איך עושה יום זיכרון?

אמריקה מתמודדת עם יום הזיכרון הראשון שלה שהוא לא חג קניות לאומי או סוף שבוע שבו יוצאים שוברי קופות חדשים. לנו זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל בארה"ב, שבה הכל נעשה לפי כללי הטקס, צריך להמציא עכשיו את הטקס הרלוונטי.

לאמריקנים, נדמה, לא כל כך ברור איך להתמודד עם יום הזיכרון הלאומי הזה. לפני כחודש הופסקו שידורי הטלווזיה במיוחד כדי להודיע שהתקבלה ההחלטה איך ייראה טקס יום הזיכרון הראשון בגראונד זירו: שילוב של דקת דומייה, קריאת קטעים ממורשת הקרב ומגילת העצמאות האמריקנית וקריאת שמות הנספים בה יתחיל ראש העיר לשעבר, רודי ג'וליאני. עצרות זיכרון והזדהות מתוכננות בכל רחבי ארה"ב, רובן מתוזמנות ל-8:46 בבוקר, שעון החוף המזרחי, השעה שבה החל הכל. אתרי זיכרון ספונטניים קמים בכל מקום. משחקי הבייסבול יעצרו לדקת דומייה וסרט הנצחה מיוחד יוקרן באיצטדיון. איש אינו רוצה להיתפס כמי שלא "עושה את הדבר הנכון", אבל מצד שני, מהו הדבר הנכון?

300 הצגות רלוונטיות

"איפה אתם ב-11 בספטמבר" היא שאלה שכיחה כאן בשבועות האחרונים. בעוד המוני ניו-יורקרים מחפשים את דרכם החוצה ממנהטן, נראה שחלק נכבד מכרטיסי החינם שחולקו על ידי חברות תעופה לתאריך הזה יביאו איתם לעיר את מי שרוצים לציין את יום השנה דווקא במקום ההתרחשות. העיר עצמה מציעה לנשארים ולמגיעים, במיטב המסורת הניו יורקית, עשרות אפשרויות"להעביר את היום" כפי שהגדיר השבוע מדריך "טיים אאוט". למשל קונצרטים ועצרות בפארקים ובכנסיות שונות, הקרנות של סרטים תיעודיים, וכמו לפני שנה - התגייסות של אמנים שכתבו ויציגו כ- 300 הצגות קצרות הקשורות לאירועי ספטמבר.

כוכבים רבים מעולם הבמה והמסך ישתתפו באירועים לציון יום השנה. בין השאר יתקיים בניו יורק מרתון תיאטרלי בהשתתפות שרה ג'סיקה פארקר ("סקס והעיר הגדולה"), מתיו ברודריק וקליסטה פלוקהרט (אלי מקביל). האירוע התיאטרוני יימשך שלושה ימים, ייקרא "The Brave New World Arts And Theater" ויכלול 50 מחזות חדשים, שירים וקטעי מולטי-מדיה שנוצרו במיוחד לרגל האירוע. מטרת האירוע לאחד ולעודד את התיאטרון האמריקני לחקור את שורשי הטרור ולגעת בשינויים העולמיים שהמתקפה גרמה להם. הכסף מהכנסות המופעים - שיתקיימו בבניין עיריית ניו-יורק - ייתרם לקרן למען ילדי ניו-יורק, המוקדשת לילדים שנפגעו מהמתקפה.

מופע תיאטרוני נוסף שיתקיים נקרא "מחזות של 24 שעות" בהשתתפותם של בילי קרודופ, מאריסה טומיי ורוזי פרז. האירוע יכלול מחזות קצרים שנכתבו, לוהקו ובוצעו בתוך 24 שעות ויתקיים בתיאטרון מינטה ליין בניו-יורק. בברודוויי מתלבטים המפיקים איך לציין את היום. מפיקים של תשעה מופעים, ביניהם "Hairspray" ו"The Producers", החליטו שההצגה חייבת להימשך למרות הכל. 13 הפקות אחרות ביטלו הופעות לטובת סולידריות עם הקורבנות ובני משפחותיהם. על דבר אחד הסכימו בברודוויי – כל התיאטראות יחשיכו את אורותיהם לדקה אחת בשעה 20:00, מנהג קבוע בברודווי בדרך כלל לציון מותו של כוכב.

בסוף השבוע הזה שוב הקימו ביוניון סקוור, בין המוני המשתזפים בשמש הקייצית, קיר זיכרון ולפניו שולחנות מצויידים בנייר ובטושים כדי לאפשר למי שרוצה לכתוב משהו. בכל העיר פזורים פוסטרים המדגישים שזה בסדר עם טרם התאוששתם מהשפעת המאורעות.

בקומדי סנטרל ממשיכים כרגיל

יום השנה מביא איתו גם חילוקי דעות לגבי היקף ותוכן שידורי הטלוויזיה. הטלוויזיה השנה לא ממש אפשרה לשכוח. לא עבר שבוע שבו לא שודרה כתבה או תוכנית שעסקה ביום עצמו או בהשלכותיו. ביום הזיכרון עצמו, צפוי מבול תקשורתי של כ-100 שעות שידור רלוונטיות.

