אלוהים לא יעצור אותו

אז ככה. מכוניתו של שר הדתות, אשר אוחנה, נצפתה היום נוסעת בפראות בכביש לכיוון חיפה, עוקפת מכוניות מימין ומשמאל, יורדת לשוליים, עוברת על המהירות המותרת. הניידות שהוזנקו כלפיה נתקלו באין-תגובה רועמת, ישר ממפלט הוולוו. השר הגיע ליעדו, הניידת הסתובבה לאחור. נגמר הסיפור.
שערוריה? לא בדיוק. דובר השר מסביר כי המכונית נסעה כחוק, ומייחס לשוטרי מתנ"א עיוורון זמני או קבוע, וחוץ מזה, גם אם עברה מכונית השר על המהירות המותרת (והיא לא, כמובן), שמורה לשר זכות יחידים שלא לעצור לאיש - גם לא לאנשי משטרת התנועה – בגין (תחזיקו חזק) "סיבות ביטחוניות". כך לפחות דובריו הנמרצים של השר.
במילים אחרות: קודם כל הם לא אשמים בשום דבר. אבל גם אם כן, המצב הביטחוני מאפשר להם לעבור על החוק (שעליו לא עברו, כאמור), מכיוון שהשר מהווה כנראה יעד פוטנציאלי להתנקשות. באמת?

באמת!

אם אתם לא ממש מבינים, זה בסדר. כל העסק הזה מסריח מהראש עד הזנב. ראשית, אנשי המשטרה לא מודעים להנחיה כלשהי, גם בעלת "רקע בטחוני", המתירה לרכב להשתולל בכביש, ולא לשעות להוראה לעצור. שנית, אם השר כה מיהר ליעדו, וממילא הוא יעד פוטנציאלי לפגיעה, עד כדי אי ציות להוראות שוטרים, מדוע לא השתמש בציר-עוקף-כביש, נגיד, מטוס קל?
שהרי מדוע נידונו נהגים נטולי וולוו ומערכת כריזה וצ'קאלקה כחלחלה (ומאבטח ונהג והוראות שב"כ) לסכן את חייהם? מה רע עשו? עקיפה מימין היא מהלך הנחשב למסוכן, אבל עקיפה בשוליים במהירות תלת-ספרתית? אם אתם שואלים אותי, מישהו היה עסוק כאן בהתנקשות, והיעד לא היה השר, אלא נהגי ישראל.
אם השר מחליט לשים את נפשו בכפו, להסתכן בנסיעה בכביש (וזה מסוכן לעיתים, באמת…) ולקבל במקביל אישור מיוחד שלא לעצור משום סיבה - חזקה עליו שלא יסכן גם אחרים. מבחינה זו, אין מכונית השר שונה מפצצה מתקתקת, הדרוכה לרגע בו נהג אחר יבלום לפתע, או יסטה ממסלולו. במהירות גבוהה ובנהיגה פרועה - המשמעות יכולה להיות בקלות תאונת שרשרת רבת נפגעים.
וכל זה על מה? מקורות מהימנים מדווחים לי שכבוד שר הדתות אכן מיהר מאד ליעדו. אני רק מקווה שהיעד לא היה ארוחת צהרים, אלא יעד חשוב ודחוף וקריטי, פיקוח נפש ברמה לאומית לפחות. שכן נראה כי לכבוד השר היה באמת שווה למות בשבילו - או לסכן חייהם של אחרים.