עגבניות, מרווה ואהבה
מה מבשלים כדי להגיע אל ליבו של אהוב? מוס שוקולד מפואר? עוף בנוסח קייב? קורן ברד? ואולי סתם דג בקלה? מתכון ושיעור על אהבה
הנה סיפור קטן על אהבה ואוכל, או אם תרצו – סיפור על עגבנייה, בקלה וקישואים. הכל, כמו תמיד, בעיני המתבונן. אני מקווה שבין המתבוננים הפעם מצויים גם "אוהד מושבע", מחד – ו"אלעד" מאידך, שניהם מגיבים עירניים לכתבה מן השבוע שעבר. ותודה על כל התגובות. תודה מיוחדת לאלעד על ההשתדלות.
לאיש אחד בחיי יש קמטי צחוק עמוקים, חרוצים ושזופים סביב עיניו. שערו מכסיף וגומותיו מרבות להופיע בעת חיוכו. אני לא עומדת בפני הקסם, ומיד רוצה לבשל לו. כיוון שלמדתי כבר דבר אחד או שניים על אהבה, בישול, פיתוי ואגו – תרשו לי לחלוק מעט מנסיוני עמכם.
זה מתחיל בהתאהבות הגדולה הראשונה ובמוס שוקולד מפואר, עשיר ועתיר ברנדי צרפתי משובח שיועד לאיש אחר, נער בעצם, כשגם אני הייתי נערה. דירת הסטודנטים הראשונה שלי זרחה באור-יקרות בקיץ ההוא. ירושלים יודעת להאיר פנים לאהבות חדשות.
הדרך אל ליבו נדמתה כסלולה לגמרי אחרי העוף בנוסח קייב, והוא אהב את המוס שלי אהבה עזה, ואפילו התנשקנו בטעמי שוקולד מובהקים, ואז, לפני שהלבין ונשמט לרצפת האבן חסר הכרה, עוד הספיק ללחוש לי שצריך אמבולנס, ומייד ל"הדסה".
בחדר המיון החלו הדברים להתבהר. הוא לא ידע כיצד לומר לי, לפני כן, שמחלה נדירה מלווה אותו מלידה, ושאלכוהול אסור עליו כפי שציאניד אסור עלי. הוא לא זיהה את טעם הברנדי. אני לא ידעתי לשאול, בזמן הנכון, את מה שיש לשאול לפני שמבשלים לזולת מקסים – ובעצם, לכל אחד: מה אתה אוהב באמת? מה אתה שונא? מה אסור עליך?
זה קרה לפני רבע מאה לפחות. מאז התברר לי כי מוס שוקולד אפשר לעשות בדרכים שונות, ואת המשובחים שמוסים אפשר לרקוח בלי טיפת אלכוהול. האהבה ההיא לא נסתייעה, אבל בעקבותיה באו אחרות, שונות זו מזו. כל איש וטעמו.
האיש שפעם היה ילד בוואגדודו, בירתה של מדינה אפריקנית ששמה העכשוי הוא בורקינה פאסו, אהב את ה"פולה רוטי" של יום א'. בסך הכל עוף בגריל, אבל בצרפתית. חלפו שני עשורים בין העוף לבין היכרותנו, אני מעולם לא ביקרתי בוואגדודו, אבל מתוך שמחה למדתי למצוא עוף בלאדי, למשוח אותו בתערובת של מיץ לימון, מלח גס ורסק פלפלי סודנייה, ולשלוח לבעירה מהירה כדי שיהיה בדיוק, אבל בדיוק, כמו בילדות.
איש אחר, שפעם היה ילד בסוואנה, ג'ורגיה, התגעגע לקורן ברד של חג ההודייה. מעולם לא ראיתי קורן ברד, והוא לא ידע להסביר כיצד. כיוון שכבר גדלתי ולמדתי לשאול את אהובי שאלות ישירות וברורות, שיחזרתי מתוך זכרונו פשטידה רטבובית אבל טעימה להפליא שהגיחה מקלחת ברזל שחורה, נחתכה לפיסות גדולות ונתחבה בתוך חלל בטנו של תרנגול הודו שהגיע אל שולחן החג בדיוק עם הדמעות של האיש.
אבל מה אעשה כעת באיש כסוף השיער עם הגומות, שילדותו בגליל, וכשאני שואלת, מה אתה אוהב לאכול, הוא מצטחק ואומר: "רק את הדברים הכי פשוטים בעולם. עגבניות, קישואים, דג בקלה".
