נחש אקזוטי

"תאמין או לא, אבל הקוברה היא המכונית המועתקת ביותר בעולם", כך מסביר לי אלן לובינסקי, יושב ראש חברת AC, בפגישה בבית קפה בצפון תל-אביב. והוא ממשיך - "בשנה אחת בונים בעולם יותר רפליקות של קוברה, מאשר AC ייצרה בכל ימיה. ומדובר בפחות מאלף יחידות שיוצרו בתור הזהב של הקוברה האמיתית, מ-62' עד 68'. אגב, הקצב הנוכחי נמוך משמעותית. אז נכון כי מצב זה חיובי מבחינתנו, כי אותם רוכשי רפליקות יחלמו שאולי יום אחד יוכלו לרכוש את הדבר האמיתי. אך מצד שני, הרפליקות כל-כך וותיקות כבר, עד כי הקהל עלול לשכוח כי היה גם מקור, בוודאי להתעלם מערכו האמיתי ואפילו להתקשות בזיהוי 'קוברה' של ממש".

קוברה?

כמו בכל אגדה ראויה לשמה, גם במקרה של האקזוטיקה המוטורית הזו מדובר באיש אחד בעל חזון, שידע בדיוק מה הקהל רוצה. החליט, שכנע, עשה וגרם לכך שהדגם האחד והיחיד יהפוך לאורח של קבע בכל ספר למכוניות ספורט קלאסיות. מדובר בקרול שלבי, חוואי מטקסס ונהג מירוצים מפורסם וכריזמטי בזמנו, אשר הצליח לשכנע את אנשי הכספים של קונצרן פורד לתחוב בחרטום מכונית ספורט נאה וקלילה בשם AC אייס, דו-מושבית פתוחה, מנועי V8 אמריקנים גדולים.

עד אז הונעה המכונית שנקראה "אייס", ונבנתה בעבודת יד מאלומיניום, על-ידי יחידות כוח ארכאיות. ולפתע פתאום, הפכה הקטנה הזו לחלומו של כל צעיר אמריקני הלהוט אחר השרירים החזקים של מיטב תוצרת דטרויט. המראה העגלגל, שהיה סקסי ופרוע, רק הוסיף לכך.

ואם אתם שואלים עצמכם מה הכוונה ב"שרירים" אמריקניים, הרי שכדאי להבהיר באיזה מנועים מדובר. זה החל עם מנוע ה-4.2 ליטר, והמשיך בדחיסת יחידת 7.0 ליטר ענקית עם הספק מרבי שנע בין 425 כ"ס ועד 500 כ"ס בגרסאות משופרות.

ומה זה עשה למכונית? ב-67' נחשבה הקוברה 427 (מספר המציין את נפח המנוע באינצ'ים מעוקבים) למכונית הסדרתית בעלת התאוצה הטובה ביותר בעולם, לאחר שהוכיחה כי נדרשות לה בסך הכל 4.2 שניות כדי להאיץ ל-60 מייל לשעה (96 קמ"ש). זאת בזמן שהמהירות המרבית אותה רשמה עמדה על 265 קמ"ש. מספרים יותר ממרשימים גם כיום.

ואגב, עם עתודות הכוח הבלתי נדלות בחרטום, הדיחה האגדה החדשה אפילו את פרארי הגדולה מתואר אלופת העולם למכוניות GT, והפכה כוכבת מסלול, בעיקר כמובן ב… ארצות הברית.

הקסם והחיקויים

וראו זה פלא. עם השנים התברר כי המראה הכל-כך טהור, פשוט ומאצ'ואיסטי, לא איבד מקסמו. עובדה היא כי חברות רבות בכל העולם מתפרנסות היטב מייצור העתקים לקוברה – מעניין, אך אחת הטובות שבהן, העונה לשם "אוטוקרפט", שייכת ל-AC עצמה. דוגמה נוספת הן סוכנויות "השכר מכונית חלום ליום" הפזורות באתרי תיירות אמריקניים כמו לאס-ווגאס, שם מככבת הקוברה ברשימת הדרושות לצד מכוניות חדשות מבית פרארי ופורשה. קרוב לוודאי שקוברות אלה, כמו מרבית האחרות הפזורות בעולם, אינן מקוריות…

הקשר הישראלי

ומה בכל זאת עושה לובינסקי בתל-אביב? מסתבר שהוא מבלה בארץ הקודש כשלושה חודשים בשנה. במקור הוא דרום-אפריקאי, מעונו הרשמי בבריטניה, אם כי בקרוב יהפוך זה למלטה. מאז 98' הוא אחד הבעלים ויושב הראש של חברת AC הוותיקה, אותה הוא מגדיר כיצרן הרכב הבריטי העצמאי הוותיק ביותר. ויש כמובן גם קשר יהודי שמביא אותו לכאן, איך לא?

"כאשר הוצגה הקוברה בשנות השישים, לא נרשמו זכויות כלשהן על העיצוב שלה, ולמעשה כל אחד יכול היה לחקות אותו. אנחנו החלטנו שלא להתערב, פשוט כי לא היינו מסוגלים לרדוף אחר כל אחד שמתחשק לו לרשום AC קוברה על יצירתו הפרטית. אז אנחנו פשוט ממשיכים הלאה."

בין לאומי

והלאה זה אומר מעבר תמוה במקצת לייצור המכונית באי מלטה, עליו סיפרנו לכם כבר בעבר. והעסק מסתבך עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון כי המנועים מגיעים מפורד אוסטרליה, ואילו חלק מהמזומנים הדרושים מגיעים מאגף המימון של… פולקסווגן אוסטרליה.

