ארט-אין כמשל

ימים מאד לא קלים עוברים על חברת ארט-אין. מי שהיתה אחת החלוצות של עידן האינטרנט בישראל מתמודדת עם בעלי חוב לא רגועים ועם צווים של בתי משפט. ההיסטוריה הלא ארוכה של החברה היא למעשה ההיסטוריה של תעשיית האינטרנט הישראלית כולה. בשורת הבאות תמצאו כמה ציוני דרך בחייה של ארט-אין.

דיזינגוף 154, תחילת הדרך

ארט-אין החלה את דרכה כחברה של שלושה אנשים, בשנת 1996, כשהאינטרנט הישראלי היה עדיין בחיתוליו. החברה הוקמה על ידי אלון פופקין, אז בן 26, במטרה לתת פתרונות ושירותי אינטרנט מסוגים שונים ללקוחות גדולים ובינוניים בישראל.

לפופקין חברו שלושה, שבמשך כמה שנים ניהלו והנהיגו את מדיניות החברה: דן גלנט, ששמש בתפקיד סמנכ"ל התפעול של החברה; ארז גיל, ארט-דירקטור ויד ימינו של פופקין; אבי זנו, סמנכ"ל הפיתוח והאחראי על הטכנולוגיות בחברה.

הארבעה הסתערו על החברות הגדולות במשק, והציעו להן להקים אתרי אינטרנט מקצועיים ואיכותיים, כפי שנוהגות חברות בסדרי גודל דומים בחו"ל. יש לזכור, שבאותה תקופה היו בישראל מעט מאוד אתרים דוברי-עברית, ומספר הגולשים היה נמוך יחסית. הארבעה זיהו את הפוטנציאל הטמון ברשת כאמצעי שיווקי, ובעקבות כך לקחו חלק חשוב ביצירת ההיסטוריה המקומית שלנו.

קחו ארבעה צעירים משולהבים וחדורי מוטיבציה להצליח, שימו אותם בדירת שני חדרים אפלולית בדרום תל-אביב, כש"אינטרנט" היא מילת קסם השווה הרבה מאוד כסף, והרי לכם נוסחה מובטחת להצלחה באותם ימים.

מאפו 2, עולים למעלה

ואכן, החברה הלכה וצמחה. בין לקוחותיה באותם ימים ניתן היה למצוא חברות גדולות ובינוניות, עתירות תקציבים ונכונות להשקעה במדיום המתפתח. בין היתר, העניקה ארט-אין שירותי פיתוח ותחזוקה לחברות גדולות כמו אינטרנט זהב, ברק, החברה הגיאוגרפית, נביעות, סודה-קלאב. החברה גם היתה ממונה על אתרים של בנקים גדולים, כמו משכן והמזרחי וספיקה שירותים לחברות וגופים ממשלתיים כדוגמת רשות הדואר, לרשויות שונות ועוד ועוד.

עם הזמן, החברה התמחתה בפיתוח אתרי מסחר אלקטרוני וקנתה לעצמה שם של מקצועית ואמינה - מספר אחת בכל הקשור לאתרי מסחר. ארט-אין הקימה והפעילה את אתר 4sale.co.il, מאתרי המכרזים הראשונים ברשת הישראלית ולימים אף הקימה רשת אתרי מסחר ובהם חנות המוסיקה המקוונת "GoMusic", אתר האינטרנט של רשת הדראג-סטור שור-טבצ'ניק (DrugStore.co.il) ואתר "רהיט להיט".

ככל שעבר הזמן, הבשיל שוק האינטרנט בישראל, הלכה גם ארט-אין וגדלה. יותר ויותר עובדים הצטרפו לחברה, ששמה יצא למרחוק כחברת האינטרנט הגדולה והמובילה בישראל. היא הקימה חברת בת לתפעול אתר "4sale", ולימים רכשה את חנות המוסיקה "גו-מיוזיק" וצרפה אותו לרשת המסחר שלה.

החברה התפשטה לשטחים רחבים בבניין המגורים ברחוב מאפ"ו בתל-אביב וברקע כבר החלו להישמע שמועות בנוגע להנפקה עתידית בבורסה, חלוקת רווחים לעובדים ופריצה לשווקים חדשים בארץ ובחו"ל. לקראת סוף 1998 הפכו הדיבורים על הנפקה למעשים ובשנת 1999 הונפקה החברה בבורסה של תל אביב, בסיועה של חברת סולומון חתמים. כבר אז, ולמרות התחזיות האופטימיות, הציבור לא מיהר לשים את כספו ומיבטחו בארט-אין, שהצליחה לגייס רק שישה מיליון דולר – סכום שהסב למנהלי החברה אכזבה גדולה.

העבודה בחברה באותם ימים הייתה חוויה מרתקת. הסטנדרטים המקצועיים שנדרשו מהעובדים היו גבוהים מאוד, ושיטת ניהול הפרוייקטים על ידי הקמת "משפחות" פיתוח עצמאיות, הפכו את החברה למקום מעשיר ומעניין. כל משפחה כזו הורכבה ממנהל פרויקט, ראש צוות, גרפיקאים, תוכניתנים ואנשי HTML, והעבודה הייתה אינטימית ואינטנסיבית מאוד.

השם הטוב של ארט-אין ומקצועיותה הפכו אותה לנקודת מעבר חשובה בקריירה של אנשי האינטרנט באותה תקופה. עובדה זו גרמה לא פעם למנהלי החברה לנצל את כישורי העובדים ולהעסיק אותם בתנאים שלא עלו בקנה אחד עם נתוני השכר הממוצעים של עובדי ההיי-טק באותם ימים. ההתחממות בתחום ומשכורות העתק להן זכו עובדים בתפקידים זהים בחברות אחרות, הותירו לא מעט עובדים ממורמרים בארט-אין.

