לא לכבוד הנשיא

אין דרך יפה להגיד את זה: האתר החדש שהשיק בית הנשיא בימים אלה, הוא, במקרה הטוב ועם הרבה איפוק, מוצר מאוד לא מכובד. נו, אז מה? חסרים באינטרנט אתרי חלטורה, במיוחד מתוצרת ישראל? לא, לא חסרים, אבל תודו שההיבט העקרוני שבעניין מחייב להקדיש לו כמה מילים, מעבר לסקירה תמציתית ב"עלו ברשת". האינטרנט כבר מזמן אינו בן חורג בתרבות העולמית, ודאי שלא בארצות המערב, ודאי בישראל.

ההתייחסות המזלזלת לאתרי הבית ברשת, שאפיינה חברות, אירגונים ומוסדות רק לפני שנים ספורות, הפכה מזמן להשקעה רצינית של מחשבה, יצירתיות וכסף. האתרים מוקפדים ומעוצבים, ומטרתם לסייע בהעברת מסר ברור ובהיר, ולשרת את הגולש וכמובן את בעל האתר.

אתר-הבית של נשיא מדינת ישראל, עם כל הכבוד, לא יכול להיות חלטורה. הוא אמור להיות חלון ראווה: למוסד המורם-מעם, לחברה הישראלית, לממלכתיות. התכנים מוצגים גם בערבית ובאנגלית (בסיסית ועילגת למדי), ודי בהרצת מילת מפתח נשיאותית במנוע החיפוש גוגל כדי להקפיץ את האתר הזה לצמרת רשימת האתרים הישראלים המוצגים למשתמשים בעולם.

אז בואו נראה מה יקבל גולש כזה. מעבר לבעיות הנוגעות למבנה, לאסתטיקה ולעיצוב, הלוקים בחובבנות, אתר הנשיא לוקה קשות בחנפנות, באי הבחנה בין עיקר לטפל, בחוסר ליטוש וגימור, ובהתעלמות מוחלטת מצרכי הגולש. עצם השקתו בימים אלה, ללא התייחסות למצב" במקום מרכזי, מעידה על בעיה מרכזית: חוסר סינכרוניזציה בין בוני האתר לבין הקליינט, דהיינו הנשיא, והקהל, דהיינו העם.

שירות רע מאוד לנשיא

אתר בית הנשיא הזה עושה שירות רע מאוד לנשיא קצב, דווקא משום שהוא כל-כך מתאמץ לרוממו ולפארו. הטקסטים המחניפים (בלישכתו הצנועה מתארחים שועי עולם ואזרחים), נוטים להאדיר הגדרות ולהוסיף קישוטי שפה מיותרים, מתוך מגמה לשרת טוב יותר את הנשיא - אך התוצאה הפוכה. דוגמה: בעוד שבאיזור הנשיא באתר הכנסת הוא מוגדר בפשטות ראש המדינה", באתר של קצב הוא מוגדר: מכהן במשרה השלטונית הרמה ביותר במדינת ישראל. עומד בראש העם והמדינה.

גם בפרק הסמלים יש עיסוק מיותר עד אובססיבי בעניין התרועות הרשמיות (יש קבצי MP3 למי שממש חשוב לו להבחין בין "תרועת הכבוד", לבין תרועת ה"הקשב"). ובפרק העוסק בנשיאי ישראל בכל הזמנים, המציג קטע קצר אודות כל נשיא, זוכה קצב - והוא בלבד - לתוספת מוזרה בסוף הקטע אודותיו: מסמך קורות חייו, כפי שהועתק מאתר הכנסת.

התוספת המיותרת הזו מעוררת חשד, כי היא נועדה להעניק נפח גדול יותר לעמודי המידע אודות הנשיא הנוכחי לעומת קודמיו, וגם היא מעידה על ניסיון מוגזם לפאר ולרצות את הלקוח. העניין החדשותי העולמי בישראל מעלה היבט בעייתי נוסף של אתר נשיא המדינה: האתר הזה לא עושה לנו שום שירות הסברתי או תדמיתי - לא של העם הישראלי כריבון במדינתו, ולא של מוסד הנשיאות.