"אנחנו הופכים בין לאומיים בזמן האחרון" צוחק לובינסקי, אבל יש לו הסבר. "התכנית שלנו לייצר את המכוניות בבריטניה לא עלתה יפה בגלל עלויות גבוהות מדי, הן מבחינת כוח עבודה והן מבחינת אחזקת המפעל ושערי המטבע. אז נכון, מכוניות אלומיניום הרי יקרות וקשות לייצור ולכן יישארו בבריטניה, אבל אנו רוצים להתקדם וגם למכור יותר. לכן אנחנו מתכננים לעבור למרכב מסיבי פחם, שיהיה החומר המועדף במכוניות החדשות שלנו.

במלטה, להפתעתנו הרבה, גילינו ידע, מסורת וכשרון של בניה בעבודת יד, כנראה מכיוון שבונים שם כלי שייט רבים. מלבד זאת כוח העבודה זול יחסית, והממשלה מסייעת לנו. צריך להבין שבבריטניה לא אכפת לאיש אם נצליח או נתרסק. עבור מלטה לעומת זאת אנחנו מהווים מקור לגאווה, ולכן יסייעו לנו במענקים ותמריצים. נקודה נוספת קשורה לעובדה כי במלטה יש נמל גדול ומרכזי עבור כל אירופה, ובקרוב תהפוך לחלק מהשוק האירופאי המשותף".

ומה על אוסטרליה? "מבחינת AC, שהינה חברה זעירה, נוח יותר לעבוד עם פורד אוסטרליה. השוק האוסטרלי אינו גדול במיוחד, ופיתוח המוצרים איטי יחסית ואינו כולל שינויים תכופים. ענק כמו פורד אמריקה יכול לשנות רכיב במנוע כל שנה, רק כדי לחסוך דולר אחד. בכמויות גדולות זה הרי משתלם. לעומת זאת, שינוי שנחשב קטן אצלו נראה ענק ויקר עבורנו. חוץ מזה, גילינו באוסטרליה חובבי רכב נלהבים ואהדה עצומה ל-AC. זה מתחיל כמובן בפורד המקומית שנלהבת לעבוד אתנו, אך ממשיך גם לרחוב".

והקשר המוזר עם פולקסווגן? "כדאי לשים לב כי לא מדובר בקשר עם היצרן, אלא עם חברת המימון שלו. שם עובדים אגב גם אנשי פורד אוסטרליה לשעבר…"

ההיצע

בשלב זה כדאי להבהיר עוד מעט על המתרחש ב-AC. כאשר הם מדברים על "מכונית אלומיניום", הם מתכוונים למעשה לקוברה האגדית שמיוצרת ממש כמו ב-65', עם אותו ציוד בדיוק. "בשווקים מסוימים אפילו כתוב ברשיון שהיא מ-65'", מסביר לי היו"ר, ומוסיף כי זו מיוצאת בעיקר לארצות-הברית. "ואיך מתגברים על שלל התקנות?", אני מקשה. "ובכן, הקוברה מיובאת לארצות-הברית ללא מנוע כלל, ואילו הלקוח המקומי מוצא בעצמו יחידה מתאימה מתוצרת פורד. מלבד זאת, חשוב לדעת כי מכוניות אלה מיועדות בעיקר לאספנים, ועולות בין 110,000 ל-200,000 דולר כולל מנוע. קצב הייצור עומד בכל מקרה על פחות מאחת לשבוע - 39 מכוניות בלבד מתוכננות לשנה הבאה.

לעומת זאת, המכוניות החדשות שייבנו במלטה מכונות "אייס" (לגרסה הפתוחה שמזכירה את המקור) או "ממבה", עם מרכב סגור. מחירן ינוע בין 40,000 ל-60,000 דולרים, וכאשר ייכנס המפעל לקצב ייצור רגיל, יתגלגלו מפס הייצור 200-500 מכוניות לשנה.

המנועים בהם ייעשה שימוש יהיו מתוצרת פורד-פלקון האוסטרלית, אשר מושקת בימים אלה. מדובר בשישה צילינדרים בטור, בנפח של 4.0 ליטר. ההספק המרבי יעמוד על 320 כ"ס לגרסה עם מגדש טורבו, או 240 כ"ס למנוע אטמוספרי. וכן, תהיה גם גרסה לחובבי נוסטלגיה, עם מנוע V8 בנפח 4.6 ליטר ו-260 כ"ס, אך רק במרכב הסגור.

ובארץ?

ואיך אפשר בלי קשר ישראלי? יש כזה, ואפשר להירגע. לובינסקי אומר כי כבר שוחח עם אנשי מפעל המגנזיום בים המלח, לטובת שימוש בחומר האיכותי בשלדות החדשות. ובאותה נשימה הוא מזכיר כי אינו פוסל אפשרות להביא את AC לישראל. "ברור אמנם כי אם דבר זה יקרה, לא נמכור כאן כמויות גדולות. אך מבחינתי, אם נצליח למכור כאן שמונה מכוניות בשנה בלבד, זה יהיה הישג אדיר. כעת, כאשר המכוניות החדשות שלנו זולות בהרבה מהמקור, זה בהחלט אפשרי". עם זאת, חשוב לציין כי כאשר הוא אומר "זולות", הכוונה אינה תג-מחיר עתידי של פחות מ-200,000 שקלים. מצד שני, עבור אקזוטיקה, אם בכלל קיימת, נדרשים אצלנו לשלם מיליונים…

בכל מקרה, וכדי למנוע ציפיות שווא, לובינסקי אינו ממהר. יבוא מסודר של המכונית הזו לארץ, אם בכלל, אינו צפוי אלא בעוד מספר שנים. "קודם כל אנחנו צריכים להתבסס באירופה ובאסיה ולייצב את המפעל. רק אחר כך יהיה לנו את הזמן להתעסק עם ישראל". במהרה בימינו.