הקשר ההפוך בין עוני לטרור

גל הטרור, בישראל ובעולם, העלה את השאלה למה הופכים בני אדם לטרוריסטים. כדבר מובן מאליו קפץ בראש ובראשונה ההסבר הכלכלי, על עוני ומחסור הדוחפים אנשים לטרור. לכאורה, ככל שבני אדם עניים יותר, ומשכילים פחות, כך גוברת נטייתם להצטרף לארגוני הטרור ולבצע פשעי שנאה.
התפיסה הזאת הייתה לנחלתם של אישים שונים. מחזיקים בה, בין השאר, נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש (שהכריז "אנחנו נלחמים בעוני כי זו התשובה לטרור"), מזכ"ל האו"ם קופי ענאן, הוגה הדעות הרדיקלי נועם חומסקי ויו"ר הפרלמנט הפלסטיני אבו עלא.
הפרופסורים לכלכלה אלן קרוגר וז'יטקה מאלצ'קובה, מאוניברסיטת פרינסטון ופראג, פרסמו לאחרונה את תוצאות המחקר שלהם בטיב הקביעות המובנות-מאליהן הללו. השניים סרקו תחילה את הממצאים של מחקרים קודמים ואח"כ ערכו מבחנים סטטיסטיים משלהם, בהתבסס על מדגמים של מתאבדי חמאס, פרופילים של מגויסי חיזבאללה וסקרים של דעת הקהל הפלסטינית, ואלו מסקנותיהם העגומות:
אין תיאוריה כלכלית שמסבירה אם העוני או הבורות, או שניהם ביחד, הם סיבות חשובות לטרור. אין הוכחה היסטורית לכך שהפחתת העוני והעלאת רמת ההשכלה של האוכלוסייה מקטינות את הנכונות להצטרף לארגוני חבלה. לרוב מתגלה מתאם הפוך: עלייה ברמת החיים ובהשכלה מגבירה את הנכונות להתגייס לפעולות טרור.
לא נמצא קשר סטטיסטי בין שכיחות של פשעי שנאה (כמו אנטישמיות ומעשי לינץ') למחסור כלכלי, שיעור האבטלה, עומק העוני ופערים בהכנסות. לא בארה"ב ולא באירופה. באחד המקרים אף נתגלה מתאם חיובי בין צמיחה כלכלית לעלייה במקרים רשומים של פשעי שנאה.
גם בציבור הפלסטיני עולה אחוז המצדדים בטרור המתאבדים עם העלייה במעמד הכלכלי וההשכלתי. פלסטינים מובטלים ורעבים תומכים בטרור הרבה פחות מהמשכילים והמסודרים-יחסית. אינתיפאדת אל-אקצה פרצה באוקטובר 2000 על אף שמצבם הכלכלי של הפלסטינים השתפר ללא היכר וציפיותיהם הכלכליות גאו לשיא האופטימיות. אין "הסבר חומרי" להתפרצותה. לכן, נאמר במחקר, אין לראות את הטרור אלא כתגובה למצבים לאומיים, מדיניים ורגשיים.
במקביל נמצא מתאם הפוך מובהק בין עוצמת העוני להסתברות שאזרח לבנוני שיעי יצטרף לשורות חיזבאללה. העניים מוכנים פחות, הרבה פחות, להיות טרוריסטים. ובשורה התחתונה: פחות עוני ויותר השכלה אמורים להיות שני המפתחות להפחתת הטרור, אבל מסתבר שהם לא.
קרוגר ומאלצ'קובה מתעלמים כמעט כליל מהמשפחה הקרובה של הטרוריסט המתאבד (למשל, מהשאלה אם האיש הבוחר להצטרף לארגון חבלה ולהתאבד רואה בכך דרך יחידה להבטיח את העתיד הכלכלי של משפחתו). המחקר גם נשען על מדגמים צרים מדי ולא נבדקה בו ההשערה שראשי הטרור מפיקים מפעילותם רווח אישי נאה, בניגוד לחיילים מן השורה הנשלחים אל המוות. כך למשל, יציבות וצמיחה כלכלית רחבת היקף ברשות הפלסטינית אינן משרתות את האינטרסים של המהפכן המתמיד ערפאת, ואולי גם זה מסביר משהו.
כך או כך, מפתיע לגלות, כל פעם בהקשר אחר, איזו חשיבות מכרעת מייחסים הלא-כלכלנים לגורמים כלכליים בהסבר תופעות חברתיות ולאומיות, ועד כמה מסתייגים מכך דווקא הכלכלנים עצמם.