תחת כותרות כמו "היום ששינה את אמריקה" מוצע מיגוון שידורי חדשות, פאנלים של מומחים וסרטי תחקיר וזיכרון. שלוש הרשתות הגדולות מציעות ספיישלים גדולים דוגמת "קונצרט למען ארה"ב", שמוגדר כ"הצדעה מוזיקלית ואמנותית לגיבורי האומה ורוחה הבלתי נשברת", בהנחיית טום ברוקאו והגברת הראשונה לורה בוש. הנשיא, ג'ורג' בוש, יעניק ראיון ל"60 דקות", תוכנית הדגל של סי.בי.אס, במסגרתה יספר על היום הנורא מנקודת מבטו האישית. פיטר ג'נינגס ינחה פורום בשם "תשובות לשאלות של ילדים" במסגרתו ידבר עם ילדים על היום ההוא.

חלק מרשתות הכבלים יחשיכו את המסך ב- 8:46 בבוקר למשך שעתיים, חלקן יעברו לדקת דומייה וחלקו יעברו לשדר את שמות הנספים לאורך שעה ו-43 דקות – פרק הזמן שחלף בין פגיעת המטוס הראשון להתמוטטות המגדל האחרון. CNN מציעה "מבט עומק בינלאומי" עם 15 שעות של שידור חי מגראונד זירו, הפנטגון ואפגניסטן. מעט רשתות, בהן ערוץ הילדים ניקלודיאון וערוץ הבידור קומדי סנטרל, ימשיכו בשידוריהן הרגילים על מנת לאפשר אלטרנטיבה לצופים שרוצים להימלט מהכל.

אולי אל תראו טלוויזיה

אגב, מחקר פסיכולוגי שפורסם לאחרונה מטעם מכון המחקר טריאנגל מצא קשר ישיר בין הפרעות פוסט-טראומטיות ומספר שעות הצפייה בטלוויזיה ב- 11 בספטמבר. האיגוד הלאומי לבריאות נפשית ייעץ לצופים למעט בצפייה במשדרים המיוחדים או "להסתכן בתחושות דיכאון, אפטיה ופחדים". כתחליף מציעים שם "להתנדב, להתעמל, לישון, ללכת לכנסיה, אבל בכל מקרה לא להרגיש מחויבים לצפות בטלוויזיה". האגודה גם פנתה לרשתות עצמן להתחשב במצב הנפשי של הצופים וביקשה להוסיף אזהרות על המסך לפני שידור תמונות קשות במיוחד, וכן לספק אינפורמציה במהלך השידורים על קווי תמיכה ,ייעוץ ומקורות עזרה נוספים.

החשש שהרשתות יגזימו בכיסוי משותף לרבים. "אנשים רוצים לזכור אך לא לחזור על האירוע" אומר פרופסור רלף איזרד מאוניברסית לואיזיאנה, שכותב ספר על הכיסוי החדשותי של אירועי ה- 11 בספטמבר. החשש הוא כי השידורים יחזירו את גל הפחד, שהתעמעם מעט בשנה האחרונה.

בקהיליית התקשורת הנטיה היא לשדר ולהראות. תפקידם, הם טוענים, אינו רק להזכיר, אלא גם לבחון את ההשלכות לעתיד. נשיא סי.בי.אס, לסלי מונווס, אמר לאחרונה שעדיף לטעות ולשדר יותר מדי מאשר לא לכבד מספיק את מה שקרה. ברברה קוקרן, נשיאת איגוד במאי החדשות בטלוויזיה וברדיו, טוענת שכל אחד יכול לבחור בכמה שעות לצפות ושתפקידה של הטלוויזיה לדווח, למצוא את הסיפורים מעוררי ההשראה, להזכיר ולשאול מה למדנו בשנה האחרונה.

גראונד זירו – דיסנילנד החדשה?

במידה מסוימת, הביקור ב"גראונד זירו", לשעבר מרכז הסחר העולמי, מקצין את הניגוד בין הצורך לעצור לרגע לבין הצורך להמשיך הלאה בחיים האמריקאיים. המוני אנשים עוצרים כשבידם שקית הקניות מ"סנצ'ורי 21", חנות הכל-בו שנושקת לאתר, כדי להשתתף בצער מול מאות הפתקים והתמונות שנתלו לזיכרון על גדר כנסיית סנט פול הסמוכה. מול אתר הבנייה עליו עמדו פעם מגדלי התאומים ממוקמים דוכנים המציעים חולצות, כובעים ואלבומי תמונות המנציחים את האירוע. צופה התקשר השבוע לערוץ הטלוויזיה המקומי "ניו יורק1" ושאל איך הוא יכול להפסיק לכעוס על מי שמתייחסים לאיזור כמו לעוד דיסנילנד. הפסיכולוגית ענתה: "עם הרבה סובלנות".