הממשלה השליכה את ערפאת לצינוק

אחרי פיגוע התופת אתמול (ה') בתל אביב החליטה ממשלת ישראל להנחית עוד מכה על שרידי הרשות הפלסטינית הישנה, בתקווה שזו תהיה המתת החסד של האיבר המדולדל הזה.

ה"מעצר הפתוח" של ערפאת במוקטעה הפך אתמול לצינוק. בלי מבקרים, בלי מצלמות זרות, בלי הצהרות, בלי ישיבות ממשלה פלסטיניות ועליות לרגל. זוהי הדרך האלגנטית ביותר שמצאה ממשלת ישראל כדי למחוק אותו מן המפה הפוליטית. יתנו לו מים, מזון, חשמל. נקודה. וזו עדיין לא המילה האחרונה: המתכנן הצבאי מחזיק בכובע עוד שפנים יצירתיים בתחום המצור המתגלגל.

פורמלית, החליטו אתמול ראש הממשלה ושר הביטחון להטיל מצור הדוק על המוקטעה, כפלטפורמה להחלטות הממשלה שיבואו בהמשך לגבי גורלו של ערפאת. סביר להניח, שאם היתה מתקבלת החלטה מיידית לגרש אותו, לא היה זוכה המצור הזה לכיסוי תקשורתי רחב כל כך. נכון לעכשיו, מדובר בטבעת חנק ללא מגבלות של זמן וצורה.

עכשיו מתחילה מלחמת עצבים: כמה זמן תוכל ממשלת ישראל לכלוא את האיש מול הלחצים הבינלאומיים שיופעלו עליה? בינתייים, מצבו של ערפאת הוא כזה שממשלת ישראל יכולה להרשות לעצמה להקפיא אותו.

האיש הזה הצליח להמאיס את עצמו על חצי הגלובוס, כולל על חלק גדול מן הסובבים אותו ברשות הפלסטינית שמתפללים שהוא יילך כבר. גם אנשיו לא מאמינים שהוא יערוך בחירות בינואר, שיקים קבינט עם אנשים נקיי כפיים או שיעשה רפורמות ביטחוניות ואחרות.

החלק האירוני בסיפור הזה הוא שלרשות אין כבר קשר ישיר – לא במעשה ולא במחדל – לרצף הפיגועים של היומיים האחרונים. לגוף המנוון והמתפורר הזה אין שום השפעה על המתאבד מן הג'יהאד האיסלאמי באום אל-פאחם, או על המתאבד מן החמאס אתמול בתל אביב.

שני הפיגועים הללו – שהתרחשו אחרי שישה שבועות של שקט יחסי – יכולים היו להתרחש גם לפני שבועיים או בעוד שבועיים. אלה הם "פיגועי הסתגלות": הצד השני הסתגל ללחץ המסיבי שמפעיל הצבא בשטחים, והוא חוזר לייצר טרור.

הלחץ שהפעיל הצבא בשלושה-ארבעה החודשים האחרונים נתן פירות. על הגדרות ברצועת עזה נהרגו בחצי השנה האחרונה מאה וחמישים מחבלים. בשלושת החודשים האחרונים עצר צה"ל כמעט אלף איש בגדה. לילה לילה נערכים שם סיכולים ומעצרים של כ- 50 איש כל פעם.

בחודשים האחרונים הצליח השב"כ לחסל כמעט את כל צמרת הזרוע הצבאית של החמאס. החמאס נחלש עד כדי כך שגם הוא נכנס ללבטים: האם להצטרף ליוזמת הפסקת הפיגועים של התנזים והפת"ח. אלא שבשדה הזה צומחים תמיד עשבים שוטים חדשים: תאי טרור מתחדשים, צעירים נוספים נשאבים למערכת הטרור. הם פחות מקצועיים ולוקח זמן עד שהם מצליחים להפיק פיגוע. כך שברישומי השב"כ – למרות ההפוגה – לא ירד לרגע אחד היקף ההתרעות לגבי הכוונות של גופי האופוזיציה כמו הג'יהאד האיסלאמי והחמאס לייצר פיגועים. כשאין פתרון מדיני לטרור – הצבא נמצא כל הזמן במירוץ מול ההסתגלות של התאים וההתארגנויות.

גם לרצון של הפת"ח והתנזים להגיע להפסקת אש ולכרוזים שהם מפיצים היו השפעה, שאין לזלזל בה, על ההפוגה הממושכת יחסית, שארכה כשישה שבועות.

מה שצריך להדאיג אותנו הוא שאת תאי הטרור הפלסטיני-איסלאמי כבר מזין – ובעתיד יזין עוד יותר – דלק חדש: דלק העימות עם עיראק. מניסיון 91', הלהט הלאומני-דתי סביב המכה האמריקנית הצפויה על עיראק מצרף למעגל המפגעים הקבוע פנים חדשות. אז קראו להם "סכינאים" שביצעו כבודדים פעולות ייאוש. אז גם פרחה תופעת החיילים הירדנים ממוצא פלסטיני שחצו את הנהר כדי לרצוח ישראלים. היום עלול הלהט הזה לייצר עוד מתאבדים. העיראקים יעודדו את הטרור הזה הן באמצעות תאים פרו-עיראקיים מאירגונו של אבו-אל-עבאס המסתתר בעיראק, תאים היושבים בשטחים, גם אם במספרים קטנים. אפשרות שנייה – לעודד טרור באמצעות ההשפעה של הכסף העיראקי המוזרם למשפחות החללים הפלסטיניים. ייתכן שהפיגועים האחרונים הם כבר ניצניה של ההשפעה העיראקית.