זהירות צבע אדום

אחד הנושאים בהם עוסקים יצרני הרכב חדשות לבקרים הוא צמצום ההפרעות לנהג. זה לא חדש, וכתבנו כאן לא מעט בנושא זה. ההגיון הרי ברור: נהיגה, הנתפסת כפעולה פשוטה בעיני חלק גדול מדי של הנהגים, היא פעולה מורכבת ביותר. תוספת של אביזרים, מכוונים, מאותתים ושאר "עזרים", מתאימה לא פעם למשפט "כל המוסיף, גורע". כי למרות שחיבור קבוע לאינטרנט, זה המסונכרן בדיוק מושלם עם הודעות טקסט במכשיר הטלפון הסלולרי הוא דבר חשוב, הוא בפירוש עלול להפריע לנהיגה. זה מורכב, זה מסבך, זה עלול לעלות בחייו של מישהו.
אבל מה שקורה בתוך הרכב לא תמיד עוזר כשהבלגאן בחוץ חוגג, על הכביש. קחו לדוגמה ידיעה שהתפרסמה לא מזמן על כך שמשרד התחבורה עורך ניסוי בצבעי סימון כביש חדשים, מיובאים היישר מספרד. זאת, בעקבות המלצת משלחת מיוחדת של משרד התחבורה, אנשי מע"צ והמשטרה, שבדקה את נושא עמידות הצבעים. לפי נתונים שקיבלה המשלחת מהספרדים, צבעי הכביש המדוברים מחזיקים מעמד כ-3 שנים, בעוד שבארץ הם מתבלים כעבור מספר חודשים בלבד, ומחייבים צביעה מחודשת ויקרה.
אז נכון, אין ספק שמדובר ברעיון מבורך. מצד שני, יש עוד כל-כך הרבה מה לעשות בתחום הצבעים.

שיהיה לכם יום כתום

אנחנו יודעים הרי כי בין שלל הנתונים המתפרסמים בנוגע למספר תאונות הדרכים או ההרוגים בישראל, ניתן למצוא את השפעת החודש בשנה, היום בשבוע ואפילו השעה ביממה. אבל לא תוכלו למצוא למשל באיזו מידה אחראי לכך הצבע הכתום. אתם יודעים, למשל זה שביתר לשש פיסות גדולות וכמעט בלתי מזוהות, במשך חודשים ארוכים-ארוכים, את היציאה הדרומית מנתיבי איילון.
למי שאינו מכיר, נספר כי מדובר היה בסימון כביש זמני, צבוע כתום, המחליף סימונים שדהו. למי שכן מכיר, נזכיר שגם במקרה והסימונים דהו חלקית בלבד, עדיין ניתן היה למצוא את הסימון הכתום בצמוד לסימון הלבן. יש מדינות שבהן משתמשים בשיטה זו לבניית גני שעשועים - אצלנו רק מקבלים את האפקט הסופי: מכוניות מתנגשות.
כולכם ודאי מכירים את התופעה. אלפי נהגים ממהרים לביתם ונתקלים בשאלה: כתום או לבן, מה הצבע שלי? יש מי שמחליט לבן (טעות), יש מי שבוחר כתום (נכון, אבל זה לא יעזור לך), ויש מי שמעדיף לטייל בין הנתיבים. וזה סתם מסוכן. כי במקרה הטוב זה מסתיים בפקק תנועה מורט עצבים, במקרה הרע יותר בתאונה קלה. ויש מקרים גרועים עוד יותר, בהם הנהגים המשתתפים במשחק צובעים בעצמם את הכביש מחדש – הפעם באדום.

למען הסדר הטוב

למען הסר ספק, כדאי לומר כי הסימונים בכתום הם אלה אחריהם רצוי לעקוב. לאחרונה ניתן אפילו למצוא שלטי אזהרה המסבירים לנהג להיכן פניו אמורות להיות מועדות. דוגמאות בולטות למקרים בהם ממש רצוי לעקוב אחרי אלה, הם תיקוני דרך ושינויי מסלול בכבישים בינעירוניים, שם עלולים סימנים לבנים להוביל אתכם לא פעם ישירות אל קיר קשיח, או אפילו אל המסלול הנגדי. וכן, יש נהגים שנוסעים רק על-פי הסימון, גם אם הם לא ממש רואים מה קורה לפנים.
אבל הסיפור של הצבע לא נגמר בכתום. תשאלו חבר עם אופנוע מה קורה לכלי דו-גלגלי כשהוא עובר על מעבר חציה (לבן אמנם) הצבוע בצבע מחליק. אם אין לכם חבר כזה, תחשבו החלקה על הקרח – זה הכיוון. וזה לא שחסרים צבעים שאינם מחליקים, זה פשוט כנראה לא מאוד חשוב. חוץ מזה, זה כנראה אותו צבע שמשמש לצביעת המסדרונות הארוכים במשרד התחבורה. אם שם זה עובד, אז מה הבעיה?

אפשר גם אחרת

אולם בעיות הצבע הן רק חלק קטן מבעיות התשתית. ולא, תשתית לקויה אינה הסיבה היחידה לתאונות. כמובן שמדובר בעיקר תרבות לקויה המביאה חינוך קלוקל, המתבטא גם בהכשרת נהגים גרועה, משטרה שאינה עושה עבודתה כנדרש, נהגים חסרי מודעות ואכפתיות, ועוד רבים וגרועים לא פחות. ביניהם, גם צבע האספלט.
אלפי אנשים כבר צבעו אותו באדום מתחילת השנה. 366 מתוכם לא יצבעו אותו יותר, ואנחנו רק בחודש אוגוסט, עם ארבעה חודשים לפנינו. לפחות על עובדה אחת אנחנו מוכנים להתחייב. האדום הזה, באחריות, אינו דוהה לעולם.