הביתה!

"אני מתכוון לנקוט שורת צעדים במטרה להיאבק בתאונות הדרכים. אין לי ספק, שיישום צעדים אלה יוריד את עקומת התאונות. בבוא העת תפורסם גם התוכנית הזאת. ואני יכול להבטיח דבר אחד: אפרים סנה לא מתכוון להיות עוד שר שדיבר. אני לא אומר דבר שאין לו כיסוי מעשי בביצוע." דברים אלה נאמרו על-ידי שר התחבורה עם היכנסו לתפקיד. תאריך פרסום הראיון במגזין "ממון" של ידיעות אחרונות – 1.5.2001
אז נכון, אפרים סנה אינו אחראי לעובדה כי מדי שנה אנחנו קוברים בין 500 ל-600 נפגעי תאונות דרכים. גם לא קודמו בתפקיד, ולא זה שלפניו. תפקיד שר תחבורה במדינת ישראל, ומדובר בסוד גלוי לחלוטין, הוא בעיקר "מקפצה" לעבר כסא נחשק יותר. לכל היותר, הוא מקום טוב לסידור עבודה לקרובים לצלחת המתאימה. וזה לא מפתיע, כי מי כבר רוצה להתעסק בתאונות דרכים, הרוגים ופצועים? אף אחד לא אוהב להסתובב עם "דם על הידיים". בטח שלא אפרים סנה.

מה קורה?

שימו לב לסיכום שנת 2001, בה כבר כיהן שר התחבורה הנוכחי. בשנה זו נרשמה עליה של 13% במספר התאונות הקטלניות, בהשוואה לשנת 2000, ועליה של 18% במספר ההרוגים - 542 בחישוב לא סופי. השנה, כך עולה מדיווחי המשטרה, נהרגו מתחילת השנה ועד סוף השבוע הזה 366 בני אדם, עלייה של כמעט 10% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
עוד נתונים? מסיכום שנת 2001 עולה כי 49% מהנהגים המעורבים בתאונות, לא עברו עבירת תנועה בעת התאונה. בין אלה שאופן נהיגתם נרשם כתורם לאירוע, 12% לא צייתו לרמזור, 11% לא נתנו זכות קדימה, 11% סטו מנתיב הנסיעה, 9% לא שמרו מרחק, 10% לא צייתו לתמרור "עצור", 10% לא צייתו לתמרור "זכות קדימה", 6% נסעו במהירות מופרזת, 6% פנו פניה לא נכונה ו-5% לא נתנו זכות קדימה להולכי רגל.
וכיצד טיפל השר בנתונים אלה? האם בדק מה ניתן לעשות כדי ש-49% מהמעורבים בתאונות לא יהיו מעורבים בהן? האם בדק מדוע בכל זאת היו מעורבים? אולי מדובר בכביש רצחני, או שילוט מטעה, או עבודות לא מסומנות. האם התעניין לדעת מדוע 11% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות סטו מנתיב? אולי מדובר בנהגים בעלי מיומנות נהיגה נמוכה במיוחד, פועל יוצא של מערכת לימוד קלוקלת, המכסה עצמה בעזרת "קורס נהיגה מונעת" מבדח?
ולמה לא שומרים הנהגים של סנה מרחק, מדוע הם אינם עוצרים בהגיעם לצומת, מדוע אינם מעניקים זכות קדימה היכן שיש בכך צורך? למה נהגים מבצעים פניות פרסה על כביש מהיר, מדוע הם נדחפים ונדחקים. למה הם נוהגים על השוליים, ומדוע הם אינם מכבדים את הזרוע האוכפת?
כי בניגוד לכל מה שמקובל על אנשי משרד התחבורה והמשטרה, נהגי ישראל אינם עושים זאת מתוך רוע, רצון להתרסק או שאיפה להרוג. הנהג שלנו, ואת זה הם אמורים היו כבר להפנים, פשוט אינם יודע לנהוג. כי אף אחד לא מלמד אותו.

מה לעשות

ואולי על השר לנקוט בפעולה אחרת, משולבת, שונה, כזו שלא נוסתה עדיין ואשר עלולה לתרום באמת להורדת מספר ההרוגים. פעולה יוצאת דופן ומתוחכמת. אחת שתעניק לשר התחבורה את אות "יקיר הכביש", מטעם עשרות משפחות שיוותרו בינתיים על "קדיש". פעולה בשני מישורים.
ראשית, יתכבד נא השר ויהפוך עולם, וישנה את שיטת לימוד הנהיגה הארכאית לאלתר. באותה הזדמנות גם ידאג לכך, שמורי הנהיגה והבוחנים ידעו כיצד אוחזים נכון בהגה. זה במישור התרבותי. במקביל, ישיק יחד עם המשטרה תכנית מיוחדת שתקרא "אכיפה ממוקדת", ובה תאכוף משטרת התנועה את החוק היכן שבאמת צריך. ואין צורך אפילו לחזור ולשנן מה חשוב ומה לא. יתכבד השר ויציץ בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ורמז קט לשר - מהירות הנהיגה היא גורם זניח. אני חוזר, זניח.

ומה יקרה?

אבל זה קשה, אני יודע. הבטחות לחוד, התחייבות פומבית, הכל נשכח. יש אמירות, יש מבצעים, רק דבר אחד אין: לקיחת אחריות. כמו למשל שר תחבורה שמצהיר מול האומה האבלה כי הרוג בתאונת דרכים אינו שונה מבן הנופל על מזבח האמונה בישראל השלמה. כי פצועה על הכביש כואבת בדיוק כמו נפגעת פעולת טרור. או שאולי אנחנו טועים, ובמשוואה המעוותת הזו, שבעה הרוגי תאונות דרכים שווים פחות מנפגע הלם בפיגוע ביטחוני?
ומכיוון שאין לי ספק באשר לפעולותיו של שר התחבורה בעתיד, שיעסקו יותר בקזינו מעופף, גדר הפרדה, שפיות עראפת ורצינות אריק מאשר תאונות דרכים. בגלל שאנחנו כבר יודעים כי השר אינו עומד בהבטחותיו הפומביות וגרוע מכך, המצב תחת שרביטו הולך ומחריף, לא נותר אלא לבקש ממנו יפה ללכת הביתה. זאת אומרת, אם הוא עדיין מעוניין להמשיך ולהביט בפניו הנשקפות במראה מדי בוקר.