רק אל תזיקו

יד ביד, נרגשים כראוי, נכנסנו השבוע אחי-יותם ואני לכתה א' (יש יתרונות בחינוך הממ"ד). לאחי-יותם זו פעם ראשונה, לי שישית. את הפעם הראשונה, זו שלי, אני ממש לא זוכרת (תסמונת פוסט טראומה, אולי), אבל את חמש הפעמים של ילדיי אני זוכרת היטב.

הורים מלאי כוונות טובות, גדושי ציפיות וחרדות, מעמיסים על הילדים התרגשויות ולחצים מיותרים ("איפה אתה בוחר לשבת, דני? תבחר מהר לפני שלא ישאר לך מקום", "אבל מפה לא תראה את הלוח וגם יותר כדאי לך לשבת ליד רוני כדי שאם לא תבין משהו או תשכח להביא הוא יעזור לך") והזאטוטים מחכים בסבלנות ובסובלנות שהוריהם ירגעו ויפנו לעמל יומם, כדי שגם הם יוכלו להתפנות למשימותיהם ואתגריהם החדשים.

שלום אבא, שלום אמא, שלום כתה א'.

בין ההורים ניתן להבחין בקלות מי מהם מלווה ילד ראשון לבית הספר. על פניו ארשת של התרגשות מוצדקת, מתח מובן וציפיות בשמים. כל מה שהורה כזה רוצה להגיד למורה רבקה הוא "הילד הזה שאני מפקיד בידייך, אינו כשאר הילדים. הוא מיוחד. אוצר נדיר. עזרי לו למצות את הייחודיות הזאת, להמריא לגבהים, לגמוא מרחבים, להעמיק ולהתחזק", או בקיצור, קבלי ואהבי אותו כפי שהוא ותני לו ללמוד על פי דרכו, יכולותיו וצרכיו האינדיבידואליים.

לעומתם - ההורים שזו להם כניסה שנייה, שלישית או חמישית לבית הספר. כל מה שהם רוצים להגיד למורה (מלכה, שרה, מטיה, יפעת או שרון) הוא: "רק אל תזיקי!!!" בין שני סוגי ההורים פעורה תהום הציפיות והאכזבות. צמצום הפערים הוא, אם כן, עבודה של קירוב הציפיות למציאות ולעולם הערכים הראוי והרצוי.

חלוקת התפקידים הראויה בין הורים ומורים היא ההבדלה בין "חינוך" ל"לימוד". לא רק כי מערכת החינוך מורכבת, מסובכת ורחוקה מלהיות מספקת, אלא גם ברמה הערכית; תפקיד ה"חינוך" הוא תפקיד הורי מובהק. טעות נפוצה היא להתייחס אל מערכת החינוך כאל מערכת מחנכת ולצפות ממנה בהתאמה. בית הספר, במקרה הטוב, הוא מוסד לימודי (ולכן גם נפתחת כל ספטמבר "שנת הלימודים" ולא "שנת החינוך" וגם, מלימודים אפשר לקחת לפעמים חופשה, מחינוך לא) ובמקרה הפחות טוב הוא אפילו לא זה.

צמצום הציפיות ומיקודן בעניין הלימודי חשוב לילדים כמו להוריהם. ההבהרה שתפקיד המורה הוא ללמד את הילד משהו, על פי המנדט הספציפי שלו (קריאה, כתיבה, חשבון, אנגלית, מדעים), מאפשרת יחסים אחרים בין הילד למורה ובין הילד להוריו. ידעו הקטנטנים שכמו נהגי אוטובוס, רופאים, עורכי דין ופקידים סתם – יש גם מורים שהם גסי רוח, בעלי צורך בשליטה, חסרי סבלנות, כוחניים ומעצבנים. או אז, יכול ההורה המחנך להגיד לילדו הפגוע "המורה הזאת מטומטמת, תקל על עצמך ואל תסתבך איתה!!!" - מסר הורי חינוכי יוצא מן הכלל - שמעמיד את הילד בגובה העיניים והלב של אבאמא ומאשר את תחושותיו האינסטנקטיביות, שהעולם לא מושלם אבל יש דרכים להתמודד איתו.

וכמו שקורה פה ושם ומדי פעם, הילד יפגוש במסלול לימודיו גם מורה שיהיה דמות מופת בחייו ויאיר את ימי בית הספר שלו במעט האור הדרוש כדי לתת לו את הביטחון ולחזק את ערכו העצמי. וההורים יעצימו עצמם באחריות לחינוך ילדיהם, יהנו מאתגר ההורות במובנו הרחב, העמוק והגבוה ביותר.

לאחי-יותם, מיטב, רוני, זוהר, גלעד וכל ילדי כתות א' תשס"ג והוריהם, שלוחה מכאן ברכת הצלחה ואהבה.