דרעי מתפוצץ מצחוק

אריה דרעי בוודאי מתפוצץ מצחוק בכל פעם שהוא מגלה כמה קל למכור לציבור בישראל סיפורי סבתא, בדותות ושקרים. כמה קל לעשות שימוש בעיתונאים מסוימים מהטלוויזיה, מהרדיו ומהתקשורת הכתובה, המסייעים לו מדעת ושלא מדעת לעוות מציאות משפטית, שהוכרעה בבית המשפט העליון. כמה קל להציג עצמו כדרייפוס הישראלי, לא חלילה כאיש הפשע ששיקר וכיזב במשפטו אין סוף פעמים.

דרעי מתגלגל בוודאי מצחוק כאשר הוא קורא או שומע למחרת דחיית עתירתו נגד עד המדינה, יעקב שמולביץ, שזכה בכלל בניצחון גדול. ניצחון? מהלומה אדירה לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה. הנה, הוכח ששמולביץ לא אמר אמת בפרשיות שבהן הורשע. הנה, צדק יוצא סוף-סוף לאור. הנה התרמית הגדולה, העלילה, מתגלה. הגיע זמן אמת.

אכן, באמת הגיע זמן אמת:

1. דרעי הורשע בקבלת 10 אלפים דולר ו-50 אלף נוספים בשלהי 89' וראשית 90'. אלה שני סכומי הכסף הגדולים העומדים במרכז פרשיות תיק השוחד. שמולביץ לא העיד עליהם, ואינו קשור בשום צורה לסיפור. הסיבה: הוא עזב את ישיבת "לב בנים" כבר בקיץ 87' וניתק קשריו מדרעי ומש"ס. איש אינו חולק על כך. על איזה משפט חוזר בדיוק מדברים פרקליטי דרעי? על איזה ניצחון גדול שבדרך מדבר דרעי? איזה קשר יש לעד המדינה עם ההרשעה הזאת?

2. שופטי ערכאת הערעור בעליון קובעים במפורש: "דרעי ורובין ניסו לספק הסברים לכספי השוחד שקיבל דרעי, אבל גרסתם הופרכה. מה ראתה "לב בנים", שמטרותיה המוצהרות היו לשם שמיים, לשלם לדרעי סכומי כסף גדולים לצרכיו הפרטיים… הפרכת גרסתם לגבי מקור הכספים הותירה את הגנתם על בלימה. המסקנה הבלתי נמנעת היא ששני הסכומים הגדולים ששולמו לדרעי מכספי "לב לבנים" ניתנו כשוחד".

שוב, היכן כאן עד המדינה? מה חלקו בהרשעת דרעי בפרשיות השוחד האלה? איך אפשר לקשור אי-אמירת אמת בעדותו בנושא שולי, עם משפט חוזר? למה לזרות חול בעיני הציבור ולהסתיר ממנו את האמת הפשוטה?

3. חלק מהנסיעות של משפחת דרעי, במימון כספי השוחד, היו גם הן בסוף שנות ה-80, כאשר שמולביץ היה כבר מחוץ לישיבה ולא יכול היה להעיד עליהן. הוא גם לא העיד. על נסיעה אחת ללונדון בכספי שוחד כן העיד שמולביץ, ודבריו אומתו באמצעות מסמכים, עדויות אחרות, ובעיקר הקלטת שיחה עם נותני השוחד. אפילו כאן אין לדרעי יכולת לתקוף מחדש את ההרשעה.

4. יעקב שמולביץ היה עד חשוב בפרשה בראשיתה, כאשר הצביע בפני חוקרי המשטרה על חשבונות הבנק של דרעי בירושלים שבהם הופקדו באמצע שנות ה-80 כספי השוחד הקטנים. הוא דיבר אמת. החשבונות התגלו, מסמכי ההפקדה של רובין נתפסו, הוכח במשפט שרובין ניסה לטשטש מעשיו באמצעות חתימה מקושקשת שאינה חתימתו המקורית. הוא ודרעי הכחישו במשטרה ובבית המשפט את סיפור ההפקדות, אבל בשלב מאוחר, כלשון השופטים, חזרו בהם. שמולביץ שוב דייק בדבריו.

5. שמולביץ תיאר בעדותו במשטרה ובבית המשפט את אווירת השוחד בישיבת "לב לבנים" בשנים 85'-87'. בית המשפט המחוזי, כמו גם העליון, סמך ידיו על עדותו. שופטי בית המשפט העליון כתבו בין היתר כי "חשוב להדגיש שלחלקים נכבדים מגרסת שמולביץ מצויה תמיכה ממשית בראיות אחרות, בחלקן אובייקטיביות. לאור קיומן ומהותן של הראיות הנוספות האלה", הוסיפו השופטים, הם אינם מוצאים מקום להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי בנושא "אווירת השוחד".

6. דרעי בחר לעצמו קו הגנה שקרי, אומלל ממש, שהפך את עדות שמולביץ לבלתי רלוונטית. הכספים שקיבל מרובין, טען, הם כספים שלו והם נשלחו אליו על-ידי הוריה המאמצים של רעייתו מניו-יורק. את הכסף העביר לארץ, לטענתו, הבלדר שמואל ויינברג, וזה נקרא לעדות במשפט כעד הגנה מרכזי. גורלו של דרעי הופקד בידיו, לא בידי שמולביץ, אבל הוא לא סיפק את הסחורה.

התובע יהושע רזניק חשף בחקירה הנגדית אין סוף שקרים שלו, מוטט את גרסתו והציג הקלטות סתר המלמדות כיצד עסק העד בשיבוש החקירה. לשופטים לא נותר אלא לקבוע כי האיש לא העיד אמת והם אינם מאמינים לסיפוריו. בדיוק כמו שהם אינם מאמינים לעדותו של שר הפנים לשעבר, אריה דרעי. לאיש שמאשים את כל העולם חוץ מאשר את עצמו.