פרס דיירקט

ראשי ממשלה יש הרבה בעולם, אבל שר חוץ כמו שמעון פרס יש רק אחד. בראיון שהתפרסם אתמול בשבועון הגרמני "דר שפיגל" הוא נשאל אם הוא רואה בשרון פרטנר לשלום. "יש לי ספקות משלי בעניין", השיב פרס, "אבל מה ייצא לי מזה? אינני אספן של ספקות. שרון איננו כל יכול. הוא לא יכול לעשות הכל לבד".

כאשר פורסמו הדברים בארץ הרימו ישראלים אחדים גבות. אם שר החוץ שלנו מפקפק בפרהסיה בכוונות השלום של ראש הממשלה שלנו, מה לנו כי נלין על מדינות אחרות ושרי חוץ אחרים.

פרס הבין שיש לו בעיה – אולי היה מי שעזר לו להבין - וניגש למקצה שיפורים. הוא העניק אתמול ראיון לכרמית גיא, ביומן הבוקר של רשת ב'. "העיתון הוציא את דברי מהקשרם", התלונן. "שרון רוצה שלום אבל הוא לא לבד. הוא צריך פרטנרים בצד הפלסטיני".

וכך, בשיחת טלפון אחת "לקול ישראל", הפך פרס את דעתו על פיה. ענן הספק סר מעל שרון, ועבר אל ראש הפלסטינים. יש תוכנית טלוויזיה כזאת, "מהפך" שמה, בהנחיית הזמרת אורנה דץ. בתחילת התוכנית האורחת מה-זה מכוערת, ובסופה, הוקוס פוקוס, היא מה-זה יפה. אם פרס יפרוש אי פעם, ולמה שיפרוש, הוא יוכל להיות שר החוץ של הדצים.

מפלגה ראשית שמצטרפת כשותף משני לממשלה של המפלגה המתחרה יכולה להצדיק את המעשה בשני נימוקים. האחד, צורך עליון להתאחד בשעת חירום; האחר, הסיכוי לבלום מדיניות מסוימת, לכפות פשרה, להשפיע. השפעתה של מפלגת העבודה, ושל פרס במיוחד, על מדיניות הממשלה מוגבלת ביותר. לאחר שנה וחצי מבין כל ילד שההגנה בידי שרון והבלמים ברגלי קונדוליסה רייס. הממשלה הגיעה במהלך כהונתה לכמה הכרעות דרמטיות, בתחום הצבאי, ולאחרונה גם בתחום הכלכלי. עד היום לא היה מהלך אחד אמיתי שהמוביל בו היה שמעון פרס (כאשר החליט שרון להוריד פצצה במשקל טונה על ביתו של סלאח שחאדה בעזה, הוא לא טרח אפילו לשאול לדעתו).

נותרה שעת החירום, והצורך הלאומי להפגין אחדות. השעה אכן קשה, כלכלית וביטחונית. היא יכולה להצדיק דחייה של מחלוקות אידיאולוגיות והתגייסות של כל המרכז הפוליטי. אבל פרס עבר את גיל הגיוס. הוא גם בפנים, וגם בחוץ. גם מגבה את שרון, וגם מפקפק בו. לא אוסף ספקות, אבל מפזר אותם בכל אמצעי תקשורת בעולם.

הטרגדיה של פרס היא שמרוב תמרוני הישרדות, הוא איבד את דרכו. לא העיתונים שמצטטים אותו הוציאו אותו מהקשרו. הוא יצא מהקשרו.

העסקה הבלתי כתובה שסוכמה בין שרון לפרס הוגנת: פרס נותן לשרון מכובדות בינלאומית חמוצת סבר, ושרון נותן לפרס את הכבוד להמריא בשם המדינה לטיסה לשום מקום. שניהם הפיקו מהעסקה תועלת לא מבוטלת. למרבה הצער, הם לא כללו בה אותנו, את הבוחרים.

לאחר שפרס סיים את הפליק-פלאק, זיג-זג, שלו בין "שפיגל" ל"קול ישראל", עבר הרדיו לפרסומות, והציע את אוסף המערכונים החדש של הבדרן אלי יצפאן, לקנייה ב"מדיה דיירקט". מי צריך את יצפאן כשיש לנו פרס דיירקט? עוד תשדירו של יצפאן באוויר, וכבר הגיע פרס לנתב"ג. הוא יצא לפריז ולוושינגטון, לשכנע את העולם ששרון רוצה שלום, בלי שום ספק.