מאזדה MX5 - המיאטה בתנועה

או.קיי. כפי שסיפרנו לכם אתמול, שלב הגישושים ההדדיים הסתיים זה מכבר, וכל שנותר הוא גם לנהוג במאזדה מיאטה. ואם לומר את האמת, לא זכורה לנו מכונית שעוררה אצלנו כל-כך הרבה עניין כמו הדו-מושבית הזו. וכבר עברו תחת ידינו מכוניות מהירות בהרבה, יקרות משמעותית ומושכות לא פחות. אלא שכאן מדובר כמובן במשהו שונה. אולי כי כל אחד מאתנו רואה עצמו כזכאי להיות הבעלים של אחת?
כזכור, ההתעסקות הראשונית עם המאזדה הקטנה עושה בדיוק את העבודה הנדרשת. היא מכריחה אותך להתכופף ולקמר נואשות את הגב, רק כדי למצוא עצמך אוחז בהגה. אם מזג האוויר הקייצי מאפשר זאת - רק בשעות הערב המאוחרות או לפנות בוקר, למי שאינו מזוכיסט – ניתן לפתוח את הגג. ואז, סוף סוף, אפשר לשלב להילוך ראשון.
ואין מה לעשות. תחילת תנועה תוך הסטת בורר הילוכים כלפי מטה, ללא שימוש במצמד אך בצירוף עבודה נאמנה של ממיר מומנט עצמאי, היא לא פעולה טבעית כל-כך עבורנו. אבל בשלב זה לפחות אנחנו עדיין תחת רושם אחר, זה של רודסטר קטנה, פתוחה, זריזה ומענגת.
כי כבר מהמטרים הראשונים אנחנו לא מסוגלים למחוק חיוך. הסנסציה הראשונית של היגוי זריז ומדויק ביחס למקובל עושה את שלו. מה לעשות, ומכוניות הנעה אחורית באשר הן מתנהגות ומשדרות סיפור אחר לחלוטין. הניתוק המבורך בין הגלגלים המניעים ואלה הנוהגים את הרכב מורגש מייד, ולבטח יעטוף את מרבית הנהגים שלא-ידעו-זאת בעבר בתחושות שונות, חדשות ומפתיעות לטובה.
בתנועה עירונית המיאטה מרגישה טוב, כמעט נינוחה. משום מה, נראה כי השינוי שעברה ריכך אותה קלות, הפך את הנסיעה לנעימה יותר על האספלט הגרוע. המידות הקטנות עושות עמה כמובן חסד נוסף. ועל מקדם הפוזה אין צורך להוסיף מילה. מסתכלים עלינו, ואם לומר את האמת, לא מעט מרוכשי המיאטה בעתיד יתענגו על-כך ללא קשר ליכולתה הדינמית.

יצאנו

כדאי להזכיר כי כאשר עיינו לראשונה בדף הנתונים, הופתענו מעט לגלות נתון יצרן רשמי של 11 שניות לטובת זינוק מ-0 ל-100 קמ"ש. בינינו לבין עצמנו הנחנו כי אנשי מאזדה הפגינו כאן פסימיות מפתיעה. טעינו. המיאטה אמנם לא הייתה מעולם מהירה כברק, אבל הגרסה האוטומטית איטית משמעותית מהידנית שפגשנו בעבר ביפן.
בתנועה עירונית כאמור הנושא אינו בעייתי כל-כך, אך הוא מתגלה בכבישי הרים, היכן שהתיבה "מתעקשת" לא פעם לדלג על תהומות פעורים בין הילוכים, בעיקר בניסיונות עקיפה בעלייה. ברגעים אלה גם התבהר עד כמה המנוע הזה חובב סל"ד גבוה, וחי טוב יותר כאשר המחט מצביעה על 5,000. לעומת זאת התיבה לא מוכנה לקחת אותך למנתק ההצתה באיזור ה-7,100 ומעדיפה להחליף קודם. ולכן, לטובת ההנאה, נאלצנו לא פעם "לנעול" הילוך, בסיוע המתג המוכר, ולשמוע את הצליל הנעים של יחידת הכוח היפנית בגבהים. אגב, בכבישים תובעניים עם פניות איטיות נאלצנו לעשות שימוש תכוף עוד יותר בתיבה ובמתג עקב הסרבנות לרדת משני לראשון מעל 40 קמ"ש. וכך, במקום שהתיבה האוטומטית תאפשר לנו להתרכז בנהיגה דווקא, היא דרשה מאתנו שימוש תכוף, מורכב ומסורבל.
כדאי עם זאת להבין כי הבעיה אינה דווקא בתיבה, שכמו בכל יפנית הנה נמרצת ומגיבה היטב, אלא בעובדה שהיא מתאימה יותר ללאנטיס למשל, מאשר לרודסטר אשר התענוג בה הוא הדיוק. דיוק בורר ההילוכים, דיוק המצערת, נהיגה מדויקת על חוד של תער שאפשרה מיאטה ידנית. זאת, ללא ריכוך ותיווך של ממיר מומנט, ללא חשש שהילוך "יעלה" עצמאית בכניסה לפניה או "ירד" לפתע ביציאה ממנה.
ועובדה זו משפיעה גם על ההתנהגות. כי התיבה האוטומטית אינה מאפשרת למשל עתודות כוח הנדרשות להחלקות קלות ומאוזנות, או אף לטיפול בתת-היגוי, עניינים בהם יכולה הייתה מיאטה לטפל כל-כך בקלות. זה קורה, אבל באופן נדיר מדי, רק בפניות הדוקות מאוד, על כבישים מסוימים וכמובן כאשר התיבה נעולה בהילוך נמוך המשגר את המנוע לתחום בו הוא מיילל... כי המנוע הזה, למרות "כמעט 140 כ"ס", אינו מרגיש כך. ייתכן ואלה ימיו הראשונים שמנעו ממנו למצות את הפוטנציאל, אך עם משקל עצמי שאינו מגיע ל-1,100 ק"ג ונתון הספק מרשים יחסית, היינו זכאים ליותר "בשר".
אבל יש גם צדדים יפים, שאינם נוגעים לתיבה. כמו למשל אחיזת כביש מפתיעה לטובה, למרות ולא בגלל ארבעה צמיגים שאינם מיועדים דווקא לנהיגה ספורטיבית. בנוסף, איש אינו יכול לקחת ממנה את שפע האינפורמציה העוברת לידיים ולישבן, בדיוק כפי שהיית מצפה ממכונית שכזו.
מה שאינו צפוי מתייחס ל"צלילת חרטום" מורגשת מדי בעת בלימה, כולל תגובות הגה מעט פחות חדות מהזכור לנו. ההיגוי אמנם נחוש, נעים ונעדר השפעות כוח חיצוניות. אך "שטח מת" מיותר במרכז, ההופך לחופש מפריע במהירויות גבוהות, מיותר לחלוטין. ואם אנחנו בענייני בלימה, הרי שהמערכת לא שכנעה בתחילת הדרך, עם תחושה מעט ספוגית, הגם שהיא אינה סובלת מעייפות תחת שימוש כבד.

