לא בגלל התקציב

לראש הממשלה ולשר הביטחון יכולות להיות סיבות פוליטיות טובות להקדים את הבחירות; אין להם שום סיבה טובה לעשות זאת בגלל הצעת התקציב לשנה הבאה. מי שאומר שהבחירות יוקדמו מפני ששרון יסרב לנהל משא ומתן עם מפלגות הקואליציה על תיקונים מסוימים בתקציב ומפני שמפלגת העבודה וש"ס ידרשו לשנות את התקציב מן היסוד – אינו יודע על מה הוא שח.
אין מחלוקת אמיתית עמוקה על תקציב 2003 בין הליכוד, העבודה וש"ס, יש ביניהן חילוקי דעות שוליים. הם ניתנים ליישוב בקלות ובזיל הזול עם טיפת רצון טוב, בלי לערער במאומה את עיקריה של המדיניות הכלכלית לשנה הבאה.
הבה נעמיד דברים על דיוקם. בדיון בממשלה על הצעת התקציב, כפי שהגישו אותה במשותף ראש הממשלה ושר האוצר, הסתייגו שרי מפלגת העבודה (לא כולם) משני סעיפים: קיצוץ בביטחון וקיצוץ בקצבאות להבטחת הכנסה. בסעיף הראשון כבר הגיעו הפקידים של משרד האוצר והפקידים של משרד הביטחון לפשרה סבירה. בסיום יום ויכוחים ארוך נותר ביניהם הפרש קטן של כמה מאות-מיליוני שקלים. על כך לא מפרקים ממשלה. מה גם ששר הביטחון יתקשה לטעון שהוא דואג לביטחון יותר מראש הממשלה.
בסעיף השני, הקיצוץ בקצבאות להבטחת הכנסה, הלך האוצר לקראת מפלגת העבודה וש"ס עוד בטרם הגשת התקציב. ברגע האחרון ממש צמצם האוצר במידה משמעותית את היקף הפגיעה במי שמקבלים הבטחת הכנסה: מרשימת הנפגעים הוצאו אזרחים מבוגרים, בעלי משפחות, נכים וחלק מהעולים החדשים. גם שיעור הקיצוץ הופחת ל-17% מהקצבה הממוצעת (מ-30% מהקצבה המקורית).
הקיצוצים בהבטחת ההכנסה יחסכו לקופת המדינה כ-880 מיליון שקלים בחשבון שנתי. זהו סכום כספי לא גדול, והוא לא העיקר. שר האוצר, סילבן שלום, הכריז שוב ושוב שהוא ראה את עיקר העיקרים של מדיניותו החברתית בשינוי תפיסה: פחות תמיכות באבטלה, יותר תמריצים לעבודה.
שר האוצר רוצה, באמצעות שינויים בהבטחת ההכנסה, להניע אזרחים הנמצאים היום מחוץ לכוח העבודה האזרחי להצטרף למעגל העבודה היצרנית ולהחליף את העובדים הזרים. למפלגת העבודה לא יכולה להיות שום מחלוקת רעיונית או הסתייגות אידיאולוגית ממטרה נכספת זו: היא מבטאת במדויק את העדפותיה החברתיות והכלכליות. ראש הממשלה הקודם, אהוד ברק, נהג לצטט בתדירות את האמירה "תנו להם (לעניים) חכות ולמדו אותם לדוג", המבטאת מדיניות רווחה שבמרכזה סיוע נדיב למי שרוצים לחפש עבודה מפרנסת, ומעט סיוע למי שנמנעים מכך.
ומה באשר לש"ס? זו תסתפק בתיקונים קטנים בעלי אופי כספי, לא עקרוני. ממשרד האוצר מגיעים קולות של נכונות לפשרה. כדי להבטיח את אישור התקציב בכנסת יהיה האוצר מוכן להסתפק בהפחתה של 8% עד 10% בקצבה הממוצעת להבטחת הכנסה, ובכך לתת לש"ס ולעבודה את ה"ניצחון" שלהן.
אין אפוא "משבר סביב התקציב"; כשותפה לממשלת שרון, מפלגת העבודה לא גיבשה ולא הציגה תוכנית כלכלית וחברתית אלטרנטיבית משלה. היא הסתפקה בתיקונים ובטיוח של תוכניות ושל תקציבים שהציעו שרון ושלום.
בין אישור התקציב בכנסת לבין אי אישורו יפריד באוקטובר, לכל היותר, סכום של כמיליארד שקלים – כ-0.2% מהתוצר המקומי של ישראל ופחות מ-0.5% מתקציב הוצאות הממשלה. אין שום בעיה כלכלית לגשר עליו בלי "מסע תחינות" שממנו רוצה להימנע מר שרון ושבגללו הוא מאיים (על מי?) בבחירות מוקדמות. בדיון ענייני של כמה שעות יימצאו כל הפתרונות המעשיים שישביעו גם את רצון השותפות לקואליציה וגם את רצונם של שר האוצר וראש הממשלה.
לשרון, או לפואד, או לישי, או לשלושתם, יש אולי אינטרס בהקדמת הבחירות. אך מי מביניהם הרוצה להשתמש בדיונים הצפויים בכנסת על הצעת התקציב ל-2003 כסיבה לבחירות מווקדמות – מחפש רק תירוץ עלוב ודחוק לכך.