מחשב חדש: צגים וכרטיסים גרפיים

בימים כתיקונם, קניית צג היא השקעה לכל דבר. צג טוב יכול לשרת אותך במשך שנים - גם עם המחשב הבא, אולי אפילו זה שאחריו. לכן, השקעה בצג איכותי יותר תמיד משתלמת. הבעיה העיקרית עם צגים היא שהם יקרים. ההוצאה על צג בסיסי יכולה להגיע ל25% ויותר מסך ההוצאה על המחשב, איפשהו באזור שבין 700 ל-1000 ש"ח כשמדובר ב17- אינטש. צג 19 אינטש טוב, יכול לעלות פי שניים או שלושה. ולמרות שבאופן תיאורטי זו עשויה להיות השקעה טובה יותר לטווח הארוך, בטווח הקצר יכול להיות שתרצה לשמור את הכסף שלך למטרה אחרת.
אם רוצים לחסוך, יש כמה אפשרויות. ראשית, אם יש לך כבר צג, אפשר להסתפק בקניית המחשב החדש ולדחות את קניית הצג לימים טובים יותר. שנית, אפשר להסתפק בצג פחות מתקדם - קטן יותר, בעל גודל נקודה גדול יותר, וללא מרקע שטוח. צג כזה יעלה 300-600 ש"ח פחות, ובעוד שנתיים או שלוש תוכל להחליף אותו אם תרצה. בינתיים הוא יעשה את העבודה. מה שלא כדאי לעשות בשום אופן הוא לרכוש צג 15 אינטש. אין שום סיבה טובה לעשות דבר כזה.
יש הרבה דברים שאפשר לבדוק כשמחפשים צג, אבל אם אנחנו מגבילים את הציפיות שלנו למינימום, יש שלושה דברים שחשוב לשים אליהם לב: גודל הנקודה (Dot Pitch), הרזולוציה, ותדר הרענון.
כמעט כל צגי ה17- אינטש שנמכרים היום תומכים ברזולוציה של עד 1280x1024, אבל את רוב המשתמשים, ברוב השימושים, ובמיוחד בגודל האלכסון הזה, מעניינת יותר התמיכה ברזולוציה של 1024x768. חשוב יותר הוא תדר הרענון הנתמך ברזולוציה הזו - לא תדר הרענון המקסימלי (שהוא תמיד גבוה יותר), או תדר הרענון ברזולוציה המקסימלית (שהוא תמיד נמוך יותר). מה שחשוב הוא שהצג יוכל לספק תדר רענון אנכי של לפחות 80Hz ברזולוציה של 1024x768. גודל הנקודה הסטנדרטי לצג 17 אינטש הוא 0.27 מ"מ, וכל הממעיט הרי זה משובח. חשוב רק לבדוק שהנתון מתייחס לגודל הנקודה האופקי (האנכי תמיד קטן יותר).
וכדאי לנסות לראות את הצג שאתה חושב לקנות אצל מישהו שכבר קנה כזה, או אצל הספק ממנו אתה חושב לקנות. אם הוא לא מרצד לך, העיניים לא דומעות כשאתה יושב מולו, ושם היצרן שלו לא נשמע כמו "אדידוס", אז קרוב לוודאי שאתם תסתדרו. מצד שני, אם אתה יושב שעות רבות מול המחשב בכל יום, אל תתפשר על איכות.

הכרטיס הגרפי

אם בחרת עבור המחשב שלך לוח-אם משולב, שכולל כבר מתאם גרפי, יעבור מן הסתם זמן עד שתרצה להשקיע בכרטיס גרפי נפרד. אבל אם אתה מעדיף להשקיע עוד קצת ולקבל כרטיס קצת חזק יותר, אולי תופתע לגלות שלא מוכרחים להשקיע בכרטיס כזה אלפי שקלים. נכון, הכרטיסים החדשים עם ערכות השבבים המתקדמות של ATI וnVidia יתנו לך ביצועים גבוהים משמעותית. אבל בשבריר העלות תוכל לקבל כרטיסים לא רעים.
כרטיסים ישנים יותר ממשפחות GeForce, Radeon ואפילו Riva TNT וVoodoo, יספיקו כדי להריץ בצורה סבירה עד טובה חלק גדול מהמשחקים החדשים. אם אתה תקוע עם כרטיס גרפי מיושן, זה עשוי להיות גם שדרוג משתלם מאד, ולא יקר מדי.
במחיר של כ300 ש"ח, תוכל כבר לקבל כרטיס סביר בהחלט. כמו V7100 Low Profile של Asus, המבוסס על ערכת השבבים MX400 של nVidia. תמורת כמאה שקלים נוספים, תוכל כבר לקבל כרטיסי GeForce 4 בסיסיים. אמנם לא של היצרנים הגדולים, אבל הביצועים דומים למדי.
במחירים נמוכים יותר, אפשר למצוא כרטיסי MX200, Radeon, ואחרים, בעיקר של יצרנים מהמזרח הרחוק. למרות הדימוי הלא יוקרתי, חלקם מפתיעים לטובה. אם חשובים לך בעיקר הביצועים במשחקים, תוכל ללכת על כרטיס מבוסס שבב Kyro II. אם אתה משתמש במחשב ישן יחסית, ומחפש מציאות, תוכל לקחת אחד מכרטיסי TNT2 או Voodoo.
כרטיסים מבוססי Riva TNT2 עשויים להפתיע. בחלק מהמקרים, הביצועים שלהם נושקים לאלו של כרטיסי סדרת MX של GeForce 2. כדאי רק ללמוד את ההבדלים בין הגירסאות השונות של הערכה (אפשר למצוא פרטים בכתובת www.nvidia.com). גירסת M64, למשל, איטית משמעותית.
כרטיסי Voodoo 4500/5500 מציגים ביצועים דומים לכרטיסים המהירים יותר ממשפחת GeForce 2, ולפעמים אפשר למצוא אותם במחירים מגוחכים. זה דורש קצת חיפוש ותעוזה, כמובן, כי 3dfx כבר מזמן לא קיימת וכמובן שאי אפשר לקבל שירות או תמיכה בכרטיסים הללו. מצד שני, אם תמצא מישהו שרוצה למכור כרטיס משומש כזה, תוכל לקבל אותם בפרוטות.

כתבה זו הנה כתבה שניה בסדרת כתבות במדריך לרכישת מחשב חדש.