ויש עוד צד

את כבישי ההרים עזבנו אם כך, ולא בעצב רב. כאמור, מעבר לכל דבר אחר, התיבה האוטומטית מסרסת לא מעט מאותן תחושות טהורות שהיו (ועודן כנראה) מנת חלקה של מיאטה ידנית. ולכן, העדפנו לנדוד אל הכביש המהיר, ולהמתין לשעות קרירות יותר. ויתרנו על המחויבות לתקיפת פניות עם המון אנרגיה, עברנו למצב נינוח, ללא חלק עליון ועם הרבה אוויר בפנים.
ואז, כאשר השמש לא איימה לטגן את מעט השערות שנותרו על ראשנו, נזכרנו שוב כמה פוטנציאל הנאה יש ברודסטר. פתאום אין טענות לדוושות, לפתע לא נאלצת רגל שמאל להילחם כדי לייצב את הגוף. אפילו הבורר האוטומטי לא הטריד יותר. חיפשתם שיוט רגוע, מצאתם בשפע. צריכת דלק מטרידה אתכם? כמעט ליטר לכל שבעה קילומטרים יעשו אתכם חסד. יחסי ההעברה הארוכים יתרמו לכך ברצון. מאד ברצון.
כאן אנחנו מגלים שוב כי הנאה מוטורית אינה דווקא פונקציה של מהירות. נזכרים מה ערכם של מעט רוח בשיער ותקשורת ישירה עם העולם החיצון. למעשה, בוחנים את המיאטה הזו במקום אליה היא מיועדת באמת…

והסוף

בואו ונשכח לרגע ממה שאין כאן, ונתמקד במה שיש. אם אתם מחפשים מכונית ייחודית, המציעה שילוב נדיר של קסם ויופי טהור, ללא ניכור מיותר, התפארות, צעקנות וגנדרנות, המיאטה היא המכונית שלכם. בזכות מראה קלאסי היא אינה נראית מספיק יאפית -אופנתית למטרות "תסתכלו עלי". אך באותה מידה היא מתוקה, אינה סמל מעמד אלא שובבה חסרת-גיל. לקהל היעד שלה, זה שלא רק צועק שהוא מוכן לרכוש מיאטה בכל מחיר ורגע נתון, אלא באמת חותם על הצ'ק, היא כנראה מתאימה עד מאד. בכל מקרה, כמה מאלה ייקחו אותה לכבישי ההרים? ואלה, בכך אין לנו ספק, אינם עתידים להתאכזב מהגיר האוטומטי. ועבורם, במיוחד עבורם, מגיעה לכאן המיאטה שוב.
ויש לכך כמובן מחיר, 153,000 שקלים ליתר דיוק. נכון, לא מדובר כאן בכסף-כיס, אך שימו לב למתחרות אפשריות. אלה, לפחות אצלנו, יקרות הרבה יותר. ואם נתעלם לרגע מפיז'ו 206CC שכולה למעשה אופנה, הרי שאם אתם מחפשים מכונית ספורט פתוחה וייחודית, אין לכם בעצם אלטרנטיבה באזור השפוי של הממון.
ומה על חובבי ההגה, אלה שכמהים למכונית הזו כבר מספר שנים, מעוררים מהומות ולוחשים בקול רם כי היא האחת והיחידה עבורם? ובכן, לאלה אנו ממליצים בחום להמתין עוד מספר חודשים. כמה? זה היה אוגוסט, הפך לנובמבר, ונכון לרגע זה מדובר בחודש ינואר 2003. אבל שימו לב - הפעם זה סופי, ומאד רשמי, היישר מיפן. כדאי לכם.