אחד המשפטים המצמררים ביותר שנכתבו בפסקי דין ישראלים נמצא בערעורו של ג`ון דמניוק. בית המשפט העליון, שהחליט אז לשחרר את דמניוק מחמת הספק, חתם את הדיון במשפט הבא: "תם ולא נשלם. השלמות איננה נחלתם של שופטים בשר ודם". והיה במילים הללו כל הכאב שכרוך בהכרה שאף אחד מאיתנו, אפילו לא שופטי בית המשפט העליון, אינו מושלם.
את המשפט העצוב והיפה הזה כתב כנראה מי שעמד בראש ההרכב, נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר. איש נשוא פנים, שמגר. קשה לחשוב על שופט שעצם מראה פניו וקומתו הזקופה מגלם יותר את המונח הדרת כבוד. אנשי משפט שעבדו אתו אומרים כי עצם כניסתו לאולם הדיונים היתה מפילה מורא על המתדיינים, בגלל החזות, המבע, העיניים החודרות. אבל כל אלו לא יספיקו לו במילוי תפקיד נשיא המדינה.
כי למה להכחיש? שמגר מתמודד לנשיאות. הוא אמנם לא הכריז על מועמדותו רשמית, אבל הוא נפגש עם חברי כנסת, הוא בודק את השטח, והוא – שמתרחק מעיתונות כמו מאש – נתן ביום שישי שעבר ראיון נרחב לידיעות אחרונות, שהמסר העיקרי בו הוא שצריך לצמצם את מידת הפוליטיקה בחיינו. אין ספק, הוא במירוץ.
שמגר נישא על כנפי השאיפה לנשיא לא פוליטי. זוהי שאיפה מובנת ביותר על רקע מה שנתפס כפוליטי, אבל היא ילדותית ונושאת בחובה סתירה פנימית. כל אדם שהכנסת תבחר יהיה פוליטי מרגע הבחירה. הרקע הלא-פוליטי שלו יתמוסס ברגע שיצטרך לתמרן בין רשויות המדינה השונות. ניסיון פוליטי, לעומת זאת, רק יקל עליו להתמודד עם המערכת שבתוכה יפעל. חוסר הניסיון, לעומת זאת, עלול להפיל אותו. היה לנו נשיא לא פוליטי אחד בתולדותינו – אפרים קציר - ועד היום לא התאוששנו מהניסיון.
מאיר שמגר מגלם באישיותו רבות מהתכונות שהיינו רוצים שיסמלו את מדינת ישראל – ליברליזם, דמוקרטיה, שלטון חוק, מתינות וריסון פוליטי, אבל גם תלישות מוחלטת מההתנהלות המעשית של החיים הציבוריים שלנו. כתב "הארץ" שהתקשר אליו לקבל תגובה על מפגשיו עם ח"כים בעניין הנשיאות ננזף ונענה כי הוא לא חושב שצריך לדווח על פגישה כזו בעיתון; היא נועדה להיות סודית.
הרבה ח"כים משחרים עכשיו לפתחו של שמגר, מחניפים לו, מספרים לו עד כמה הוא מתאים למשרה הבכירה הזו. שמגר, מצידו, צריך לעיין שוב במשפט העצוב שכתב בפסק הדין במשפט דמניוק. השלמות איננה נחלתם של שופטים בשר ודם. דבר אחד הוא לשפוט את העם, דבר אחר להתחבב עליו. האם באמת הוא רואה עצמו כמי שיכול להיות לא רק הנשיא של טומי לפיד אלא גם של אלי ישי?
ואם כל הטיעונים הללו לא ישכנעו את שמגר, נשאר טיעון אחרון: בסיבוב הבחירות הזה יש פשוט מועמד טוב ממנו: חתן פרס נובל לשלום, ששבעים אחוז מהציבור רוצים בו. שמעון פרס.
אמנון לוי הוא איש טלוויזיה
