השקרן והדגן

בזמן הרע הזה תוהים רבים מהו סוד הפופולריות של ראש ממשלה שבימיו שוקעת הארץ לתהום של שכול, מיתון ודיכאון. איך גרים יחד ייאוש קיומי, פיגוע יומי וזחיחות אלקטורלית? זו חידה, אך שרון היה תמיד חידתי. חשאי לגבי האסטרטגיה שלו, אולי כי הוא יודע שרוב הישראלים לא יתמכו בה, אם תיחשף. גם מעשיו הגלויים כוחניים מאוד, חותרים לכניעתו של היריב, נובעים לא אחת ממה שנראה כמציאות נפשית שמתקשה לקבל מגבלות מוסריות. שרון מתעב התנגדות וניחן ביכולת מרשימה לכפות את דעתו על המערכת שבתוכה הוא פועל. מלחמתו בבעלי דעה אחרת, במתנגדים ואף בקצינים עצמאיים הצליחה. הוא מוקף כעת שתיקה, צבא צייתן, יועץ משפטי פקידי ואופוזיציה גמורה.
שרון מכיר נפש בהמתו טוב מכולם. הוא הוותיק מכולם, תחמן העולה בסבלנותו אף על פרס. הוא יליד הארץ שנע בעורמת האיכר החדה שלו, עורמת מפקד סיירת פרועה שעבד ישירות כבר בצעירותו עם ראש ממשלה. מתחילת דרכו למעלה גילה כי בחסות הביטחון אפשר לבצע כמעט הכל וכי שקר והפחדה הנאמרים מעומק לב הם סוד ההצלחה במקום שבו נקבצו ניצולים נפחדים שיתנו הכל תמורת חייהם. לפעמים אף את חייהם.
כעת, יותר מבכל זמן אחר, חזק פה כוחו של השקרן, כי אנו חיים מעל תהום, על גבי קליפה דקה של כזב. מעולם, נדמה, לא חשו רבים כל כך תלויים כל כך בהדחקה ובשכחה. שקר היותנו צודקים כל הזמן, כזב היותנו נעים על דרך שיש לה מטרה. שקר האופק הצבאי והאופק המדיני. שקר הגדר ושקר המו"מ.
וככל שמאפילה התהום, כן מתהדקת האחיזה הנואשת בשקר ובכזבן המבטיח כי הדרך נהירה לו, אף שאין לו מושג לאן הוא הולך. אנו העכברים ההולכים אחרי החלילן אל הנהר. מסגר לכיבוש, מפיגוע לפיגוע, דומה כי גובר הפחד לצעוק שהמלך עירום או שקרן. שכן, אם נצעק, עלול להיעלם בבת אחת קסם אי הידיעה, קסם הבורות-מרצון, ואנו נתעורר לעולם אמיתי שבו נתונים חיינו בסכנה איומה, וידינו מגואלות בדמנו ובדם חפים, מפה ומשם.
כדי להבין לאן נע שרון צריך להתבונן רק במעשיו. להתעלם מפיו. זה המבטיח כבר שנתיים ביטחון ושלום ונכונות לוויתורים. המינוי הצפוי של מאיר דגן לראש המוסד הוא מעשה חשוב החושף את כוונותיו הנסתרות של שרון. דגן הוא הדרך שאם נתקדם בה, תתרחב המלחמה כך שלבנון תיראה כמשחק מקדים. איראן, פלסטין, לבנון, סוריה – מאיר דגן, כמו שכתב רן אדליסט, לא עוצר גם בשחור.
לפני מספר שנים כתבנו, ענת טל-שיר ואני, תחקיר רחב היקף על מעשי מאיר דגן בלבנון. היה זה מסע אל צידה האפל עוד יותר של מלחמת לבנון. התחקיר לא הותר לפרסום. מנחם בגין מנע את הרעה.
אבל בגין מת ו-20 שנים אחרי מלחמת לבנון נפטרו או זזו הצידה רוב המחסומים והבלמים המוסריים דאז. נשארנו עם שרון ששב לצמרת לסיים את המלאכה ומנסה עתה לצרף אליו את מאיר דגן, איש המלחמה החשאית. נדמה כי זו נקודת מבחן לדמוקרטיה המקומית. האם נותרו בה די משאבים להציל את עצמה, או שמא כבר התמסרה כולה – קצינים ואנשי חוק, כותבים ופוליטיקאים – לאלו המבקשים לגרור אותה מטה, ע"פ תכניתם הסמויה מן הציבור בצו הצנזור.