בעולם משמשים האתרים של ראשי המדינות מעין חלון ראווה לאומי, ושליטים רבים עושים בהם שימוש חכם על-מנת לנתב את עניינם של הגולשים מכל רחבי העולם דווקא אל היבטים קונסנסואליים יותר, קוסמופוליטיים ואנושיים. בכך, הם משיגים את הערך המוסף שמעניקה להם הרשת - תקשורת רבת עוצמה ובלתי אמצעית עם קהל שאולי לעולם לא יצליחו להשפיע עליו בדרך אחרת.

אישית, כאזרח ישראלי, הייתי מצפה מאתר הבית של נשיא המדינה, שיוכיח לציבור עד כמה נחוץ לנו המוסד הזה, כאן, בדמוקרטיה המיוזעת, התשושה והיחידה במזרח התיכון. במה באה לביטוי תרומת בית הנשיא לאיכות חיינו - לאיחוי שברי העם, לזעקת המובטלים, לתחושות הקיפוח ולאלימות ברחובותינו, למילוי הסדקים הענקיים שיוצרים הממשלה, המלחמה, המשבר הכלכלי. אולם מקימי האתר בחרו, משום מה, לעסוק בשאלות הקשות האלה רק ברמת דיווח לקוני יבש, צבאי. רוצים מידע חיובי, שיכבד באמת את כבוד הנשיא? - מדוע שלא יופיע באתר תיעוד מקצועי, עשיר, מתוחכם, פרטני, של פעילותו למען חסרי היכולת, האומללים, השכולים, הנכים ומיוסרים אחרים, שזוכים אצלו לקצת הכרה ממסדית?

בגלריית התמונות העשירה שבאתר מונצח הנשיא קצב לוחץ הרבה ידיים, בעיקר של פוליטיקאים, וגם של כמה מנהיגים מהעולם. רצף התמונות מדאיג, שכן הוא מעיד על סוג של חוסר ביטחון: לנו, כציבור, ברור שמנהגם של נשיאים הוא לפגוש פיגורות וראשי מדינות. הגולש אינו מוצא כל יתרון אמיתי בהצגת התמונות האלה. שום תמונה מן המאגר הזה לא יכולה להחזיק בכינוי הסטורית". די היה בתמונה אחת של הנשיא רוכן בחמלה אל ילד חולה כדי לאזן במשהו את התדמית המנותקת שיצר לו אוסף התמונות הזה.

רגע, זה קלינטון או האפיפיור?

וכל זה, בלי להתייחס לשגיאות המביכות בכיתובי התמונות (עד אמצע השבוע שעבר עוד התנוסה הכתובת "עם הנשיא לשעבר קלינטון", מתחת לצילום קצב עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני). האתר מייחד פרק נפרד לרעיית הנשיא, הגברת גילה קצב, ופורש רשימה ארוכה של פעילויות ברוכות שהיא יוזמת ומבצעת, בהן כאלה שלא נודעו לציבור. למשל, שהיא מתנדבת בקביעות במרכז של יד שרה", ומדי שבוע מגיעה לפנימיה, להקריא סיפורים לילדים חוסים. המידע הזה אכן מחמם לב, אך רשימת הפעילויות עצמה היא כה שטחית, שנראה כאילו הוכנה רק על מנת להציג פעילות אינטנסיבית ולהתגונן בפני ביקורת ציבורית, ולא באמת כדי להציג את תפישת עולמה של אשת הנשיא, ומתוך מגמה לקדם את העניינים שהציבה בראש סדר העדיפויות שלה.

תחומי הפעילות של הגברת קצב הם לב-לבה של הקלחת החברתית הרותחת, ועל כן ראוי היה להרחיב בעניינים עצמם, להסביר אותם, ולאפשר למי שמעוניין לתרום, להתנדב ולפעול בחסות אשת הנשיא לעשות זאת דרך הרשת.

