זה אותו רישול של גרירת רגליים בקבקבים רועשים על פני משטח מהדהד. זה אותו רישול של הקופאית המפהקת בפה פתוח למול הלקוח בסופרמרקט. זה מאפיין ישראלי מטריד, שבו הרחוב הציבורי מתפרש כשייך לך בלבד, וקומוניקציה במרחב הזה אמורה לשרת רק את מטרותיך"
במקומות אחרים בעולם, אנגליה למשל, מקפידים ללמד ילדים הגייה נכונה. ובארץ? כלום. אריאנה מלמד מתנגדת לרישול הלשוני, שכמו תמיד מאפיין סוג אחר של זלזול, וקוראת להחזיר את החיריק ואת ה-ה'. ויפה שעה אחת קודם
שפה חיה ונושמת אינה רק כלל הדברים שנאמרים ונכתבים בה ברגע נתון: היא גם תמונת מצב של סאונד מילולי, וגם – במיוחד בעברית, במיוחד לאחרונה, תמונת מצב של העדר, של חוסר ושל היעלמות.
שמתם לב שקרה משהו מאד לא טוב לחיריק? המשפט שפעם היה נהגה כ"מה העניינים, אחותי?" נשמע כיום כך: מניינֶם אחותֶה? ונמשיך: "ניסֶתי לתפוס'תך כל היום". ניסתי וחיבאתי (או בעברית - כיביתי), כבר נוהגים מזה זמן בשיח הציבורי (אולי צריך כבר לומר ציבורֶה), והם מסמנים את היעלמותו המדאיגה של הדבר הקטן והחמוד הקרוי חיריק, אותה תנועה חד משמעית וחותכת בעברית כמו בערבית, שנדמה שמתנכלים לה באופן מאורגן עד כי עוד מעט קט תעבור מן העולם.
ולמה זה חשוב – או, בעברית מדוברת: ואני – מכפתלי? 'כפת לי כי העלמות ובליעה של תנועות והגאים מאפיינת סוג מסויים של רישול, שאינו רק לשוני. זה אותו רישול של גרירת רגליים בקבקבים רועשים על פני משטח מהדהד. זה אותו רישול של הקופאית המפהקת בפה פתוח למול הלקוח בסופרמרקט. זה מאפיין ישראלי מטריד, שבו הרחוב הציבורי מתפרש כשייך לך בלבד, וקומוניקציה במרחב הזה אמורה לשרת רק את מטרותיך. מידת היותך מובן לזולת ונהיר לאחרים ממש לא מעניינת. וזה רע, רע מאוד.
באנגליה זה אחרת
במקומות אחרים בעולם מקפידים ללמד ילדים הגייה נכונה של שפת אימם. גם מבוגרים לומדים: באנגליה, שבה היגוי מהוקצע נחשב כרטיס כניסה למוביליות חברתית, תמצאו בכל חור בתי ספר להיגוי. הם לא רק הפרודיה המופלאה של "גבירתי הנאווה" על המבטא הקוקני. הם מלמדים לנהוג כבוד ביופיה של הלשון, ומשום כך הם ברוכים.
ואצלנו? הולך ונעלם. תחילה נעלמו ה-ע' וה-ח' הגרוניות מן השיח, והפכו לנחלתם של תימנים בלבד. נכון, לא כל כך פשוט לבטא אותן בהצלחה, ומי שינסה לעשות כן כיום ייתקל מייד בהרמת גבה וייקרא "פלצן" או "חנון" או כל שם תואר חדשני אחר, ואודה לכם אם תעדכנו אותי בכינויי הבוז הנהוגים כלפי הזולת בחודשים האחרונים.
אחר כך נעלמה ה-ה'. ראשאמשלה, אומר חיים רמון, דור שני למעלימים. גדול מעלימי ה-ה' מן העברית היה זבולון המר המנוח, שר חינוך וחניך תנועת נוער שבה זה התחיל. אני לא אואבת את זה, בעיקר לא ברמת הפוליטיקאים, כי גם להם נועד תפקיד, ולו שולי, בהגנה על הלשון מפני משטיחיה. לא חשוב מאיזו סיעה, הם מועלים בתפקיד באורח די שיטתי (ואריה דרעי אומר, הרבדיה יוסף, שזו מקבילה מעניינת, מבחינת סאונד, לראשאמשלה).
מאוחר יותר – אי אפשר לדעת מתי בדיוק – קרו דברים כמו: "חז'בונבקשה" במסעדות, "סרוחית ז'בורה" אצל הזגג, "כנס לאתר" בבאנרים באינטרנט – ואלה ואחרים הם נציגים נאמנים של תנועה חתרנית עממית לביטול עושר ההגייה העברי הנכון.
שמעתי ניאו-הגיות מפי מורים באוניברסיטה, מוזיקאים עבריים מובילים, בוגרי בתי ספר מצויינים כמו גם נהגי מוניות. אין כאן נוהג שמקורו בריבוד
חברתי, אלא תנועת רישול הולכת ומתעצמת ומאיימת לבלוע חלקים מן העברית ולשלוח אותם אל תהום הנשייה. מאיר שלו, סופר עם אוזן מצויינת, כבר החדיר את "לונרלי", לשעבר "לא נראה לי", לרומן החדש שלו "פונטנלה". וברוח ההגייה המושטחת וחיבור המלים המרושל זו לזו לדייסה לשונית מזמזמת אך לא כל כך מובנת, הרשו לי לומר, שלונרלימ'שקורפו. יושב החיריק! תוחזר ההיא עם ה-ה! הורה היאחזות ולא אורה אאחזות! וכמובן – יפה שעה אחת קודם.
ynet תרבות, בידור. אתר התרבות הגדול במדינה מבית ידיעות אחרונות. בידור, סלבס וכל מה שקורה, כל מי שמשפיע וכל מי שרוצה להיות מישהו ומשהו, בידור, כל הספרים והסרטים והתקליטים החדשים, כל הכוכבים וכל השערוריות, אצלנו תקראו על הכל ראשונים.