בית גבור ספורט - העזיבה הגדולה

הצמיחה הגדולה במספר עובדי החברה נבעה בחלקה מצורך אמיתי, אבל גם מצורך להרגיע את המשקיעים ולגרום להם להמשיך ולהאמין במניה, שהחלה לצנוח. באותה תקופה קמו בישראל עשרות ומאות סטארט-אפים ובענף נפוצה הבדיחה לפיה ארט-אין היא בעצם חברת השמה ותו-לא.

ואכן כך היה. עובדים רבים, ובהם בעלי תפקידי מפתח, נטשו את החברה לטובת תנאים טובים יותר ואווירת עבודה נעימה יותר. האימפריה החלה להראות סימני קריסה ראשוניים, וכמו תמיד כמעט האחרונים להבחין בכך היו מנהלי החברה, שהמשיכו לתת לעובדיהם להרגיש מנוצלים ולעזוב בטריקת דלת. גרפיקאים בכירים, מנהלי פרויקטים, ראשי צוותים ותוכניתנים עזבו את החברה, הותירו אותה עם עובדים מקצועיים פחות, ועם סטנדרטים גבוהים, שהפכו פתאום לבלתי-מושגים.

כישלונו של אתר 4sale גרר את החברה לשרשרת של פיטורים, שכללו את אנשי התוכן, הפיתוח, העיצוב והתפעול של אתר המסחר. בעקבות קריסתו של פורסייל נסגרו גם אתרים נוספים שנרכשו על ידי ארט-אין בהמשך, כדוגמת GoMusic, שירד מהאוויר באותו יום.

במקביל, הגיע האינטרנט לנקודת המפנה הקריטית של אמצע שנת 2000, ובועת הדוט-קום החלה לקרוס. לקוחות החברה התמרמרו על היחס הבלתי-מקצועי שקיבלו, לאחר שצוות העובדים שלה התחלף ברובו בצוות זול יותר ולעתים חסר ניסיון. בסופו של דבר, הלקוחות הגדולים, ובהם שור טבצ'ניק, מתחתנים ברשת ועוד, עזבו את החברה והעבירו את ניהול האתרים לגופים אחרים.

המתחרים שצצו לארט-אין הצליחו לנצח אותה בכל אחת ואחת מהחזיתות המרכזיות. הם הציעו מחירים אטרקטיביים בהרבה למחיריה של ארט-אין, שכמעט תמיד הצליחו להדהים מחדש בגובהם, מעצבים כשרוניים הציעו סקיצות גראפיות מקצועיות והטכנולוגיות שהציעה ארט-אין היו זהות לאלה של המתחרות. במצב הנוכחי, בה היא איבדה את שמה הטוב ואת הבלעדיות שלה בשוק, לחברת הענק ממגדלי השן ברמת גן לא היה סיכוי. גלנט, שהחזיק 14% ממניות החברה, מכר לפופקין את חלקו ועזב את ההרפתקאה בטריקת דלת רועמת.

בצלאל 15, ההווה

וכך, כשמשרדיה הולכים ומתרוקנים מעובדים, ולקוחותיה עוזבים אותה בזה אחר זה, החליט פופקין לבצע שינוי בהתנהלות החברה ולהחיל תוכנית התייעלות. המשרדים המפוארים בגורדי השחקים נמכרו בכ-900 אלף שקל והוחלפו במשרדים קטנים יותר, משכורות העובדים קוצצו שוב ושוב באחוזים ניכרים, ועובדים יקרים פוטרו. בימיה הטובים העסיקה החברה יותר מ-100 עובדים, כיום עובדים בה פחות מ-15 (כולל צוות התפעול והמזכירות), והיא מנוהלת באופן בלעדי על ידי פופקין.

לא ברור האם צו עיכוב היציאה מהארץ של פופקין הוא מסמר ראשון בארונה של ארט-אין. אנשי יחסי הציבור של החברה, שבימים האחרונים מתקשים להדוף את פניות העיתונאים הסקרנים, טוענים כי מדובר בחוב אישי של המנכ"ל, ואין קשר בינו לבין החברה או פעילותה.

יש לזכור, כי החוב בגינו נתבע פופקין הוא על הלוואה שלקח לצורך רכישת חלקו של גלנט בחברה לפני כשנתיים, ומאחר ופופקין הוא המחזיק העיקרי במניות, הרי שלקביעת בית המשפט תהיה השפעה ישירה על המשך פעילותה.

דרך ארוכה עברה ארט-אין מימיה הראשונים ועד היום, כמו על חברות רבות במשק הישראלי. הבטחות שלא יצאו לפועל, קביעת סטנדרטים מקצועיים והקושי לעמוד בהם עם השינויים בתנאי השוק, ניהול כוח אדם כושל והיעדר מנהיגות נבונה, כל אלה הם סממני מחלות הילדות של ההיי-טק הישראלי.

בשורה התחתונה, זו הייתה חוויה גדולה לעבוד בארט-אין – הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. עובדים רבים, ואני בהם, נתגעגע לימים בהם היינו יושבים על הגג ברחוב מאפו, צופים על השקיעה בים וחולמים על ההנפקה הקרובה ועל ההצלחה הגדולה שתבוא בעקבותיה.

דובר ארט-אין סרב לענות על שאלות ynet בענייני החברה