בכלל, המימד המקוון ניטל כמעט לחלוטין מהאתר. למעשה, אין הבדל בינו לבין חוברת כרומו מודפסת: אין אינטראקטיביות, אין כלים, אין אפשרות פנייה ישירה לנשיא המדינה באי-מייל, אין טופס למשלוח בקשה לבית הנשיא, וגם בפינת הילדים אין כל ניסיון לעשות שימוש במדיה. אין פנייה ישירה, מתבקשת, של הנשיא אל הגולשים, אין תמונות חדשות באיכות טובה של בני הזוג קצב, אין מולטימדיה. באופן מפתיע, מה שיש, זה דווקא מדריך טלפונים בסיסי לכל השלוחות של כל אנשי הסגל בבית הנשיא - מהמנכ"ל ועד לגנן, וכמובן, ללא כתובות אי-מייל.

ההערות האלה ורבות אחרות ששמעתי מאז הושק האתר, מעידות על שטחיות וחוסר הבנה אמיתי מצד בוני האתר. גם לסגל בית הנשיא, שלבטח היה מצוי בשלבי התכנון של האתר, יש אחריות על המוצר הסופי. והערה אחרונה: יש בארץ אתרים שלטוניים וממסדיים גרועים מהאתר החדש של הנשיא קצב, אולם ברשת אין חוכמות: ככל שהאתר נועד לייצג ארגון או דמות נעלה יותר, כך אמורים הסטנדרטים המקצועיים שלפיהם בוחנים את האתר לנסוק לשמיים. חוץ מזה, את האתר הזה בנו בכספנו, ועל כן אנו רשאים לתבוע לצד היוקרה גם איכות.

מנגד, אתר הבית הלבן: רגש, איפוק, איכות

האתר של נשיא ארה"ב, למשל, נוקט עמדה כבר בשם המתחם שלו, הבית הלבן, ולא נשיא ארה"ב. לאמור: ארמון הנשיאות הוא סמל השלטון האמריקני, וחשיבותו גדולה יותר מאשר אישית. זוהי עמדה ענוותנית, הראויה לנושא במשרה שלטונית במשטר דמוקרטי.

האתר עצמו הוא פרי מלאכת מחשבת, המשלבת ארכיטקטורת-רשת אינטליגנטית עם עיצוב יפהפה, העושה שימוש עדין ומתוחכם בסמלים ובצבעים אמריקניים. מעצבי האתר בחרו במודע להציג עמודים לבנים, לסלסל אותיות, להאפיר כותרות ולצבוע לוגואים בסגלגל-ורדר, אולי כדי לרכך את המפגש עם המוסד הכוחני ביותר בעולם.

האתר עתיר צילומים יפהפיים, שלא היו מביישים גלריות לאמנות, של הנשיא ורעייתו באירועים שונים (להבדיל מהתמונות באתר נשיא ישראל, שחלקן לפחות נראות כאילו נסרקו מתוך עיתון ישן). הוא בנוי בשיטת המגזין, המבטיחה דינמיות ועדכון יומי של חדשות ומידע, ומרחיב בעניינים המגרדים את עצביה החשופים של האומה האמריקנית - למשל, טקסי האזכרה לחללי ה-11 בספטמבר. הטון הכללי מעודן, מאופק, ובחירת הצילומים יוצרת מצג מרגש של האנושיות, הפשטות והנעימות, כביכול, של דמות הנשיא. בוש הבן לוחץ שם הרבה ידיים, אבל דווקא של אנשים פשוטים, כבאים, שוטרים, ואפילו כלבלב אחד.

אזור גדול וחשוב מאוד, העונה גם לשם מיתחם עצמאי, הוא הבית הלבן לילדים - אתר ילדים צבעוני ומקסים, המציג את חיות המחמד הנשיאותיות: פרה (מהחווה בטקסס), כלב, כלבלב וחתול, שכל אחת מהן נוטלת את הילד-הגולש לסיור לימודי במימד אחר של הבית הלבן: מסיור בחדריו, ועד היכרות עם הגברת הראשונה (וכמובן, היא מצולמת עם שני הכלבלבים בחיקה). הכל כה פשוט, שובה לב ואנושי, ועם זאת, מנקודת ראותו של הילד - הוא נקלע לארמון המלך, וגם יכול להתכתב איתו באימייל.