לשרון (ולמדינה) אין זמן

אחרי שסיים את הצילומים לעיתונים עם הטלה בידיו (זה שהיה מונח בעבר על הכתפיים), חזר אריק שרון מן הדיר אל המגדל של חוות השקמים. שם, אומרים הקרובים לו, הוא אוהב להתבודד ולחשוב. אם טרם ירד מהמגדל ההוא, הנה לפניו עוד כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן לפני שיחזור ללחוץ באי-רצון את ידיהם של חברי מרכז הליכוד הצובאים על לשכתו בירושלים.

על לא מעט תקופות בתולדות המדינה נאמר שהן גורליות והיסטוריות. למשל, ימי מלחמת העצמאות, ימי ההמתנה שקדמו למלחמת ששת הימים, בוודאי ימי מלחמת יום הכיפורים. שרון צריך לדעת, וכנראה גם יודע, שהשנתיים-שלוש הקרובות יהיו מכריעות והיסטוריות וגורליות. הוא האיש שהבוחרים החליטו כי ינווט את המדינה, לפחות בחלק מהזמן הזה.

במגדל (השן?) בחווה שלו הוא יודע, יותר מרבים אחרים, שאכן מחוגי השעון נעים קדימה מבלי לרחם עליו. עוד חודש, עוד שנה, תבוא ההכרעה שרבים כל כך רוצים לדחות אותה. מה שמוטל על כתפיו זו המדינה היהודית, לא הטלה מהדיר בחוות השקמים.

הוא יודע, גם אם אינו אומר זאת, שחזון ארץ ישראל השלמה ירד מעל הפרק, ונותר רק בכתבי ז'בוטינסקי ובשירי בית"ר ירושלים. בחיי היום יום שרון הוא פרגמטיסט אמיתי, מפא"יניק ברוחו, מי שהמשיך את מסורת המפלגה ההיא ותקע רגל ויתד בכל מקום אפשרי בארץ. הוא יודע שבקרוב מאוד יצטרך לקבוע את גבולות המדינה. הוא ירצה לכלול בתוכם את רוב היישובים והמתיישבים, אבל ייאלץ לגזור על רבים להתפנות. הוא משוכנע בהיותו אחד ויחיד שמסוגל להורות "להחזיר ציוד" ליישובים שכונן. כל מנהיג ישראלי אחר ייתקל בסופת רעמים.

הוא יודע, גם אם אינו מרחיב את הדיבור על כך, שהשלום עם הפלסטינים הולך ומתרחק, וכך גם חלומה הגדול של מפלגת העבודה וחזונו של השמאל. הוא, שלפני 49 שנים רדף בהרי ירושלים אחרי מנהיג כנופיות הרצח מוסטפה סמואלי, רודף עכשיו אחרי יורשיו סלאח שחאדה וראאד כרמי. כמי שזוכר עדיין היטב את ימי ה"פדאיון", יודע שרון שהשקט הנוכחי הוא זמני בלבד. אולי אפילו - חס וחלילה – הגרוע מכל עוד לפנינו. אלף גדרות ביטחון לא ימנעו את כל הפיגועים. דרכו של הטרור לחפש את הפרצות, שלעולם אינן חסרות.

שרון יודע, גם אם הוא אומר את ההפך, שהחברה הישראלית אינה יציבה עד כדי כך שיוכל לישון בשלווה בלילות. כן הוא ידוע שאין לו עם מי לעבוד בממשלה ובכנסת. הוא מתבונן בסלידה בפעילי הליכוד שנעים כמטוטלת, לפי הסקרים, בינו לנתניהו. הוא יודע שרבים מהם ימכרו את ירושלים תמורת תפקיד של מנהל סניף הדואר במלחה ג'. הוא בז עד עמקי נשמתו למפלגת העבודה ואינו מאמין למראה עיניו: 24 מפלגות במפלגה אחת. אין דין ואין דיין. איש הלא ישר בעיניו יעשה. כסוס קרבות ותיק הוא יודע שאין לו עם מי לצאת למלחמה המדינית על גורל המדינה. האנשים מימין מבהילים אותו לא פחות. בעיניו הוא האמצע האמיתי.

ולכן נגיע די מהר לבחירות חדשות. שרון אינו יכול להושיע את עם ישראל עם אפי אושעיה וזקוק להכרעה גם מול יריב קשה במחנהו, זה ש"גדול על המדינה", זה ש"הטיפשים" במרכז הליכוד עוד לא עמדו על גדולתו – וגם מול מפלגת העבודה. הבחירות צפויות הרבה לפני המועד הנקוב בחוק (אוקטובר 2003). למשל, בפברואר 2003. לשרון ולמדינת ישראל אין זמן.