בעיניים מושפלות
היחסים עם הבית הלבן הם תחום האחריות האישי של שרון. הם גם הישגו הגדול ביותר כראש ממשלה. הטעות בהבנת ממדי הכעס בבית הלבן כולה שלו
לפני קצת יותר משנתיים, כשראש הממשלה ברק הורה לצה"ל לסגת מדרום לבנון, כתב ראש האופוזיציה, אריאל שרון, רשימה למוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", שכותרתה "בעיניים מושפלות".
שרון ביקר קשות את הבהילות שבה בוצעה הנסיגה. איפה תודעת ההרתעה, שאל. איפה השמירה על כבוד ישראל. "אנחנו עם של קיצוניות", קונן. "ההשפלה והבושה של אתמול הפוכים במלל שפתיים לניצחון הגדול של היום".
אבל מה שכותבים משם, מכיסא ראש האופוזיציה, נראה לגמרי אחרת מכאן, מכיסא ראש הממשלה. שרון יכול היה לדעת מראש, שהמחזה במוקטעה אתמול לא יהיה שונה, מבחנת האווירה, מהתמונות המביכות שליוו את נסיגת צה"ל מלבנון. הוא ידע, ואף על פי כן החליט להימנע מעימות עם הנשיא בוש, לספוג את העלבון ולהתקפל. החלטה כזאת דורשת אומץ לב. היא עומדת לזכותו.
למרבה הצער, היא הנקודה היחידה שעומדת לזכותו בסיפור הרע הזה. השתלשלות פרשת המוקטעה מעלה סימני שאלה כבדים לגבי שיקול הדעת של הממשלה וראשה.
הכל התחיל בפיגוע הרצחני של החמאס בתל-אביב. שרון היה נסער. הוא דרש תגובה קשה ביותר, גורפת. הוא חשב על רצועת עזה. צה"ל, שחשש מפני מבצע חפוז, עתיר נפגעים בשני הצדדים, בעזה, העדיף מבצע נטול סיכון צבאי במוקטעה. בדינמיקה שנוצרה בין שרון, בן אליעזר וראשי זרועות הביטחון, ההצעה הזאת נתפסה כפשרה.
אבל שרון לא הביא בחשבון את הלחץ שבו נתון המימשל האמריקני. הנשיא בוש מרוכז עכשיו רק בנושא אחד: המתקפה על עיראק. הוא נתקל בקושי גובר לגייס לצידו את העולם. הוא לא יכול להשלים עם פעולה כלשהי של ישראל, בת החסות, שמפריעה לקמפיין העיראקי. מה גם שהפעולה הזאת – הרס ברוטאלי של מעוז שלטוני – משודרת בכל ערוץ טלוויזיה בעולם.
היחסים עם הבית הלבן הם תחום האחריות האישי של שרון. הם גם הישגו הגדול ביותר כראש ממשלה. הטעות בהבנת ממדי הכעס בבית הלבן כולה שלו.
הלקח לעתיד: המפתח לכל הסכם במזרח התיכון מצוי בידי בוש, ורק בידיו. לא ממשלת ישראל, לא הכנסת, לא התקשורת הישראלית, רק בכירה אחת בבית הלבן, ושמה קונדוליסה רייס. אולי יותר מכל ראש ממשלה שקדם לו, נזהר שרון מעימות עם וושינגטון. מעניין מה יכול היה בוש לחולל בהשפעה העצומה שיש לו כאן, אילו רצה.
מעז לא יצא מתוק
הטעות השנייה של שרון היתה בהבנת התהליכים הפנימיים בצמרת הפלסטינית. במידה שהיה סיכוי לדחוק את ערפאת לקרן זווית, להמאיס אותו על עמו ועל העולם, הוא נקטע בגלל הרס המוקטעה. אנשי הצבא והמודיעין שהשמיעו באוזני שרון ובן אליעזר הערכות לפיהן המצור על ערפאת רק יאיץ את סילוקו, טעו טעות מקצועית גסה. הם הוליכו את השניים שולל.
לכך נוספו תרגילי השפלה ילדותיים (מניעת פאסוליה, למשל) שהיו אמורים להוריד את הנצורים על הברכיים, אבל במקום זה הפכו את ישראל למשל ולשנינה. לשכת ראש הממשלה היתה אחד המקומות היחידים בארץ, שהאמין שמעז ייצא מתוק. עד שדובי פגש בקונדוליסה.
צריך לקוות שבעולם הערבי, ובמיוחד בארגוני הטרור הפלסטיניים, לא תתפרש הכניעה של ישראל במוקטעה כסימן לחולשה. מי ששמח היום לאידה של ממשלת ישראל חושב קצר.
ניהול מלחמה מול טרור איננו מעשה פשוט. הבטן דורשת פעולה. הרחוב דורש פעולה. לפעמים גם השכל הישר דורש פעולה. פעמים מספר בעבר העלה שרון הצעות גורפות מהבטן, ונבלם בדיון עם הצבא, או במליאת הממשלה. ככל שהתמשך הדיון נרגע שרון. תהליך הבלימה המוזר הזה הופעל גם בפרשת המוקטעה, אבל הניב פרי באושים.
אם אכן תפרוץ מלחמה בעיראק, ואם ישראל תותקף בנשק לא קונבנציונלי, ההחלטה שממשלת ישראל תידרש לה – האם להגיב, ובאיזה נשק – תהיה קשה יותר. אוי לנו אם היא תתקבל באותה הדרך אומללה שבה התקבלה ההחלטה על הרס המוקטעה.
