חיידקי טמטום

לעתים נדמה שיחד עם השכול והדם, מפזרים הרוצחים המתאבדים גם חיידקי טמטום, שמתפשטים כמגיפה בגוף האומה.

אתמול הודיע השר שטרית כי הוא רוצה להעמיד לדין את אנשי "גוש שלום", ששלחו מכתבים לקצינים בצה"ל והזהירו אותם מפני ביצוע פשעי מלחמה. אם יעלה הדבר בידו, תהיה זו פעם ראשונה בתולדות העולם הדמוקרטי שבה יישפטו אנשים על כך שדרשו לקיים את החוק והזהירו מפני הפרתו. מי יגול עפר מעיניך, סנטור ג'וזף מקרת'י. צֵיד ה"אנטי פטריוטים" שנכנס למילונים על-שמך לדיראון עולם, חי ובועט במדינת היהודים.

ספק אם עינם של המתלהמים בקריית הממשלה שזפה אי-פעם את המכתבים הללו, והם – במסגרת תרבות החפיף המכוונת את כל מחדליהם – בוודאי הסתפקו בכותרות העיתונים שעיוותו את תוכנם. הם גם לא טרחו לקרוא את ההסבר המפורט שפרסם "גוש שלום" במודעה ב"הארץ". אבל בכך אין רבותא, שהרי "הארץ", כידוע, הוא עיתון לאנשים חושבים.

גם הראיונות שהעניקו האלוף חלוץ ורב-אלוף יעלון לאותו עיתון, יותר משחשפו השקפות עולם שאינן כוללות הבנה עמוקה של מהות הדמוקרטיה, שלטון החוק ועקרון עליונות הדרג המדיני על הצבאי; יותר משבלבלו את פקודיהם באשר למוסר מלחמה עד כדי שייתרוּ את ועדת החקירה לענייני "סליחה, טעינו" שהוקמה אתמול, שחבריה צריכים רק לקרוא את הראיונות האלה כדי להבין כיצד הרגו חיילי צה"ל בחודש אוגוסט בלבד 30 פלסטינים תמימים, ביניהם שבעה ילדים ושתי נשים; התופעה המדאיגה באמת שהתגלתה בהגיגיהם של ראשי צה"ל היא היותם רדודי מחשבה, חסרי מקוריות, יורקי סיסמאות לעוסות עד זרא, נעדרי חזון, חפים מחסד ומחמלה, נקיים משאר-רוח. וזחוחי דעת באופן שמעביר צמרמורת של דֶזָ'ה ווּ בכל מי שחי כאן ערב מלחמת יום הכיפורים.

אבל את האתנחתא הקומית בפסטיבל האיוולת מספק היום מאמרו של גדעון אלון ב"הארץ". אלון מדווח כי בימין מסתמנת תמיכה רחבה בהצעת החוק של ח"כ ארנס, להתיר לישראלים בחו"ל להשתתף בבחירות. השמאל מתנגד. וכאן באה שורת המחץ: "מאחורי עמדות שני הצדדים מסתתרת ההנחה שרוב היורדים ימנים". אין צורך להכביר מילים לחידוד האירוניה משובבת-הנפש שמסתתרת מאחורי העובדה הזאת. אני רק מתפלאה איך אף אחד מגאוני הליכוד לא עלה על הרעיון להעביר חוק שעל-פיו כל יהודי העולם, בהיותם ממילא אזרחים בכוח, יוכלו להצביע לכנסת במקום מושבם. או, לחילופין, לקבוע שרק אוהדי בית"ר ירושלים יהיו זכאים לבחור ולהיבחר.

אבל הגיחוך ושאט הנפש שמעוררת הצעת החוק הזו איננה צריכה לטשטש את העובדה שהמדינה חייבת לאפשר לאזרחיה השוהים באופן זמני או במקרה מחוץ לגבולותיה לממש את זכותם לקבוע את פני השלטון. הדרך לעשות זאת, בלי שכל ברוקלין תשתרך בתור לקלפי, היא פשוטה וקלה לביצוע. על משקל האמרה האמריקנית הידועה, שנטבעה לפני למעלה ממאתיים שנה, "אין מיסוי ללא ייצוג", יש לקבוע שאין ייצוג ללא מיסוי. מי שמשלם את מיסיו למדינת ישראל כחוק – יצביע בכל מקום בעולם. מי שאיננו משלם – לא יצביע. ספר הבוחרים של מדינת ישראל צריך להיות זהה לספר הנישומים שלה.

נכון שאז יפסיד הימין את קולותיהם הנכספים של תומכיו, בעלי הבוטיקים וחנויות החשמל במנהטן ובלוס אנג'לס, ואילו השמאל יזכה כנראה ברוב פתקי ההצבעה של השוהים בשנת שבתון, הסטודנטים והתרמילאים. כי רוב העוזבים את הארץ אמנם עומדים במבחן הפטריוטיות המתועב של שטרית, אבל מיסים הם משלמים רק לדוד סם. ומה עם אנשי "גוש שלום", "הבוגדים והמלשינים"? הם – כמו להכעיס – דווקא מתעקשים להישאר כאן. ועד שהשר ישי והיועץ רובינשטיין ישללו את אזרחותם, הם גם ימשיכו להשתתף בבחירות וגם יוסיפו להיאבק על דמותה המוסרית של ארץ אהבתם.