דולרים. כתום שעה, כאשר שב איש העסקים למשרדו, צלצל הטלפון על שולחנו. ידיד של אותו מנכ"ל חברה ממשלתית ביקש להיפגש אתו בדחיפות. בפגישתם, בו ביום, גילה הידיד בקיאות רבה בפרטי העסקה והסביר לאיש העסקים ש"אפשר לסגור עניין", וגם נקב במחיר. "מה החיפזון?" שאל איש העסקים את השליח. "המנכ"ל", השיב השליח, "יודע שלא יישאר הרבה זמן בתפקידו – וצריך למהר".
לא ייאמן? הנה סיפור נוסף מאותה משפחה. לפני זמן מה נערכה ברשות מקומית פגישה בעניין עסקת נדל"ן גדולה בתחום אותה רשות. בתום הפגישה ירד הקונה והבונה הצפוי אל מגרש החנייה ונתקל ליד מכוניתו בבנו של אחד מראשי הרשות. הבן גילה בקיאות בפרטי העסקה וגם הוא, כמו בסיפור הראשון, הציע "לסגור עניין".
לפני זמן לא רב פורסם כי אנחנו, הישראלים, נמצאים במקום ה-16 במדד השחיתות בעולם. נשמטו מזיכרוני הקריטריונים לבחירה המכובדת, אך אני מבקש להעלות סיבה אחת להישגנו: המינויים הפוליטיים, בעיקר בדרגי הביניים. התאווה להיות חבר מרכז מפלגה בישראל אינה נובעת רק מהרצון לממש את חלום ארץ ישראל השלמה או ללחוץ את ידו של ערפאת במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים. הקרבות על מקום במרכז ועל ניצחון המחנה בתוך המפלגה נובעים, אולי בראש ובראשונה, מן הידיעה שזו הדרך לג'וב ולכסף. וכיוון שזמנו של המנצח קצוב, צריך להספיק הרבה בזמן קצר. לא ייאמן? אחד ממנהלי רשות הדואר לשעבר סיפר לי לא מכבר איך התערבו השר, או השרה, במינוי דוורים לרח' הגליל בבאר שבע ולרח' ז'בוטינסקי בעכו.
בשנים האחרונות נמצא מקור חדש להתעשרות של גורמים פוליטיים: העובדים הזרים. התאילנדים, הפיליפינים, הרומנים הפכו כמה עסקני מפלגות לעשירים מופלגים, וכיוון שה'שיבּר' מוחזק בידיים פוליטיות נעשה תחום זה למוקד השחיתות הגדול ביותר. מעורבים בו גדולי אומה ועסקנים מסוג ז', היונקים מהפרה סכומים אגדתיים, אולי מיליארדים. אין דין, אין דיין, אין כלום. זהו פצע מוגלתי מדמם שרבים תוחבים אצבעות לתוכו. אם תקום אי פעם ועדת חקירה ממלכתית בעניין זה, ירעדו אמות הספים. ואולי כבר לא? הרי התרגלנו לגנבים רמי מעלה.
אני כותב את הדברים האלה כנר זיכרון לשני פועלים זרים שקיפחו את חייהם בשבוע שעבר בפיגוע ההתאבדות בתל אביב. גם על מותם יחגגו כמה ישראלים ושטרות יחליפו ידיים. לכסף אין ריח מוות.