אני יכולה להציע לו התוודעות מהירה לבף וולינגטון מושקע. נתח פילה בקר מיושן, מחובק ומלופף בכבד אווז, מנוקד בכמהין, עטוף בבצק עלים שנולד במטבחי, אפוי כהלכה ומוגש עם ציר יין עשיר וניחוחי. אני יכולה ליצור עבורו, מתוך אהבה, נזיד דגים מסובך, בוייבז שכמותו לא טעם בישראל. עוד אפשר להפליא באוייסטרים מנוקדים בקויאר, בקדירת פירות ים ובתוכה גם לובסטר חצוי. האמינו לי – אני יודעת לעשות את זה. עשיתי את זה. לא עוד.
והנה השיעור שלמדתי על אהבה: שארוחה לאדם אהוב טעונה היכרות עם הזולת, ושאין כל צורך להרשים או להפעים את החיך במיומנויות שמעידות משהו על המבשלת. יש להקשיב כדי לענג. וכששומעים "עגבניות, קישואים ובקלה", במקום ללמוד מכך על אישיותו של הזולת כמי שאינו יודע לאכול, אפשר להמשיך לחייך לעבר הגומות מצידו השני של השולחן ולהגיד, "קבענו ליום רביעי?"
בקלה, איפוא. הנחות שבקפואוני הסופרמרקט. נראה מה נעשה בו. אולי תבשיל עם קישואים, עגבניות, מרווה ואהבה?
חומרים:
1 ק"ג פילה דג בקלה קפוא
מעט קמח
מיץ מ – 5 לימונים עסיסיים
חופן גדול של עלי מרווה
חופן צנוברים איכותיים, מן הזן המוארך
1/3 כוס שמן זית
עשרה קישואים קטנטנים ומוצקים מאד – אבל ממש קטנטנים, בבקשה
שן שום אחת, יפה אבל מעוכה לגמרי
6 עגבניות תמר
מיץ משתי מנדרינות
מלח, פלפל שחור גרוס טרי
הכנה:
מפשירים את הבקלה לאט, בתוך המקרר. זה ייקח לפחות 24 שעות, וזה ישמור היטב על מרקמו של הדג. פורסים לנתחים לא גדולים מאד, מזליפים מיץ לימון, ממליחים ומניחים בקערה לפחות לשעה.
בתום השעה, צריך שיהיו בידינו קישואים פרוסים לא דק מדי – לעיגולים בגודל חצי סנטימטר. עוד צריך לקלף את העגבניות, לחתוך אותן כמו לסלט קטנטן ולהיפטר ממרבית המיץ שלהן.
במחבת גדולה וכבדה, מחממים שמן זית. משליכים פנימה את הקישואים, מפלפלים וממליחים מעט, מטגנים תוך כדי ערבוב על אש גבוהה, בערך 5 דקות עד שהם מתחילים להשחים. מוסיפים את הצנוברים, ואת עלי המרווה – אפשר לקרוע אותם אם רוצים – ומטגנים תוך ערבוב נמרץ עוד דקותיים לכל היותר. מוציאים את כל תוכן המחבת, כולל צנוברים, בכף מחוררת, ומניחים בקערה, שיתקרר מעט.
מייבשים את הדגים היטב ומקמחים מעט. מחממים שוב את השמן שנותר במחבת ומטגנים אותם משני צידיהם עד להזהבה, בערך 3-4 דקות לכל צד.
מוצאים טס הגשה יפה, מסדרים עליו את נתחי הדגים, מפלפלים, מסדרים מעל עיגולי קישואים שחמחמים. חכו, לא גמרנו.
מסננים את השמן שבמחבת מכל שארית של ג'יפה, ומחזירים למחבת. מחממים מעט, זורקים פנימה את קוביות העגבניות הקטנטנות, מוסיפים שן שום מעוכה, מטגנים בדיוק דקה, מוסיפים מלח ופלפל ויוצקים פנימה את מיץ המנדרינות. ועכשיו שופכים את כל תוכן המחבת על טס הדגים. לעולם לא תדעו כמה זה טעים אם לא תנסו לבשל ולהתאהב בניגוד מוחלט לכללים מוכתבים.
לשאלותיכן, בנות: איך אפשר גם לעשות את זה וגם להריח כמו שדה פרחים באדיבות קנזו? פשוט: מקלחת אחרי הארוחה, ועוד זילוף של קנזו. וכן, הוא ישמח לסבן אותך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
